"ועדת החלטה" ופקיד הסעד – שיקולים זרים וניגוד עניינים להוצאת הילד מהבית

בעיות ניגוד העניינים והשיקולים הזרים של פקידי הרווחה ו"ועדת ההחלטה" ברשות המקומית מביאה להחלטות שגויות אשר פוגעות באופן קשה ביותר הקטין/חסוי ובני משפחתו. על מנת להתמודד עם תקלות קשות אלו נדרשת המשפחה להשקיע משאבים אדירים להציל את יקירם. בית משפט לענייני משפחה המקיים את הדיונים בדלתיים סגורות משמש כחותמת גומי של מערכת הרווחה הקלוקלת.
הרווחה בישראל היא הנכשלת בעולם המערבי במספר גורמים:

  • השיעור העצום (5% מכלל הילדים היהודים בארץ) המוערך כגבוה פי חמשה עד עשרה של הילדים החיים מחוץ למשפחתם. מדובר בהערכה של כשבעים וחמשה אלף ילדים אשר מרביתם חיים במסגרות של פנימיה – לקוח מהספר "ילדים רחוקים" של יעקב אליה.

  • חלוקת תקציב – 70% מתקציב שרות לנוער, כלומר רובו, מיועד להחזקת ילדים בפנימיות ובמשפחות אומנה. שאר הכסף מיועד לשירותים בקהילה בעבור ילדים בסיכון. לדברי מר מוטי וינטר, ראש השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, חלוקה זו של התקציב יוצרת עיוות מתמשך, אידיאולוגי וכלכלי, במדיניות הטיפול בילדים בסיכון. לעומת מדינות אחרות, המקצות את רוב התקציב לילדים בסיכון לשירותים קהילתיים, ורק את מיעוטו לפנימיות, בישראל קיים "לחץ תמידי להגדיל את מספר המכסות לפנימיות – מרשויות מקומיות, מפוליטיקאים, מגורמים שונים – ואף פעם אין כסף לשירותי תמיכה בקהילה, כך שאין לנו ברירה אלא לשלוח ילדים לפנימיות כדי להרחיק אותם מסכנה". מתוך מסמך רקע בנושא:מסגרות להשמת ילדים בסיכון של מרכז מחקר הכנסת.
  • התעללות בילדים בפנימיות, בתי אמנה, נקמנות של פקידי סעד ועוד …

    .
    פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי המטפלים בילד בסיכון מגישים לוועדת החלטה דו"ח סוציאלי לפיו ועדת ההחלטה מתכננת מחליטה את גורלו של הילד בסיכון, לאן יופנה לטיפול במסגרת קהילתית, או לטיפול במסגרת חוץ-ביתית. החלטתם מוגשת לבית משפט לענייני משפחה בתסקיר סעד, והשופט ברב המכריע של המקרים מאשר את החלטת ועדות מקצועיות אלו ב"דלתיים סגורות". מתברר כי פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי, וועדות החלטה אלו אינם נקיים מניגוד עניינים ושיקולים זרים בבואם להחליט על גורלו של הילד בסיכון:

    • ניגוד עניינים של הרשות המקומית – ועדת ההחלטה ופקיד הסעד מורכבת בעיקר מאנשים המקבלים משכורתם מהרשות המקומית. החלטה לטיפול במסגרת הקהילתית תעמיס על תקציב העיריה, לעירייה אינטרס ל'זרוק' את האחריות התקציבית על משרד הרווחה, לכן יש לחצים על הועדה להוציא את ה'בעיה' מחוץ לקהילה כלומר לפנימיה של משרד הרווחה. ראה לעיל דברי מר מוטי וינטר: בישראל קיים "לחץ תמידי להגדיל את מספר המכסות לפנימיות – מרשויות מקומיות, מפוליטיקאים, מגורמים שונים – ואף פעם אין כסף לשירותי תמיכה בקהילה, כך שאין לנו ברירה אלא לשלוח ילדים לפנימיות כדי להרחיק אותם מסכנה"
    • ניגוד עניינים של חברי ועדת ההחלטה כעובדי הרשות המקומית – אם יחליטו חברי הועדה כי הקטין ישאר בקהילה הרי הם או חלקם יצטרכו לפקח ו/או לטפל בו, לעומת זאת אם ישלח לפנימיה הפיקוח ו/או טיפול הנדרש מהם יהיה פחות בהרבה וכך יהיה להם פחות עומס בעבודה.
    • ניגוד עניינים של פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי כעובדי הרשות המקומית – פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי המופיע בועדת ההחלטה, ולפי ממצאיו מקבלת הועדה החלטות הוא עובד בלשכת הרווחה של הרשות המקומית שבה גר הקטין/חסוי. פקיד הסעד ו/או העו"ס יעדיפו את חלופה של הוצאת הקטין מהבית, פתרון אשר ידרוש מהם בעתיד מינימום פיקוח/טיפול ובכך יוקטן העומס בעבודתם. לפיכך ימליצו על פנימיה, אימוץ סגור, אומנה וכו'.
    • ניגוד עניינים של פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי ו"ועדת ההחלטה" כעובדי משרד הרווחה – משרד הרווחה הוא המנחה המקצועי של ועדת ההחלטה, פקיד הסעד, והעו"ס. משרד הרווחה הוא גם הממונה על הפנימיות בשירות לילד ולנוער והוא מקבל תקציב עבור כל ילד המגיע לפנימיה.
    • ניגוד עניינים של פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי ו"ועדת ההחלטה" כחברי וועד עובדים של ההסתדרות – פקידי הסעד, עובדים סוציאליים, רכז ועדת החלטה ורב החברים בה, הם עובדים סוציאליים חברי איגוד העובדים הסוציאליים המצייתים להוראת יו"ר האיגוד. ידוע על פקידת סעד שהפרה צו בית משפט בגין אי התייצבות לדיון עקב שביתה גם כאשר מדובר בדיני נפשות. השופט פאול שטרק: "פקידת הסעד במכתבה ציינה שפנתה לאיגוד העו"סים לשם קבלת אישור לטפל בעניין נוכח חלוף הזמן הארוך מאז שהאב ראה את הקטין. תשובת האיגוד הייתה שלילית בנימוק שלא מדובר בסכנת חיים. תמוהה תגובת האיגוד אפילו אם מדובר בהנהגת המאבק. הרי קשר בין אב לבין קטין הנו דיני נפשות, "סכנת החיים" משתמעת מכך שתסכול הורה שנמנע ממנו לראות את בנו יכול לגלוש לאפיקים אחרים." ידועה גם פרשת מעון "גיל עם" שבה ועד העובדים וההנהלה במשרד הרווחה פעלו לפי שיקולים זרים על גבם של הנערים החסויים במעון".
    • שימוש בהוצאת ילדים מהבית כדי 'להעניש' הורה או ילד בגין חוסר שיתוף פעולה עם הרשויות או 'לכפות' שיתוף פעולה – בחודש יולי 2004 ביטל בית-המשפט העליון, בהרכב של חמישה שופטים, החלטה של פקידי סעד להעביר שני ילדים, בני 8 ו-10, מחזקת אמם למוסד המיועד לילדים בסיכון גבוה, במסגרת אמצעי חירום הכלולים בחוק הנוער.
      השופט אהרן ברק קבע בפסק-הדין שפקידת הסעד טעתה בפירוש כוחה וסמכויותיה. לדבריו, מטרת סמכות החירום בהוצאת ילד מביתו היא "לעולם שמירה על שלום הקטין. אין לעשות שימוש בהליך כדי להסתייע בו בקבלת החלטות שיפוטיות. לשימוש זה אין עיגון לא בלשון החוק ולא בתכליתו. ודאי שאין לנקוט הליך כדי 'להעניש' הורה או ילד בגין חוסר שיתוף פעולה עם הרשויות או 'לכפות' שיתוף פעולה כאמור".
      השופט ברק אמר עוד: "כדי להצדיק הוצאתו של קטין מרשות הוריו הטבעיים צריכה להתקיים עילה מיוחדת ויוצאת דופן. הילד יוצא מרשות הוריו, ללא הסכמתם, רק כאשר הדבר מחויב המציאות ובלתי נמנע. טובת הילד משמשת נדבך מרכזי בגדר בחינתן של דרכי הטיפול השונות, ובהן טיפול הכרוך בניתוק הילד מהוריו. טובתם של ילדים דורשת, לרוב, כי יימצאו ברשות הוריהם, במסגרת התא המשפחתי הטבעי".

    קישורים

  • משרד הרווחה – תהליך הוצאת ילד/חסוי מהבית ע"י לשכת רווחה עירונית

    הוצאת ילד/קטין/חסוי מביתו יכולה להיעשות בניגוד לרצון הוריו ורצונו, ע"י פקיד הסעד בלשכת הרווחה העירונית ללא סדרי דין, ראיות, הוכחות, משפט פומבי, וחקירת משטרה. סעיף 11 בחוק הנוער מסמיך את פקיד הסעד לחוק הנוער להוציא קטין מיידית מביתו ללא צו בית משפט: "היה פקיד סעד סבור כי קטין הוא נזקק ונשקפת לו סכנה תכופה או שהוא זקוק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, רשאי הוא לנקוט את כל האמצעים הדרושים לדעתו למניעת אותה סכנה או למתן אותו טיפול אף ללא הסכמת האחראי על הקטין, ובלבד שלא יוחזק קטין יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי לו אלא באישור בית-המשפט". כלומר: כאשר פקיד הסעד סבור (חושב) כי יש מצבים שאינם סובלים דיחוי לדעתו, הוא יכול להוציא את הקטין מביתו ולכפות עליו טיפול. הוצאת קטין מביתו בדרך זאת לא תארך יותר משבעה ימים, לאחר מכן דרוש אישור בית-המשפט שבד"כ מאשר את בקשות פקיד הסעד.

    להלן השלבים להוצאת קטין/מביתו
    :

    1. איתור ילד בסיכון – האיתור הראשוני של ילדים בסיכון עושים מי שנמצאים בסביבתם הקרובה, כמו מורים, רופא המשפחה, שכנים, חברי המשפחה, בני משפחה, עובדים סוציאליים, יועצים, פסיכולוג, יועצת בית הספר ועוד. גם הילד עצמו יכול לדווח למחלקה המקומית לשירותי רווחה על הסיכון שהוא נתון בו. לעתים אחד ההורים פונה ללשכת הרווחה לבקש סיוע או עזרה בעניין כלשהו ששמע מחברים או באמצעי התקשורת.
    2. פקיד הסעד לחוק הנוער – האחריות לטיפול בקטין בסיכון, לאחר שאותר, מוטלת על המחלקה לשירותים אישיים וחברתיים בעיר (לשכת רווחה), באמצעות פקיד הסעד, שהוא עובד סוציאלי בהכשרתו. פקיד הסעד יכול להעביר החלטתו לאישור בית משפט גם ללא דיון בוועדת החלטה.
    3. ועדת החלטה – פקיד הסעד או גורם אחר כגון גננת, מורה, אחות קופ"ח מפנה את המקרה ללשכת הרווחה שמפעילה ועדת תכנון טיפול ומעקב (ועדת החלטה), וזו קובעת כיצד יש לטפל בקטין: אם להשאיר אותו בבית ולטפל בו במסגרת הקהילה, או להפנותו להשמה חוץ-ביתית. לרשות המקומית אינטרס להוציא את הקטין מהבית לפנימיה מטעמים תקציביים, שכן טיפול בקהילה יהיה ע"ח הרשות המקומית (ראה "ועדת החלטה" ופקיד הסעד – שיקולים זרים וניגוד עניינים להוצאת הילד מהבית). בתי המשפט על ערכאותיהם רואים בהמלצות ועדות ההחלטה סוף פסוק.
    4. בית המשפט לנוער – בית משפט לנוער מאשר ב'דלתיים סגורות' את החלטת פקיד הסעד ו/או החלטת ועדת תכנון טיפול ומעקב (ועדת החלטה).

    עו"ד משכית בנדל מהאגודה לזכויות האזרח מסבירה על ועדות החלטה וועדת סילמן

      כשלים בתהליך:

      1. פקיד הסעד מציג את ההורים בבית משפט אך גם אחראי על טיפול והשגחה של הילד ומציג את ההורים בפני ועדות החלטה, משגיחים, מטפלים מאבחנים והילד עצמו. פקיד הסעד קובע את הסדרי הראיה. פקיד הסעד יכול לכוון אירועים ואת בית המשפט.
      2. ההליך כולו מבוסס על דעתו של פקיד הסעד ועל סמך חקירותיו, אין לו בסיס ראייתי, ואינו כפוף לסדרי דין, אינו מתועד בפרוטוקול, אינו מפורסם לציבור ואינו נתון לביקורת.
      3. ההליך כולו מתנהל בחיסיון, דלתיים סגורות, ואינו מתפרסם לציבור (גם לא תוך שמירת פרטיות המטופלים), ולכן הוא רגיש לשיקולים זרים. ("מה שאינו פומבי חייב להיות מושחת" השופט לנדוי).
      4. ועדת ההחלטה קיומה, ודרך התנהלותה רווית כשלים ושיקולים זרים ראה: משרד הרווחה – ועדת החלטה בלשכת הרווחה העירונית.
      5. פקיד הסעד כותב את התסקיר ע"פ החלטות ועדת ההחלטה ובכך התסקיר הופך להיות מסמך שיווקי תעמולתי של החלטות הועדה.
      6. שיתוף כל הגורמים המקצועיים ברשות המקומית בועדת ההחלטה לגיבוש החלטה משותפת, פוגמת במתן עדות בהמשך בבית משפט שכן הם מחויבים לסיכומיהם המשותפים.
      7. הורי הקטין יכולים לקבל מושג לראשונה על ההליך רק בסופו לפני המשפט, שרק אז יכולים הם לעיין בתסקיר. בשלב זה ההחלטות התקבלו שמם הוכפש בין חברי ועדת ההחלטה מבלי שידעו על כך או יוכלו להתגונן.
      8. בית המשפט הופך להיות 'חותמת גומי' של המלצות תסקיר פקיד הסעד שהוחלטו כבר בועדת ההחלטה.

      עלילות ומעללי פקידי סעד ושופטי הנוער – פארודיה

          קישורים:

          משרד הרווחה – הנכשל ביותר בעולם המערבי בטיפול בילדים במצוקה- יעקב אליה מדבר על ספרו "ילדים רחוקים"

          אוקטובר 2008 – יעקב אליה מחבר הספר "ילדים רחוקים" חקר את נושא טיפול משרד הרווחה בילדים במצוקה והגיע למסקנה כי ישראל היא המדינה הנכשלת ביותר בעולם המערבי בטיפול בילדים במצוקה, וישנם כשלים אופייניים למדינת ישראל.
          למשרד הרווחה מדיניות לאכלס את הפנימיות הרבות שהוקמו אחרי השואה לצורכי פרנסה. העברת ילדי מצוקה לפנימיות הם משיקולים זרים ולא שיקולים סוציאליים ענייניים. משרד הרווחה שומר על קשר שתיקה בעניין זה.
          רוב הילדים נשלחים לפנימיות ע"י פיתוי ההורים. המדינה מכסה את תשלומי הפנימיה, וגם ממשיכה לשלם קצבאות ילדים להורים. גם מבחינת העובדים הסוציאליים בלשכת הרווחה זה נוח כי הטיפול בילד במצוקה אינו באחריותו. בעלי הפנימיות ועובדיהם מרוויחים גם הם שכן הם מקבלים תקציבי ענק.
          ישראל היא שיאנית בהרחקת ילדים מבתיהם בכפייה, פי 5 מכל מדינה אחרת. ועדת החלטה היא המצאה ישראלית של משרד הרווחה, אשר ועדת גילת וועדת רוטלוי בדקו את הנושא לעומק וקבעו חד משמעית כי ועדות ההחלטה פועלות ללא סמכות והרשאה חוקיים. בארץ פזורות כ- 200 ועדות החלטה ברחבי הארץ ברשויות המקומיות והם מתפקדות כבתי משפט לכל דבר. ועדות ההחלטה מרחיקות את הילדים מהבית בצל החוק, ואם ההורה מתנגד אז באמצעות בית משפט.
          קשר השתיקה של משרד הרווחה מתאפשר בגלל הדלתיים הסגורות של בתי המשפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער. פסקי הדין אינם מתפרסמים גם לא בעילום שם. קשר השתיקה נועד להגן על עובדי הרווחה נגד הביקורת הציבורית.
          .

          .
          נקודות

          • משרד הרווחה פועל משיקולים זרים להוצאת ילדים מהבית בכפייה ובלחץ.
          • ועדות החלטה פועלות ללא סמכות ו/או הרשאה חוקית והן המחליטות בפועל על הוצאת הילד מביתו, בתי משפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער מקבלים את המלצות ועדות ההחלטה כסוף פסוק.
          • אי פרסום פסקי דין בעילום שמות בעלי בדין גורם לקשר שתיקה ואי צדק של מערכת הרווחה.

          קישורים

          עדות מצמררת של אמא שבתה הוצאה מהבית ע"י עובדי רווחה

          ספור על משפחה של אב אם וארבעת ילדיהם חברי קיבוץ, אשר פקידי סעד, עובדים סוציאליים משירותי הרווחה 'סימנו' אותם כמשפחה מטופלת ומתנכלים אליהם.
          התנכלותם של עובדי הרווחה כללו ביקורי בית בניגוד לחוק. אם המשפחה הוזמנה לבוא מול ועדת החלטה של 12 עובדי רווחה שם איימו עליה כי אם לא תחתום על המסמכים לא תקבל עזרה. בנוסך פקידי הרווחה סירבו למסור לה תסקיר שכתבו על משפחתה. בעקבות פציעת בעלה החליטה האם לצאת לעבודה אך העובדים הסוציאליים דרשו מרופא המשפחה להימנע מלתת לאם אישור עבודה. בנוסף בתה נחקרה ע"י מנהלת בית הספר בשיתוף גורמי הרווחה במשך שנתיים. מנהלת בית הספר חקרה את הבת מידי יום שאלות מכוונות בפירטי פרטים על העובר עליה בבית.
          הבת נלקחה ע"י עובדי הרווחה ובמשך חצי שנה הועברה ב-4 פנימיות. בפנימיה אחת נאמר לה ע"י המנהל כי אמה משוגעת, היא הוכתה ע"י מדריכה. ועוד …
          .

          .

          מהסיפור ניתן ללמוד על שיטות העבודה של פקידי הסעד והעובדים הסוציאליים במשרד הרווחה:

          • ניצול תמימותו של המטופל, וניצול חוסר ידיעתו את החוק.
          • פקיד הסעד והעובד הסוציאלי פועלים גם על סמך עלילות שווא.
          • פגיעה בחופש המטופל לקבלת מידע משמעותי אודותיו כתסקיר סעד.
          • פגיעה בדברים חיוניים של המטופל בטיפול כגון פרנסה, על מנת להפעיל לחץ.
          • שימוש במוסדות חיוניים למטופל כגון קופת חולים, בית ספר על מנת להפעיל לחץ.
          • התגרות המטופל ובבני משפחתו מתוך ציפיה איך יגיב, על מנת שיהיה מה להעליל בתסקיר.
          • לשון הרע על המטופל בכל מסגרת אפשרית.

          משרד הרווחה – ועדת החלטה בלשכת הרווחה העירונית

          ועדת החלטה היא מסגרת בין-מקצועית המתכנסת בלשכת הרווחה. הנורמה המקובלת היא שלוועדת ההחלטה סמכויות סטטוטוריות בקביעת גורלו של קטין לרבות הוצאתו מביתו ממשמורת הוריו והעברתו למסגרת חות ביתית כגון: פנימיה, משפחת אומנה, השירות למען הילד (להליך אימוץ) ועוד. ועדת ההחלטה אינה כפופה לסדר דין או דיני ראיות ובתי משפט לנוער וערכאות מעליהם רואים המלצותיה כסוף פסוק. 
          נוכחות ההורים אינה מחוייבת ע"פ הנוהל בתע"ס 8.9, וכל עובד בקהילה הקשור בילד וסבור שהוא בסיכון יכול לזמן ועדת החלטה: פקיד סעד, עובדים סוציאליים בקהילה או במסגרות חוץ ביתיות, אחיות מורות, יועצות וכו'.
          משתתפים בה הגורמים המטפלים ישירות בילד ובמשפחתו, וכן אנשי מקצוע מתחומים שונים, כגון – חינוך ובריאות. הוועדה משמשת מסגרת לדיון מקצועי, לאבחון ולקבלת החלטה בעניינם של ילדים. הוועדה רשאית להחליט על המשך טיפול מעמיק בילד בחיק המשפחה במסגרת הקהילה, או על הוצאתו מהבית. תפקידה ודרכי עבודתה של ועדת החלטה מפורטים בתע"ס 8.9.
          אוכלוסיית היעד של הוועדה הם ילדים ובני נוער (גילאי 0-18) אשר:
          א. על אף העזרה הכלכלית והטיפולית הסבירה, אינם יכולים לגדול בבית הוריהם.
          ב. נמצאים בטיפול בקהילה ולא חלה התקדמות בהשגת היעדים שנקבעו להם בתכנית הטיפול.
          ג. מוצאם ממשפחות שיש בהן הפניות חוזרות למסגרות תומכות בקהילה ולא חל שיפור בתפקוד המשפחה.
          ד. נזקקים לטיפול על-פי חוק הנוער.
          ה. משפחתם מבקשת להשימם בפנימייה (לילדים עד גיל 12).
          ו. נמצאים במסגרת חוץ- ביתיות ואחת לשנה דנים באפשרות חזרתם הביתה.
          ז. נמצאים במצבי חירום.
          .
          פלייליסט על ועדות החלטה

          .
          ועדת ההחלטה מורכבת מנציגי השירותים המקומים: רכז הוועדה (עובד סוציאלי שמונה על ידי מנהל המחלקה לשירותיים חברתיים), העובד הסוציאלי ו/או פקיד הסעד שמטפל בילד ובמשפחה וכן ראש הצוות של העובד, נציג שירותי החינוך המקומיים, נציג שירותים טיפוליים בקהילה, נציגי השירותים הרלוונטים לדיון בעניינו של הילד (מורה, יועץ חינוכי וקצין ביקור סדיר)' נציגי השירותים הטיפוליים בקהילה (אחות התחנה לטיפול בילד, נציג התחנה לבריאות הנפש, נציג השירות הפסיכולוגי וכו'), נציגי שירותים רלוונטיים לדיון בעניינו של הילד (נציג השירות למען הילד, רופא מומחה וכו'). לעתים מוזמן גם הורה ביולוגי להשתתף בדיוני הוועדה, כדי להגביר את מעורבותו בהחלטות הקשורות לילד או כדי לברר סוגיות הקשורות במצבו של הילד. כמו כן, המפקח המחוזי לוקח חלק בוועדה בשלבי ההרצה ומצטרף בהמשך בהתאם לצורך. לעיתים מוזמן ההורה לקחת חלק בדיוני הוועדה.

          .

          תפקיד הוועדה: לאבחן את מצב הילד ואת מערכת היחסים שלו עם המשפחה ועם הסביבה, לבדוק דרכי טיפול, להחליט על דרך הטיפול המועדפת ולקבוע תוכנית טיפול מפורטת, לעקוב אחר יישום התוכנית ולרכז מידע שהצטבר בדיוני הוועדה בעניין צורכי הילדים.

          הדיון בוועדה: על העובד הסוציאלי להכין דוח מפורט על מצבו של הילד לקראת הדיון בוועדת ההחלטה. לעתים נדרשת גם חוות דעת מקצועית של רופא, של פסיכולוג או של גורם מקצועי אחר. דוחות אלו הם הבסיס לדיוני הוועדה.

          בהחלטת הוועדה מפורטים יעדי התוכנית הטיפולית, המסגרות המתאימות להשגת יעדים אלו (בקהילה או מחוץ לה) והטיפולים הנחוצים, ומצוין העובד האחראי ליישום התוכנית. מרכז הוועדה אחראי ליישום החלטות הוועדה.
          הוצאת ילד מהבית: אם ההחלטה שהתקבלה בוועדת ההחלטה מחייבת את הוצאת הילד מהבית לטיפול במסגרת חוץ-ביתית (פנימייה או משפחת אומנה), חומר ועדת ההחלטה מועבר למפקח על ההשמה לשם מציאת מסגרת מתאימה לילד.
          מעקב אחר מצב הילד: במקרה שמתקבלת החלטה להוציא ילד מהבית, לטווח קצר או לטווח ארוך, העובד הסוציאלי נדרש לעקוב אחר מצבו של הילד ואחר התפתחותו במסגרת החדשה ולטפל במשפחתו – לסייע להורים להתמודד עם הניתוק מהילד, לטפל בגורמים שהביאו להרחקת הילד מהבית ולסייע בפיתוח דפוסי התנהגות חדשים אשר יאפשרו את החזרת הילד לביתו בלי לסכן אותו.
          הנחיות משרד הרווחה מחייבות את שירותי הרווחה לנסות לשקם את המשפחה הטבעית כדי שהילד יוכל להישאר בבית.

          כשלים בועדת החלטה בלשכת הרווחה העירונית:

          1. ניגוד עניינים של הרשות המקומית- ועדת ההחלטה ופקיד הסעד מורכבת בעיקר מאנשים המקבלים משכורתם מהרשות המקומית. החלטה לטיפול במסגרת הקהילתית תעמיס על תקציב העיריה, לעיריה אינטרס ל'זרוק' את האחריות התקציבית על משרד הרווחה, לכן יש לחצים על הועדה להוציא את ה'בעיה' מחוץ לקהילה כלומר לפנימיה של משרד הרווחה. במסמך: מסגרות להשמת ילדים בסיכון של מרכז למחקר בכנסת נכתב: 'לדברי מר מוטי וינטר, ראש השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, חלוקה זו של התקציב (רב התקציב מוקצה לפנימיות במקום לטיפול בקהילה) יוצרת עיוות מתמשך, אידיאולוגי וכלכלי, במדיניות הטיפול בילדים בסיכון. לעומת מדינות אחרות, המקצות את רוב התקציב לילדים בסיכון לשירותים קהילתיים, ורק את מיעוטו לפנימיות, בישראל קיים "לחץ תמידי להגדיל את מספר המכסות לפנימיות – מרשויות מקומיות, מפוליטיקאים, מגורמים שונים – ואף פעם אין כסף לשירותי תמיכה בקהילה, כך שאין לנו ברירה אלא לשלוח ילדים לפנימיות כדי להרחיק אותם מסכנה".'
          2. ניגוד עניינים של חברי ועדת ההחלטה – אם יחליטו חברי הועדה כי הקטין ישאר בקהילה הרי הם או חלקם יצטרכו לפקח על הטיפול בו, לעומת זאת אם ישלח לפנימיה הפיקוח הנדרש מהם יהיה פחות בהרבה וכך יהיה להם פחות עומס בעבודה.
          3. ניגוד עניינים של פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי – פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי המופיע בועדת ההחלטה, ולפי ממצאיו מקבלת הועדה החלטות הוא מלשכת הרווחה של הרשות המקומית שבה גר הקטין/חסוי. פקיד הסעד ו/או העו"ס יעדיפו לכוון לטיפול אשר ידרוש מהם בעתיד מינימום פיקוח. לפיכך ימליצו על פנימיה, אימוץ סגור, אומנה וכו'.
          4. תיעוד החלטות הוועדות, העדר שקיפות – בדוח מבקר המדינה נבחנו ועדות החלטה בארבע לשכות רווחה. נמצא כי ל-14 ילדים (מתוך 39) לא נמצא בתיק תיעוד על החלטת ועדת ההחלטה לשים את הילד באומנה.
          5. נטיה להוצאת קטין/חסוי מהבית – במחקר של מכון ברוקדייל נמצא כי ועדות החלטה מסויימות נוטות להתמקד בנושא ההוצאה מהבית, במקום בתכנון טיפול במקרים בהם לא נדרשת בהכרח הוצאה מהבית. נמצא כי יותר ממחצית הילדים מובאים לוועדות ההחלטה לצורך דיון בהוצאתם מהבית ורק אחוז קטן יחסית מובאים לצורך התייעצות או לשם דיון חוזר.
          6. מעקב אחר ביצוע ההחלטות ותוצאותיהן – בדוח מבקר המדינה נמצא כי בארבע לשכות הרווחה שנבדקו – ברוב תיקי הילדים לא נמצא תיעוד של קיום ועדות הערכה תקופתיות בתדירות שהתקנון לעבודה סוציאלית ("להלן: התע"ס") קבע, אף על-פי שהילדים שהו באומנה שנים אחדות.
          7. תפקידי הרכזים והכשרתם – במחקר של מכון ברוקדייל נמצא כי הרכזים ממלאים בפועל רק חלק מהתפקידים הנתפסים כניהול הדיון המקצועי. לכן הומלץ להגדיר ולהבהיר את תפקיד הרכזים כאחראים על תפקוד הוועדות. כמו כן, לאחר שנמצא כי לא כל הרכזים עברו קורס מרכזי ועדות (כפי שמורה התע"ס) הומלץ על מתן הכשרה בסיסית לרכזי הוועדות.
          8. קיום פער בין אוכלוסיית היעד המוצהרת של ועדות ההחלטה לבין הילדים והמשפחות המובאים בפועל לדיוני הוועדות – ממחקר מכון ברוקדייל עולה, כי רוב הילדים שעניינם נדון, נמצאים במצבי סיכון חמורים בעוד ילדים אחרים השייכים לאוכלוסיית היעד אינם מובאים לוועדות. לכן, הומלץ להגדיר באופן ברור מצבים המחייבים הפניה לוועדות. הומלץ לשקול מי הם הילדים שעבורם דיון רב מקצועי חשוב על-מנת לתכנן תוכנית התערבות מועילה, תוך לקיחה בחשבון את המגבלות הנובעות מהיקף ועדות ההחלטה והמשאבים העומדים לרשותם.
          9. קשיים בנוגע להשתתפותם של ההורים בוועדות החלטה – במחקר של מכון ברוקדייל, נמצאו קשיים, הן בנוגע להשתתפותם של ההורים בוועדות והן בהשתתפותם של הילדים. לכן, הומלץ על גיבוש תפיסה מקצועית בנוגע לשיתופם, תוך הצגת מידע אודות הילד ומשפחתו וכן מתן הכשרה לחברי הוועדה לשם הקניית המיומנויות הנדרשות לניהול הדיון עם הורים וילדים.
          10. שיתוף ההורים בדיונים הנערכים בבתי המשפט – בדוח שנתי 48 של מבקר המדינה נכתב כי אמנם פקידי הסעד רואים את טובת הקטין לנגד עיניהם, אולם, בדרך כלל האחראי לקטין (כרגיל – ההורה) אינו מיוצג על ידי עורך דין ואינו מקבל את התסקיר לפני הדיון. אין לו גם זכות ערעור כאשר התסקיר אינו ערוך לפי הוראות חוק סדרי דין. לדעת מבקר המדינה, קשה להפריד בין טובת ההורה (שאינו הקריטריון הקובע), מזה, לבין טובת הקטין, מזה. כרגיל טובת הילד היא לשהות בבית הוריו, אך אם הורה אינו מיוצג ואינו מקבל את התסקיר, יתכן שלא ידע להעלות טענות שהיו משנות את החלטת בית-המשפט, כך שבסופו של דבר לא ניתנת ההחלטה הנבונה ביותר לטובת הקטין.
            ד"ר אסתר הרצוג טוענת כי בית המשפט נותן אמון רב בעובדים הסוציאליים, ומניח שהם חסרי משוא פנים, אשר לנגד עיניהם עומדת רק טובת הקטין. מצב זה מאפשר להקל על מי שנושא בנטל האחריות במקרה של החלטה שגויה. לדבריה, הבעיה נובעת מכך שהעובדים הסוציאליים פועלים בשיתוף עם עמיתיהם במערכת ובעיקר עם הממונים עליהם בתוך המחלקות וברמות המחוז והמדינה. כמו כן, מערכת הרווחה פועלת בתיאום עם מערכות שלטון נוספות כמו בתי המשפט, המשטרה, השירות הפסיכולוגי ועוד. קשרי גומלין אלה ויחסי החליפין בין מערכות השלטון מצמיחים חזית רחבה וחזקה של עובדי מדינה בתחומים שונים של טיפול באוכלוסייה, פיקוח עלייה וניהול אורחות חייה. כאשר פונה מקבל טיפול בלתי הוגן הוא מגלה שהמערכת מגייסת מולו גם את יוקרתה המקצועית וגם את כוחה הבירוקרטי.
          11. הקטין ומשפחתו זכאים לנציג מטעמם – לועדת החלטה אין שום עיגון חוקי כלשהו ואין היא מחויבת לשתף את ההורה ו/או נציג מטעמו בדיוניה למרות שמדובר בהחלטות גורליות עבור המשפחה.
          12. בית המשפט חותמת גומי – בפועל בתי המשפט לענייני משפחה ובתי משפט לנוער מוגבלים לחלוטין מול ועדות מקצועיות אלו וכמעט בכל המקרים מאשרים את החלטותיהם. ניתן לומר כי ההחלטה הגורלית על חיי המשפחה נתקבלה ע"י גוף (ועדת החלטה) ללא שום סדר דין חוקי כלשהו.
          13. קיום ניגוד אינטרסים הנובעים מסמיכות ארגונית של הגוף האחראי על הוצאת ילדים מהבית והגוף האחראי על העברת ילדים לאימוץ. טענה נוספת של ד"ר הרצוג היא כי העובדים הסוציאליים כפופים לרשות שלטונית אחת שבידה הסמכות להוציא ילדים "בסיכון" מחזקת הוריהם, מחד גיסא, ולהעביר ילדים לאימוץ, מאידך גיסא. הסמיכות הארגונית של שתי הפעולות מהוות ניגוד אינטרסים.
          סיכום
          מבקר המדינה קובע בסיכום הדוח (מסמך רקע לדיון בנושא ועדות החלטה) כי ועדות ההחלטה וועדות ההערכה התקופתיות אמורות להיות מפגש מקצועי של כל הגורמים המטפלים בילד ובמשפחתו, על-סמך החלפת מידע בין המשתתפים, אבחון מעמיק, הערכת מצב הילד, משפחתו וסביבתו והגדרת הבעיה, עליהם להחליט על דרך הטיפול המועדפת ולקבוע תוכנית טיפולית מפורטת. מכאן, שסיכומי ועדות ההחלטה וועדות ההערכה – מלבד היותם מסמך מינהלי המאשר השמה, או המשך השמה חוץ-ביתית – אמורים לתת בידי המטפלים גם הנחיות טיפוליות שיקומיות, כולל הערכות זמן לביצוע. העדר דיונים רצופים של ועדות הערכה ואי מתן הנחיות למטפלים בהתאם, מונעים טיפול מיטבי בילד ובמשפחתו, ועלולים לפגום באיכות הטיפול בילד.

          קישורים: