שני נערים ניסו להתאבד בפנימיה של משרד הרווחה – דורית גבאי – מעריב -30.12.1993

שני נערים ניסו להתאבד בפנימיה של משרד הרווחה – דורית גבאי – מעריב -30.12.1993

אחד מהם ממשיך לאיים שיתאבד: "חברי התעללו בי ובסוף אני נענשתי. זה שבר אותי"

נער בן 15 וחצי השוהה בפנימיה של משרד הרווחה ניסה לשים קץ לחייו שלוש פעמים ביום אחד. חניך אחר בפנימיה, בן 15, ניסה להתאבד פעמיים ביום אחד.

שני הנערים השוהים בפנימיה בהוראת שופט, חתכו את ורידי ידיהם וניסו לתלות את עצמם….

לקריאת המאמר המלא הקלק כאן

שני נערים ניסו להתאבד בפנימיה של משרד הרווחה - דורית גבאי - מעריב -30.12.1993
שני נערים ניסו להתאבד בפנימיה של משרד הרווחה – דורית גבאי – מעריב -30.12.1993
אחד מהם ממשיך לאיים שיתאבד: "חברי התעללו בי ובסוף אני נענשתי. זה שבר אותי".
נער בן 15 וחצי השוהה בפנימיה של משרד הרווחה ניסה לשים קץ לחייו שלוש פעמים ביום אחד. חניך אחר בפנימיה, בן 15, ניסה להתאבד פעמיים ביום אחד.
שני הנערים השוהים בפנימיה, חתכו את ורידי ידיהם וניסו לתלות את עצמם.
המקרה הראשון אירע לפני כשלושה חודשים, והמקרה השני, לפני כשבועיים. הנערים ניצלו כשעובדי הפנימייה הבחינו בהם במקרה. הם אושפזו בבית חולים לחולי נפש, לצורך בדיקות, אך לאחר ששוחררו, שבו לפנימיה. שם לא הוצמדה להם שמירה, למרות שאחד מהם ממשיך לאיים בהתאבדות.
יחס גרוע
אחד משני הנערים השוה בפנימיה זה שנה וחצי, סיפר כי הנערים במקום מתנכלים לו.

"הם מרביצים ל כל הזמן. פעם אחת הם דקרו אות באולר בפנים, וכיבו עלי סיגריות. למרות שהתלוננתי עליהם, לא עשו להם שום דבר. בפעם האחרונה שהם הציקו לי, ניסיתי להחזיר להם, אבל אז נתנו לי עונש וקיצרו לי את ימי החופשה בבית. זה שבר אותי ולכן ניסיתי להתאבד".

הנער השני, טען כי הסיבה לנסיונות ההתאבדות שלו היא היחס הגרוע שהוא מקבל בפנימיה.

"נותנים לנו עונשים דווקא בנקודות רגישות שלנו, ומבטלים לנו חופשות בבית".

הנער סובל מליקוי ראיה, אך אינו מרכיב משקפיים.

"כבר חצי שנה אומרים לי שלפנימיה אין תקציב לקנות לי משקפיים, למרות שאני לא רואה בכלל בלילה, ופעם אחת אפילו נפלתי ונחבלתי".

סבתו של אחד הנערים, משמשת כאפוטרופוסית שלו.
"ניסיתי לדבר עם מנהל הפנימיה, אבל תמיד אומרים לי שהוא לא פנוי ונמצא בישיבה", סיפרה הסבתא.

"פעם הנכד שלי ברח מהפנימיה אלי, והסכים לחזור רק אחרי ששכנעתי אותו. הוא נסע לשם, ובתור עונש, הם נתנו לו לחכות שלוש שעות בצומת חשוך, עד שהגיע הרכב שהסיע אותו לפנימיה. הוא התקשר אלי מטלפון ציבורי, בוכה ומפוחד.
רק אחרי שטילפנתי למשטרה, שלחו מהפנימיה רכב לאסוף אותו".

תנאי המגורים בפנימיה לקויים. יש מחסור בשמיכות, הכסאות בחדרים שבורים, אין כוסות והנערים נאלצים לשתות ישירות מהברז.
הקיר באחד מחדרי המגורים מתפורר ועומד להתמוטט. בקיר בחדר האוכל נפער חור גדול, שנסתם רק לאחר שהנערים בפנימיה התארגנו וסתמו אותו בלבנים.
מנהל הפנימיה אמר כי שני הנערים שניסו להתאבד הם ממושמעים, אינטליגנטים, אינם בעייתיים ואינם אלימים.
מצעד התירוצים והשקרים של משרד הרווחה

ניסינו לטפל בנערים שהתנכלו לאחד מהם, ואף הוגשה תלונה למשטרה נגד נער אלים במיוחד. צריך לזכור שהנערים המתחנכים בפנימיה באים מבתים הרוסים ונמצאים כאן לאחר שפקידת הסעד הורתה על כך. יש להם התנגדות קשה לשהות בפנימיה, ויכול להיות שהסיבות לייאושם נעוצות במשקעים שנגרמו כשהגיעו לכאן.

הסיבה שלא סידרנו משקפיים לאחד הנערים, נעוצה בכך שברגעי משבר הוא נוהג לשבור אותם. משקפיים חדשים הם יקרים מאוד, ויש לנו מחסור בתקציב הרפואי, שאנחנו מקבלים ממשרד הרווחה. אבל עכשיו העניין בטיפול ובקרוב הוא יקבל משקפיים.

לא היתה לנו אפשרות להצמיד לנערים שמירה, למרות שקיים חשש שינסו להתאבד שוב. לא בטוח שאם הם ינסו להתאבד שוב, נוכל למנוע זאת.

ממשרד הרווחה נמסר כי הם מודעים לתנאים הגרועים בפנימיה.

מודעות פרסומת

הפסיכיאטר רשם ציפרלקס והמטופל התאבד

הפסיכיאטר התרשל והחולה התאבד , mako | 29/12/14

מטופל שאובחן כסובל מדיכאון חורף, קיבל טיפול תרופתי שתופעות הלוואי שלו הביאו בסופו של דבר לכך שאותו חולה נטל את חייו. לאחר בחינת הנושא, החליטה אמו השבורה לתבוע את הפסיכיאטר על רשלנות רפואית

מיד עם תחילת החורף, ש', שהתעורר לבוקר אפרורי במיוחד, החל לבכות ולא הצליח להפסיק. כך החלה תקופה קשה בחייו שהשפיעה על עבודתו ועל חיי החברה שלו. אמו של ש' הגיעה לביתו לאחר מספר ימים בהם ניסתה להשיג אותו בטלפון ללא הצלחה. היא מצאה את בנה, שרוב הזמן היה בחור מלא חיים וחיוניות, כמו צל של עצמו: לא מגולח, חיוור מאוד עם עיניים נפוחות מבכי ועיגולים שחורים מחוסר שינה. לאחר שיחה ארוכה עם בנה, המליצה לו אמו לפנות לפסיכולוגית, עמה היא עצמה נפגשת באופן קבוע.

ש' לא הצליח להביא את עצמו לצאת ממיטתו ועל כן הפסיכולוגית הגיעה עד לביתו כדי לשוחח איתו. לאחר הפגישה המליצה הפסיכולוגית לש' להיפגש עם עמיתה, פסיכיאטר מומחה. ש' נפגש עם הפסיכיאטר שקבע כי זה סובל מדיכאון עמוק הנקרא Seasonal Affective Disorde שנגרם בעקבות עונת החורף. כדי לעזור לו לצאת מהדיכאון, רשם הפסיכיאטר לש' מרשם לכדורים נוגדי דיכאון בשם ציפרלקס.

האם, שהגיעה לבקר את בנה מדי יום והייתה בקשר רציף עם הפסיכיאטר המטפל, ראתה כי מצבו של בנה הולך ומתדרדר. כאשר הביאה זאת לידיעת הפסיכאטר, הוא טען כי צריך לתת זמן לתרופה להשפיע והעריך שבתוך שבוע תראה שיפור במצבו של בנה. כעבור שבועיים וחצי בהם נטל ש' את התרופה, הגיעה אמו לבקרו בדירתו ומצאה אותו שכוב במיטה לאחר שנטל כדורי שינה רבים בשילוב אלכוהול. לצוות מד"א שהוזעק למקום לא נותר אלא לקבוע את מותו. מה אחריותו של הפסיכיאטר המטפל במקרים כאלה והאם מדובר במקרה של רשלנות רפואית? עורך דין כרמי בוסתנאי, המתמחה בדיני נזיקין ומנהל את פורום תאונות ילדים, מסביר.

רכש אמון - ותקף. אילוסטרציה

חלה בדיכאון חורף
צילום׃  shutterstock

הפסיכיאטר לא יידע על תופעות הלוואי

לאחר השבעה וההלם הראשוני בו הייתה מצויה האם, התקשרה זו לפסיכיאטר המטפל לבדוק מדוע תרופה שהייתה אמורה להוציא את בנה מהדיכאון, עשתה את הפעולה ההפוכה והביאה למותו. תשובת הפסיכיאטר הייתה כי לעיתים ישנן תופעות לוואי ללקיחת התרופה ובאחוזים מסוימים באוכלוסיה, התרופה משפיעה בצורה ההפוכה. כך, במקום לגרום לשיפור במצב רוחו של ש', התרופה הביאה לתוצאה ההפוכה והחריפה את מצב הדיכאון עד כדי כך שש' החליט לשים קץ לחייו.
אמו של ש' שאלה את הפסיכיאטר מדוע לא הסביר לה ולבנה על תופעות הלוואי העלולות להיגרם כתוצאה מלקיחת התרופה. תשובתו הייתה כי הסיכונים בלקיחת התרופה רשומים בדפי ההוראות שבקופסת הכדורים.
אמו של ש' הייתה המומה מהתשובה שקיבלה ווהרגישה כי נעשתה רשלנות, אותה הפסיכיאטר מנסה לטייח.
האם פנתה למשרד עו"ד המתמחה ברשלנות רפואית כדי להבין האם על הפסיכיאטר לשלם על כך שרשלנותו הביאה להתאבדות בנה. לאחר עיון בחומרים הובהר כי ידו של הפסיכיאטר הייתה קלה על פנקס המרשמים לתרופת הציפרלקס, וכתיבת המרשם והמשך הטיפול מהווות רשלנות חמורה בהתנהלותו של הפסיכיאטר ובמעקב אחר המטופל שלו.

ציפרלקס

תופעות הלוואי: נטיות אובדניות

ישנה חובה משפטית לעקוב אחרי המטופל

על הרופא המטפל קיימת חובת מעקב בזמן ולאחר הטיפול אצל החולה. עליו לפרוס בפני המטופל את כל הסיכונים הכרוכים בטיפול כמו כן עליו לבחון אם הטיפול מתנהל כפי שצריך, האם ישנם סיבוכים או שאולי ישנו צורך לשנות את מהלך הטיפול. אחריותו של הרופא אינה מסתיימת עם אבחון המחלה או שליחת החולה לבדיקות. הרופא אחראי לשלומו של החולה גם במהלך הטיפול עצמו.
על הפסיכיאטר של ש' חלה חובה רפואית ומפסיקות בתי המשפט עולה כי ישנה גם חובה משפטית לעקוב אחר דרך הטיפול בש', במיוחד לאור העובדה כי מדובר בתופעת לוואי מוכרת. הפסיכיאטר כשל בתפקידו מרגע כתיבת המרשם שכן לא הסביר בפירוט מהם הסיכונים בנטילת הכדורים וכן לא עקב אחרי מצבו של ש' מרגע לקיחת התרופה.

על הרופא המטפל קיימת חובת מעקב בזמן ולאחר הטיפול אצל החולה. עו"ד כרמי בוסתנאי

חובת ההוכחה לרשלנות רפואית – על התובע

חשוב לדעת, כי במקרים של תביעה בגין רשלנות רפואית, על התובע חלה חובת ההוכחה כי אכן הייתה רשלנות בהתנהלות הצד המטפל וכי הנזק שנגרם לו אכן נבע מרשלנות זו ולא בשל סיבה אחרת.
מה עושים במקרה של חשש לרשלנות רפואית?
• מרכזים את כל התיעוד הרפואי והמסמכים הרלוונטיים החל משלב האבחון, דרך הטיפול עצמו ועד שלב המעקב.
• פונים לעורך דין המתמחה בתחום על מנת להגיש תביעה לפיצויים.
כתבה זו אינה מהווה תחליף לייעוץ מקצועי על ידי עורך דין מומחה. לאחר שאירע מקרה הרשלנות, פנו לייעוץ עם עורך דין מומחה העוסק בתחום שיוכל לסייע לכם למצות את זכויותיכם ולהתאים את הטיפול בתיק, כל מקרה לגופו.

הפסיכיאטר רשם ציפרלקס והמטופל התאבד
הפסיכיאטר רשם ציפרלקס והמטופל התאבד

רשויות הרווחה רצחו את האמא אתי דאוד מאשדוד

שר הרווחה מאיר כהן - דרכי רמיה וצביעות למדיניות רווחה דורסנית והרסניתהמדיניות האלימה והדורסנית של משרד הרווחה – ממתין בתאוותנות לקריסת המשפחות כדי שיוכל לסחור בילדיהן במוסדות הכליאה אומנה ואימוץ. זהו סיפורה של האמא אתי דאוד שרשויות הרווחה המתינו באכזריות ותאוותנות לקריסתה. 
במקום לסייע לה בכ- 5,000 שקל לחודש מה שללא ספק היה היה פותר בעיותיה, החליטו רשויות הרווחה במדיניותן המזוהמת להיפטר ממנה ולהעניק מידי חודש כ- 50,000 שקלים למקורביהן המושחתים במוסדות הרווחה שיסחרו שילדיה.

למה היא התאבדה?? מהתהום לרגעי האושר וחזרה אל התהום , אשדוד נט , ספטמבר 2014 , אייל בן שומרון

בפעם האחרונה שדיברתי איתה היא אמרה לי: "אני כל כך מאושרת שאני רוצה לנשק את הקירות של הבית". השבוע, 3.5 שנים אחרי, היא התאבדה. סיפורה הטראגי של אתי דאוד, אם ל- 6 והיא רק בשנות השלושים לחייה. היא חיה למען הבנות שלה וחששה תמיד שגורמי הרווחה (אשדוד) ייקחו אותן ממנה. את אתי ז"ל הכרתי אישית ברגעים בהם הייתה בדרכה לתהום וברגעים המאושרים בחייה ואני מביא את סיפורה העצוב בפן האישי

אתי דאוד - גם ברגעים היפים יותר שלה, עיניה היו עצובות

 

זה התחיל כסיפור עצוב מאוד, המשיך כמה שנראה כהפי אנד והסתיים בטרגדיה נוראה – 


צעירה בשנות ה- 30, אם ל- 6 ילדים מבעלים שונים, שהכרתי באופן אישי ברגעים הקשים של חייה, עזרתי לה להתרומם מהתהום ומאז 3.5 שנים לא שמעתי ממנה.

השבוע נודע לי שהיא קפצה מחלון ביתה.

יצאתי ללמוד מה היה איתה מאז שהיא הצהירה כי היא סוף סוף מאושרת ועד היום בו היא החליטה להתאבד.

ב  2/11/2009 פרסמנו באשדוד נט, כתבה על אתי דאוד שכבר יותר מארבעה חודשים היא וילדיה גרים באוהל בחוף הים באשדוד בזמן שבחוץ משתוללת סערת חורף. מצוקה כלכלית גדולה הובילו אותה למצב כאשר אנשים טובים עוברים ושבים מסייעים למשפחה.

ברגע שנחשפתי  לסיפור שהעלה כתבנו עופר אשטוקר, מיהרתי למקום במטרה אחת ויחידה, לנסות ולשנות את גורלה או לפחות  להציל אותה ואת בנותיה מחרפת החיים באוהל בזמן שהסופה בחוץ משתוללת.


כוחות הצלה קובעים את מותה של אתי שקפצה למותה מדירת ביתה


באוגוסט 2009 הקימה אתי אוהל בחוף הים באשדוד, היא לא עשתה זאת כמחאה או כדי למשוך תשומת לב, להפך, היא פחדה שידעו שהיא שם בלית ברירה, היא חששה שידעו על כך גורמי הרווחה וכך סיפרה לעוברים ושבים  ש…היא שם עם ילדיה רק כדי "לנפוש" בחוף הים.

ארבעה חודשים עברו, החורף הגיע והתברר שאתי  וילדיה עדיין גרים באוהל בחוף הים של אשדוד. מהגשמים הכבדים הם הסתתרו באוהל, אותו הם עטפו בניילון, כדי שהמים לא יחדרו. עוברים ושבים שלמדו כבר שזהו מקום מגוריה הקבוע,  הביאו להם מעת לעת מזון.

 

המפגש הראשון שלי עם אתי:

זה היה יום חורפי במיוחד. עופר אשטוקר התקשר אלי וסיפר לי על האישה שנמצאת מזה זמן רב באוהל.
בו במקום עזבתי הכול, התנעתי את הרכב ונסעתי לחוף הים. עוד לפני שהבנתי מה הסיפור, היה ברור לי ששם היא לא תישאר!
כשהגעתי למקום יצאה אלי אישה מבוהלת, מוזנחת למראה ושאלה אותי בחשדנות לרצוני. חייכתי אליה ואמרתי שאני כאן כדי לעזור. הבטתי בבתה הקטנה שכבר נרדמה ואתי גוננה עליה בגופה מהקור. הילדה הייתה לבושה בבגדים קצרים, אולי כי לא היו לה בנמצא בגדי חורף…

 

הסתבר לי שמספר שעות בטרם הגענו למקום, הגיעו גורמי הרווחה אל האוהל ולקחו שתיים מבנותיה האחרות לבית אומנה באשקלון. את ביתה שהייתה אז בת – 3.5 היא סירבה למסור לידי שירותי הרווחה, ואלו החליטו להמתין עוד ימים מספר(בנה הבכור גר אז עם הגרוש).
לאחר שהצלחתי לדובב אותה היא פרצה בבכי ושפכה את ליבה:
"נחתך לי הלב. עכשיו הילדה הקטנה תהיה לבד, כבר לא יהיה לה עם מי להיות". נחמתה הייתה  שבנותיה האחרות לא הופרדו ושהן הועברו לאותו בית אומנה באשקלון.
מסתבר שלאתי יש דירה השייכת לעמיגור אך גם היו לה חובות גדולים לעירייה, למים (שנותקו), לחברת חשמל (אשר ניתקו לה את החשמל) לגן של הילדה (שלא יכלו יותר להחזיק אותה), למד"א ועוד. החיים סגרו עליה מכל כיוון והיא ברחה מהם לים.
"הכול יהיה בסדר כבר היום " אמרתי לה בבטחון והוספתי – "קפלי את האוהל, כנסי לרכב כי היום מתחיל יום חדש!"
במקביל פנינו לרווחה לשאול הכיצד היא הגיעה למצב זה ותגובתם הייתה:
"מדובר במשפחה המוכרת ומטופלת ברווחה במשך שנים רבות. כבר בקיץ נודע לרווחה כי המשפחה מתגוררת באוהל בחוף הים, על אף העובדה כי למשפחה יש דירת עמיגור ברובע ו', אך היא לא משלמת את התשלומים השוטפים. נערכו מספר ביקורים באוהל בה היא מתגוררת וניכר כי המשפחה התארגנה לסיפוק הצרכים הבסיסיים של הילדים.
ב-5/8/09, התקיימה ועדה אודות הבנות והומלץ על הוצאה חוץ ביתית עבור שתי הבנות הגדולות וסידור הבת הקטנה בצהרון רב תכליתי (עד 19:00). האם צברה חוב למעון בו שולבה הילדה. הובהר לה כי הילדה לא יכולה לשהות עוד בחוף הים ואם זה יימשך נאלץ לפעול באמצעים החוקיים. במקביל יצאה פנייה לבית המשפט שיכיר בילדי האם כקטינים נזקקים".
כך הייתה תגובת הרווחה לאשדוד נט בסוף 2009.

לאחר שהבנתי שמהרווחה לא תבוא הישועה, החלטתי לטפל אישית באתי כדי לתת לה נקודת זינוק חדשה  לחיים שפויים:

פסקת הסיום של הכתבה שכתבתי על אתי

הסדרתי מידית את נושא החובות לדירה באופן שהיא וילדיה יוכלו לחזור ולגור בדירה.

בקשתי מידידה טובה שלי שתצא איתה לקניות ותדאג שיהיה לה כל טוב בבית.
כמו כן שתצא עמה לשופיינג ותרכוש לה ולילדיה קולקציית ביגוד ראויה.
את הילדה בת ה3.5 דאגתי להחזיר לגן, ואגב הגננת סיפרה לי שמדובר בילדה מחוננת והיא שמחה לשמוע שהיא חוזרת לגן ולצהרון.
משם נסעתי עם רעייתי לבקר את 2 בנותיה של אתי בבית האומנה באשקלון.
למרות שהמקום נראה מטופח מאוד, דמעות עלו בעיניי – הכיצד הילדות נקרעות מזרועות אימן אל מקום זר, באמצע החיים, באמצע הלימודים.
שוחחתי עם האחראים שנראו לי אנשים טובים מאוד והם הבטיחו לי שהן ישתלבו תוך זמן קצר.
דאגתי שאתי תיסע לבקר אותן ביום שישי עם מתנות. אתי ספרה לי על המפגש המרגש עם הבנות. היא פרצה בבכי מר ורק בקושי הצלחתי להסתיר ממנה את דמעותיי.

פניתי לידידה טובה שלי, לבנת אלבו,הבעלים של חנויות קסטרו באשדוד, בקשתי שתשמש כמנטורית של אתי ותעסיק אותה במקום כעובדת מהשורה וליבנת עשתה זאת בשמחה ומכל הלב ואף דאגה לעדכן אותי הכיצד היא משתלבת בעבודה. מסתבר שהיא הפכה לעובדת מצטיינת.

אתי בזמן שעבדה בחנות קסטרו

 

חודש לאחר מכן, אתי נשמעה הכי מאושרת בעולם:
"אני כל כך מאושרת עד כדי שאני מרגישה כאילו אני ישנה בגן של ורדים ומרוב שכיף לי אני רוצה לנשק את הקירות של הבית". כך היא אמרה לי בהתלהבות גדולה.
התקופה שהיא עבדה בקסטרו, ללא גיבנות של חובות ועם הבנות בבית, הייתה התקופה היפה ביותר בחייה.  
מה החלום שלך שאלתי אותה והיא ענתה:
"לראות את עצמי עוד שנה עם כל הילדים בבית כשאני דואגת להם ומעניקה להם את מה שהם צריכים". זאת הייתה בקשתה הצנועה, זה היה חלומה.
שמחתי שהיא נמצאת בחלום. סימנתי V בסיפוק ומאז לא שמעתי ממנה.

ביום ראשון בלילה ה 14/9/2014, אתי התאבדה:כתבנו עופר אשטוקר מדווח באשדוד נט על מקרה טרגי –
" צוותים של מד"א וכוננים של איחוד הצלה לכיש הוזעקו הלילה לרובע ו' באשדוד, זאת בעקבות

אתי בראיון למגזין

 

דיווח על נפילה מגובה רב. לצוותי הרפואה שהגיעו למקום לא נותר אלה לקבוע את מותה של האישה, אימא לילדים קטנים. צוותים של זק"א הגיעו למקום וטיפלו בזירה. במשטרה בודקים אם מדובר בנפילה או קפיצה מגובה".

למחרת בבוקר הסתבר לי שמדובר באתי. שמאז נולדו לה 2 ילדים נוספים ובסה"כ היו לה שישה ילדים. אחת מהן, בת ה16 ראתה את המראה המזעזע – אימא שוכבת על רצפת הבטון לאחר הנפילה.
ליבי נקרע ושאלת השאלות ניקרה בי שוב ושוב – אילו רק הייתה מתקשרת אלי..???.
יצאתי לברר מה קרה עם אתי מאז חורף 2009?
עברו 3.5 שנים – אתי הכירה בן זוג חדש והולידה לו 2 תינוקות נוספים. השכנים מספרים שכל הילדים מחונכים, מטופחים, מטופלים היטב ושהיא שמרה עליהם כמו במעטה צמר גפן.
חברה מספרת: "התקופה שהיא עבדה בחנות הבגדים קסטרו הייתה התקופה היפה בחייה, היא הייתה שמחה, היא חזרה לחיים".
 אולם עם הזמן היא חזרה אט אט למקום אותו היא הכי מכירה הכי טוב מאז נולדה – אל עולם המצוקה.
שכנות ספרו שהיא הייתה מאוד ממורמרת מהחיים, עברה תלאות קשים עם בן זוגה, אך חששה מאוד מכל אזכור השם של הרווחה.
אתי עברה משברים נפשיים עד כדי אשפוזים במרכז לבריאות נפש. היא אף ניסתה להתאבד קודם לכן וגם איימה שתעשה כן (למה אף אחד לא התריע ולא עשה משהו בנדון???).
חברה טובה אחרת מספרת: "הרגשנו ממנה שהיא פחדה כל הזמן, הייתה במצוקה, אמרה חצאי מילים והייתה צריכה כל הזמן עזרה אך תמיד קונן בה הפחד שייקחו ממנה את הילדים. היא הייתה  בנאדם אבוד".
טרגדיית השבעה של אתי:
רציתי ללכת אל ביתה של אתי ברובע ו' כדי לנחם בשבעה ולשאול לשלום הילדים. מסתבר שגם בשבעה אין לה נחת. האם מתאבלת על אתי בביתה שברובע ב', האחות התארגנה לשבעה בביתה שברובע ג' ובן זוגה של אתי עם הבנות נמצאים בביתה של אתי ברובע ו'.
מה יהיה עם הילדות הקטנות?
האם הבנות הגדולות (האחת חיילת והשנייה תלמידת תיכון) יצליחו לשנות את גורלן ולצאת ממעגל המצוקה? מה יהיה עם הבנות הקטנות???
האם אתי דאוד ז"ל, ממרומי השמיים תוכל לעזור לילדיה הרבה יותר מאשר יכלה לעשות כן כבשר ודם?

אני רוצה להאמין שהסבל שהיא עברה עוד מינקותה  נועד כדי לזכות אותה להיות מלאך שומר לילדיה. מלאך שילווה אותם בכל אשר ילכו ויעניק להם גורל טוב יותר, הרבה יותר טוב….הרבה, הרבה יותר טוב….אמן!

 

למה היא התאבדה?? מהתהום לרגעי האושר וחזרה אל התהום , אשדוד נט , ספטמבר 2014 , אייל בן שומרון
למה היא התאבדה?? מהתהום לרגעי האושר וחזרה אל התהום , אשדוד נט , ספטמבר 2014 , אייל בן שומרון


רשויות הרווחה רצחו את רעות איש שלום 

//player.vimeo.com/video/36010543

"אני הרגתי את הבת שלי" – הסבתא צ' מכה על חטא שפנתה ללשכת הרווחה חיפה קרית חיים בענייני בתה ונכדה

הסבתא והנכד
הסבתא והנכד

מתוך סטטוס בפייסבוק קבוצת "זעקת האמהות" יולי 2014

אני הרגתי את הבת שלי.
==============
אני שתפתי פעולה עם פקידת הסעד שרה כץ המנוולת ממשרד הרווחה בחיפה/קרית חיים.
בגללי לקחו את א' (הנכד) ממנה. אחרי שלקחו את א' ממנה ומסרו אותו למשפחה אומנת, היא נמצאה מתה בביתה.
במקום להילחם במוסדות הארורים, המושחתים, השטניים – ובעומדים/ות בראשם/ן כפי שידעתי תמיד לעשות, שתפתי אתם פעולה.

מעולם לא חיינו במדינה עם ציבור עצום המושך בחוטים ומקבל החלטות לחיים ולמוות, מושחת כל כך, כפי שזה קורה היום.
=========
ביום ראשון תגיע לביתי אחות מטעם המוסד לחיסול לאומי (מטעם השטן. לא חוזרת בי. פוחדת מהם יותר ממחבלים) בכדי לבדוק אם אני לא משקרת בקשר למחלות שלי, ולמה אני מבקשת סיעוד/עזרה בבית/לא חלילה כסף, עם ניוון המפרקים בכפות הידיים ולא מתפקדת. גבס בכף יד שמאל ויד ימין דומיננטית גמורה ואין יותר אפשרות לנתח. בשתי כפות הידיים הוציאו את עצם הטרפציה והן מוגבלות בצורה קשה, ועם מוטות בעמוד השדרה (קשה לי לנשום. אני עייפה וחלשה).
מאז התקשרה אתמול ה"שבסטר" מטעם המל"ל אני בחרדות ובבכי.
לא פוחדת ולא פחדתי מכניסה לעשרות ניתוחים שעברתי, כמו שאני פוחדת מהמוסד הארור הזה.
זה הזמן וזהו המצב בו אני הכי מתחברת לבתי א' ז"ל, שלא יכולתי להיות עמה יותר בפחדים ובחרדות שלה מהמוסדות שאמורים לסייע כאשר מבקשים מהם עזרה (הלא לשם כך הם קיימים). והיא, מה בסך הכל בקשה, קצת עזרה כלכלית, קצת אמפטייה.
"תני לי כוח א' (הבת) אהובה, כי לי לא היה כוח לתת לך – וזה שורף לי את הדם".
סליחה לא תקימך, אך בכל זאת, קבלי את סליחתי.
נוחי בשלום ויהי זכרך ברוך בת יפה שלי.
בתמונה: א' וא' בנה אהובה בפגישה השבועית במרכז הקשר ביקנעם. "חגגנו" לו, היא ואני, יום הולדת 3.

פשעי לשכת הרווחה חדרה – התאבדות האם החד הורית: "תלשו לה את הלב"

לשכת הרווחה חדרה רצחה את האמא סיגל (שם בדוי)  

התאבדות האם החד הורית: "תלשו לה את הלב" , mynet , הילה נגר , 03.07.2014

בני משפחתה של סיגל (שם בדוי) מחדרה, ששמה קץ לחייה בשבוע שעבר, טוענים כי עשתה זאת לאחר שבתה בת ה-12 נלקחה ממנה ודורשים מרשויות הרווחה לעשות בדק בית. בן זוגה אהרון: "סיגל סיימה את חייה בצורה טראגית בגלל מערכת רווחה שפועלת בצורה מכאנית וקרה". העירייה: "אין לקשור בין מקרה ההתאבדות להחלטת בית המשפט להוציא את הילדה מחזקת אמה"

ביום שלישי שעבר, החליטה סיגל (שמות בני המשפחה בכתבה בדויים – השמות המלאים שמורים במערכת) מחדרה, בשנות ה-30 לחייה, לשים קץ לחייה. סיגל לא השאירה מכתב אחריה, אך לטענת בני משפחתה היא הייתה נסערת ועשתה זאת לאחר שמוסדות הרווחה החליטו להרחיק את בתה היחידה מחזקתה.

בעקבות האירוע הטראגי, נערכה במוצאי שבת, עצרת מול ביתה בעיר – אליה הגיעו עשרות אנשים מכל רחבי הארץ, וביניהם הורים שמזדהים עם המצוקה וקוראים לשינוי החוקים היבשים שמאפשרים לדבריהם לרשויות הרווחה אצבע קלה "על ההדק".

סיגל הייתה בהלם

עד לפני כשלושה חודשים, חיו סיגל ובתה עדן בת ה-12, בדירה צנועה בחדרה. אביה של עדן, נפטר לאחרונה. סיגל עצמה, שגידלה את עדן לבדה, סבלה מנכות, אובחנה כחולה נוירולוגית וסבלה מבעיות שיווי משקל, אובדן שמיעה ואובדן ראייה. לדברי אהרון, בן זוגה של סיגל בשש השנים האחרונות, סיגל גידלה את הילדה במסירות.

"הקשר בין האם לילדה היה מושא לקנאה", הוא מספר בדמעות. "סיגל שמרה על הילדה שלה כמו לביאה. הילדה למדה בבית ספר טוב בעיר והגיעה להישגים בלימודים, ילדה מטופחת ונקייה, אהודה על המורים והצליחה בכל התחומים. הילדה, לא סתם גדלה כך, הייתה לה אמא שדאגה לה ועמדה מאחוריה".

בשנה האחרונה חגגו סיגל ואהרון מסיבת בת מצווה לעדן ומהכסף שקיבלה באירוע, החליטה עדן לרכוש מכשיר נייד מדגם מתקדם. "עשינו לה מסיבת בת מצווה גדולה עם די.ג'יי, וקנינו לה בגדים יפים וצילמו אותה לבוק תמונות", מספר אהרון. "מהכסף שהיא קיבלה באירוע היא קנתה סמארטפון".

אבל מסתבר שהמכשיר הסלולארי הפך, לדברי אהרון, למוקד מתיחות בין האם לבתה. לדבריו, לאחר שהאם ניסתה להסביר לעדן על הסכנות הטמונות ברשת, החל ויכוח קולני ביניהן, שהסתיים במעצרה של סיגל. "סיגל צעקה עליה 'בואי לפה, אל תצאי עם הפלאפון, אני אעניש אותך – לא יהיה לך פלאפון שלושה ימים'", מתאר אהרון. "עדן חטפה את הפלאפון ויצאה למרפסת שממוקמת כמה מטרים מהמדרכה. סיגל ניסתה לתפוס אותה והילדה קיבלה מכה באף והתחיל לרדת לה דם. לסיגל לא הייתה שום כוונה לפגוע בה. היא לא הייתה מסוגלת לפגוע באף אחד".

אהרון השבוע. "היא הייתה אישה נאיבית ופשוטה" (צילום: אסף פרידמן)

באותה שעה לדבריו עברו במקום שתי בנות מהשכבה של עדן וקראו לה לבוא איתן. "סיגל אישרה לה ללכת כי היא חשבה שהיא תירגע ותחזור הביתה, אבל הבנות כנראה הזעיקו את המשטרה", הוא אומר. לדבריו תוך דקות אחדות הגיעה המשטרה לדירתה של סיגל בליווי של פקידת סעד ועצרו אותה, מבלי שהיא מבינה את אשר מתחולל סביבה. "יכול להיות שהילדה קיבלה מכה, אבל זה לא היה במתכוון", הוא אומר.

סיגל, לדברי אהרון, שהתה שלושה ימים בבית המעצר קישון ולאחר מכן הורחקה מביתה למשך 30 יום. עדן הועברה על ידי מוסדות הרווחה (לשכת הרווחה חדרה) לבית ילדים.

בעקבות האירוע טוען אהרון, סיגל שקעה במשבר. "היא הייתה שבר כלי, בהלם מוחלט", הוא אומר. "היא הייתה מתקשרת אליי בוכה. לקחו לה את הדבר הכי יקר, זה כמו לתלוש לבן אדם את הלב".

הפגישה הראשונה בין סיגל לבתה התקיימה בבית הילדים וסיגל הייתה בטוחה שהילדה תחזור אליה. אהרון אף הציע שיעברו לדירה גדולה ומרווחת יותר. "רק לפני עשרה ימים אני וסיגל חתמנו על חוזה שכירות חדש, דירה חדשה עם שלושה חדרים", הוא מסביר. "החלטנו לפתוח דף חדש, לעזוב את הבית עם כל העבר שהיה קשור בו ולהתחיל מחדש. סיגל באמת האמינה שהכל יהיה בסדר".

לפני כשבועיים, עדן שוחררה לביתה וביום ראשון כשהאם ליוותה אותה בחזרה לבית הילדים, היא קיבלה לידיה מסמכים מהעובדת הסוציאלית וקראה לי בדחיפות. "הקראתי לה את המכתב בו היה כתוב שהילדה תהיה מורחקת מחזקתה", הוא אומר כמי שעדיין לא מאמין. סיגל הסתכלה עליי בעיניים כואבות והזילה דמעות. היא לא האמינה".

ומה אמרת לה, ניסית להסביר לה שהדברים יכולים להסתדר?

"במהלך היומיים האלו היו לי עם סיגל שיחות שגרתיות, הרגשתי שהיא שרויה בעצב, אבל אמרתי לה שאנחנו נראה מה אפשר לעשות. ביום שלישי עדן התקשרה אליי בשעה 14:00 ושאלה אותי מתי אנחנו עוברים דירה, אמרתי לה שבקרוב. אחרי 20 דקות התקשרה אליי העובדת הסוציאלית מטעם הרווחה וגם שאלה אותי למתי סגרנו את החוזה של הדירה. תוך כדי שיחה איתה, ביקשתי ממנה שיתמכו בסיגל נפשית ויסבירו לה שהכל יהיה בסדר, ושהם יהיו לה אוזן קשבת.

"היא הבינה ובאותו רגע העובדת הסוציאלית נסעה לדירה של סיגל ומצאה דירה נעולה, טלוויזיה דלוקה וכלב נובח. אני הייתי באותו זמן בעבודה. העובדת סוציאלית התקשרה אליי והסבירה שאף אחד לא עונה. אמרתי שאולי היא הלכה לקופת חולים ותכף תחזור, אבל אחרי רבע שעה היא שוב התקשרה ואמרה שסיגל לא חזרה. התקשרתי לאבא שלי, שגר לא רחוק משם, וביקשתי שיבדוק למה סיגל לא עונה. כשהוא חזר אליי הוא אמר 'סיגל התאבדה'".

יומיים לפני שהייתה אמורה לחגוג את יום הולדתה ה-39, החליטה סיגל לשים קץ לחייה והתאבדה בתלייה על הדלת שבין פינת האוכל לחדר השינה בעזרת חוטי ניילון שהיא קשרה במו ידיה. "סיגל סיימה את חייה בצורה טראגית בגלל מערכת רווחה שפועלת בצורה מכאנית וקרה", אומר אהרון בדמעות. "היא הייתה אישה נאיבית וטובה שפשוט לא היה לה כוח להילחם בבירוקרטיה הקשה".

ממשרד הרווחה טרם התקבלה תגובה.

מעיריית חדרה נמסר: "עיריית חדרה ואגף הרווחה משתתפים בצערה של המשפחה ובאבלה הכבד. זהו אירוע טראגי, אולם לאור הנסיבות וההסתברות אין מקום לקשור את מקרה ההתאבדות להחלטת בית המשפט להוצאת הילדה מחזקתה של האם.

"תפקידם של העובדים הסוציאלים הוא לדאוג ולהבטיח שילדים יגדלו בחיק משפחתם בביטחון, תוך דאגה לשלומם הנפשי והפיזי וברגע שקיים סיכון וסכנה לשלומו וביטחונו של הקטין, מחובתם של שירותי הרווחה לדאוג לסידור חוץ ביתי עבורו. כך נהג לפני חודשיים אגף הרווחה בעיריית חדרה, בעת שהיה קיים חשש לשלומה של הקטינה, ובהתייעצות עם גורמי רווחה בכירים במשרד הרווחה, ולאחר חקירת ילדים שנעשתה לקטינה, ועל פי עדותה הומלץ להוציאה מהבית למרכז חירום, כדי להגן עליה ולדאוג לשלומה. ההחלטה על הוצאתה מהבית למסגרת חירום התקבלה בצו ביניים על ידי בית משפט לנוער בחדרה ושירותי הרווחה פעלו על פי הנחיות בית המשפט.

"בעבר, בעת שהתגוררה האם בעיר אחרת בארץ, כבר הוצאה הילדה מחזקתה למשפחת אומנה, ולאור ניסיונות השיקום של האם, המוכרת לשירותי הרווחה שנים רבות, וחיה מקצבת נכות פיזית ונפשית, הוחזרה הילדה לחזקתה.

"אגף הרווחה ימשיך לדאוג ולטפל בילדה שנשארה עתה יתומה, לדאוג לכל צרכיה ולהבטיח את המשך התפתחותה וגידולה התקין".

הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב"ידיעות חדרה"

תרופות פסיכיאטריות – תופעות לוואי

יוני 2014 – עד כמה מסוכנות תופעות הלוואי של תרופות פסיכיאטריות?
האם יש הבדל מהותי בין תופעות "רצויות" לבין תופעות "לוואי" של התרופות?
כמה מקרי מוות בשנה נגרמים כתוצאה משימוש בתרופות פסיכיאטריות?
צפה בפרק 5 מתוך הסרט התיעודי "ה-DSM: ההונאה הקטלנית ביותר של הפסיכיאטריה"
באדיבות יהודה קורן – עמותת מגן זכויות אנוש

פקידת הסעד מרים בן עטר – מחשבות פרנואידליות, אבחון ושיקול דעת לקויים בטיפול כפוי במשפחה נפגעת רווחה

מאי 2013 – מדובר בהליך שיפוטי (מאי 2001) בו מואשם ח' ואשתו בענייני ילדיהם שלא שלחו אותם לבית ספר. במקביל פעלו רשויות הרווחה – פקידת סעד מרים בן עטר לנתק את ח' ואישתו מילדיהם. רשויות הרווחה פרצו בלילה בליווי משטרה לביתו של ח' ולקחו את בתם א' כשהיא יחפה לפנימיה. ההורים ערערו והילדה הוחזרה כעבור מספר ימים, אך רשויות הרווחה המשיכו בתוקפנותן.

 פקידת הסעד בן עטר הוזמנה למתן עדות נגד ח' כדי להשחיר פניו ופני אישתו. במהלך עדותה טענה מרים בן עטר כי היא מגנה על הבת א' שמא תשים שקית ניילון על הראש (מאי 2001).

כעבור כ- 10 שנים (ינואר 2011) התאבד השופט מוריס בן עטר בעלה של פקידת הסעד מרים בן עטר עם שקית ניילון על הראש.

ניתן להבחין במספר כשלים בהתנהגותה העקלקלה והמסוכנת של פקידת הסעד מרים בן עטר:

מחשבות פרנואידליות של פקידת הסעד מרים בן עטר – פקידת הסעד בן עטר משתמשת במוטיבים הזויים נגד ילדה (התאבדות עם שקית ניילון על הראש) בהליך שיפוטי נגד הוריה שאינה קשורה אליו כלל. עדותה הפרנואידלית של מרים בן עטר נועדה להשחיר את ההורים ובתם.

מרים בן עטר מנותקת מהמצב המשפחתי – כשנשאלה מרים בן עטר אם היא מודעת כי לחלק מהילדים אסור לפגוש את אימם עקב ההליך השיפוטי המתנהל נגדה, השיבה בן עטר כי אינה מודעת חרף היותה אחראית על הסדרי הראיה. מרים בן עטר קיבלה סמכויות סטטוטוריות נרחבות מבית משפט לנוער על משפחה ואיה מודעת כלל לנושאים רגישים מאוד במשפחה. מרים בן עטר לא משמיצה את המשפחה אלא אינה מעורבת כלל במצב המשפחה.

אבחון ושיקול דעת לקוי – מרים בן עטר אבחנה בהזייתה כי הבת א' עלולה להתאבד עם שקית ניילון על הראש מה שכמובן לא קרה, אולם בעלה של בן עטר, מוריס בן עטר, התאבד עם שקית ניילון על ראשו. למרים בן עטר לא היה מושג או אבחון על התאבדותו של בעלה. אבחונה ושיקול דעתה של מרים בן עטר לקוי במשפחתה של וכיצד אבחנה אבחונים הזויים על משפחות אחרים?

הזייתה של מרים בן עטר מימשה עצמה על בעלה מוריס – כאמור השופט מוריס בן עטר התאבד כ- 10 שנים לאחר המחשבות הפרנואידליות של מרים בן עטר על משפחתו של ח'. מוריס בן עטר התאבד עם שקית ניילון על ראשו. לא מן הנמנע כי פקידת הסעד בן עטר גרמה במחשבותיה הפרנואידליות להתאבדותו בצורה זאת כפי שהתבטאה בבית המשפט 10 שנים קודם לכן.

סוף דבר
פקידת הסעד מרים בן עטר כשלה לחלוטין והסבה נזקים למשפחתו של ח', השחירה פניו ובני משפחתו במחשבות פרנואידליות אבחונים לקויים ושיקול דעת לקוי. מרים בן עטר כשלה בנדרש אבחון וטיפול אמיתי בתוך משפחתה שלה.

עדותה של מרים בן עטר להשחרת ח' ומשפחתו
פקידת הסעד מרים בן עטר - מחשבות פרנואידליות, אבחון ושיקול דעת לקויים בטיפול כפוי במשפחה נפגעת רווחה