בר הקטנה התגברה על הפרעות הקשב והריכוז ללא ריטלין

מרץ 2015 – וואלה רפואה – בר הקטנה התגברה על הפרעות הקשב והריכוז ללא ריטלין
כבר בגיל הגן אובחנו אצל בר בעיות קשב וריכוז ובהמשך גם אפליפסיה. השימוש בריטלין עורר מחדש את התופעות האפילפטיות. אבל שנה לאחר הטיפול בשיטת הנוירופידבק, בר היא ילדה רגילה

 בר היא בת תשע. ילדה יפהפיה, ביישנית, בעלת חיוך מקסים. מי שהכיר אותה עד לפני שנתיים לא יאמין שזו אותה ילדה. "פעם היו לי פרכוסים, עכשיו כבר אין לי", היא מספרת וחושפת את חיוכה השובה. היא יושבת לצד אמא, ושתיהן נראות מאושרות. "עד לפני שנתיים לא האמנו שנגיע למצב הזה", מספרת האם, "בר לא יכלה לשבת רגועה אפילו דקה אחת. היא היתה מתפרעת, צועקת והיתה חסרת מנוחה. מי שיראה אותה היום לא יזהה שזו אותה ילדה".

כבר כשהיתה בגיל הגן אובחנה בר כלוקה בהפרעות קשב וריכוז. התנהגותה בגן היתה פרועה ואימפולסיבית. היא סבלה מהתקפי זעם והיתה מציקה ללא הרף לאחיה. בגיל שש דיווחו הוריה על התקפים חוזרים ונשנים של התנתקות מהסביבה, כאשר המבט מופנה בהחלטיות שמאלה. בבדיקות שנעשו בבית חולים אובחנה בר כחולת אפילפסיה. היא החלה להיות מטופלת בתרופות אנטי אפילפטיות. למשך זמן מה נדמה היה שהטיפול עוזר והתקפי האפילפסיה היו בשליטה, אך הפרעת הקשב והריכוז לא איפשרה לבר לתפקד ככל הילדים ובית הספר כבר היה באופק.

בר שובצה לכיתה א' עם מעט תלמידים, אך למרות זאת לא היתה מסוגלת להתרכז כלל והתקשתה ללמוד את החומר. בשלב זה החליטו הרופאים לנסות טיפול בתרופת ריטלין, על מנת לאפשר לה ללמוד לפחות את הבסיס לקריאה, לכתיבה ולפעולות חשבון אלמנטריות. מיד לאחר תחילת הטיפול חזרו ההתקפים האפילפטיים במלוא העוצמה. נסיון נוסף להיעזר בריטלין לא עלה יפה וגם הוא היה ברור שלא תהיה אפשרות לטפל בהפרעות הקשב באמצעות תרופות.

בשלב זה המליצה יועצת בית הספר להורים על טיפול בשיטת הנוירופידבק, במרפאת brain-games שבהנהלת ריבי סלע, באייר-פורט סיטי שליד נתב"ג. ההורים, שניהם עובדים כשכירים, ומתקשים לממן טיפולים פרטיים, עשו עד כה הכל על מנת לעזור לבתם והחליטו לנסות גם את הטיפול הזה, שאינו כרוך במתן תרופות. במהלך הטיפול מתבקש המטופל לצפות בסרטי וידאו, כאשר אלקטרודות המוצמדות לראשו מודדות את דפוס הפעילות החשמלית של גלי המוח. כל עוד המוח עובד על פי דפוס הפעילות הרצוי, הסרט על המסך ברור ונקי. כאשר דפוס הפעילות אינו תקין, תמונת הסרט הופכת קטנה ומטושטשת, וקשה יותר לצפות בו. תיקון בריכוז זוכה מיד לתגובה של המערכת והצפיה בסרט חוזרת לתקנה. במהלך התרגולים המוח לומד את דפוס ההתנהגות המרוכז ולאחר מספר טיפולים המוח מאמץ את ההתנהגות הזו. מרגע שהשיג מוחו של המטופל את המיומנות הזו, ניתן לוותר על השימוש בתרופות.

מקורה של שיטת הנוירופידבק היא במחקרים של נאס"א והיא שימשה במקור כדי לאמן את האסטרונאוטים להתרכז בשפע הפעילויות המוטלות עליהם ולהגביר את רמת הריכוז הנדרשת מהם. התברר שהשיטה טובה גם עבור מי שסובלים מהפרעות קשב וריכוז והיא אומצה על ידי מטפלים בארצות הברית ובאירופה, עם רמות הצלחה גבוהות, אפילו יותר מאשר תרופות כמו ריטלין. את השיטה ייבאה ארצה ריבי סלע, דוקטורנטית במדעי ההתנהגות, לאחר שמצאה אותה מתאימה לבנה, שסבל מאותן בעיות והצליח להתגבר עליהן בעזרת שיטת הנוירופידבק.

בפגישה הראשונה לקחה סלע דגימה מהפעילות החשמלית במוחה של בר (eeg) וניתחה אותה מבחינה כמותית. לאחר שזוהה דפוס הפעילות הלא תקין, ניתן היה לבנות את הבסיס לסוג הטיפול הרצוי. סלע הסבירה להורים שהטיפול בבעיות הקשב והריכוז ישפר לא רק את ההתנהגות ואת יכולות הלמידה, אלא יעזור גם לטיפול בתופעות האפילפסיה. ההורים החליטו ללכת על הטיפול ובר החלה להגיע בקביעות למרפאת brain-games.כחודש לאחר תחילת הטיפולים פסקו ההתקפים האפילפטיים ונצפו גם שינויים לטובה בהתנהגות. לאחר מספר חודשים כבר דיווחו המורים בבית הספר על התקדמות מרשימה בלימודים. היום, כמעט שנה מתום הטיפול, בר היא ילדה ככל הילדים בכיתה. התקפי הזעם וההתפרצויות אינם עוד. גם התופעות האפילפטיות שייכות לעבר. לא מזמן סיפרה האם כי בדיקת eeg שנערכה לאחרונה בבית חולים לא התגלו כל סימנים לפעילות אפילפטית

מודעות פרסומת

בת 14: "אני נוטלת ריטלין אבל זה הופך אותי ל-'זומבי' ומדכא לי את התיאבון"

פברואר 2015 – 103 FM – פרופ. רפי קרסו – רדיו ללא הפסקה השינויים הקיצוניים במינוני הריטלין, מ- 40 מ"ג ממליץ פרופ. קרסו לבחון אפשרות של חצי כדור 10 מ"ג , כלומר 5 מ"ג.
המאזינה הצעירה מספרת על האבחון להפרעת קשב וריכוז שבו נקבע כי היא צריכה ליטול ריטלין – "עם הכדור הזה אני לא מצליחה לתקשר בכלל עם הסביבה"

הפרעת קשב וריכוז ADHD – מחלה מומצאת

אוקטובר 2014 – ליאון אייזנברג האב המדעי של הפרעת קשב וריכוז (ADHD) נפטר בשנת 2009 , אך לפני מותו נתן וידוי כי "הפרעת קשב וריכוז היא דוגמא מובהקת למחלה מומצאת"
חברות התרופות לוחצות ומשחדות מדענים, מממנות מחקרים, משלמים כספים לחברי ועדות שונות כדי לקבוע קריטריונים להלעיט צרכנים בכמה שיותר תרופות.
הפסיכיאטריה היא אחד התחומים הנתון לרמאויות בשל האבחון הסובייקטיבי של ה"מחלה" שמבוצע ע"י פסיכיאטר ללא כלים אובייקטיביים כגון בדיקת דם, בדיקת MRI ועוד. לפיכך חברות התרופות והפסיכיאטרים ממציאים מחלות ומקבעים אותם ב- DSM.

על ריטלין, הפרעת קשב, ואבחון תינוקות

דצמבר 2014 – על ריטלין, הפרעת קשב, ואבחון תינוקות
מהי באמת "הפרעת קשב וריכוז"? מה למעשה עושים לילד כשנותנים לו ריטלין? האם קיים מדריך איבחוני מיוחד לתינוקות? צפה בפרק 9 מתוך הסרט התיעודי "ה-DSM: ההונאה הקטלנית ביותר של הפסיכיאטריה"

נוירולוג מומחה: "ADHD היא בעיה מומצאת"

נוירולוג מומחה: "ADHD היא בעיה מומצאת" , ynet , ד"ר יפה שיר-רז, כתבת ראשית מגזין "מנטה" ,  17.10.14

ADHD? אין דבר כזה. כך קובע ד"ר ריצ'ארד סול, נוירולוג אמריקאי. אז מה בכל זאת יש, לדעתו? שורה של מצבים כמו לקויות ראייה ושמיעה, בעיות שינה חסר בברזל ועוד, שאינם מאובחנים ומטופלים – וגורמים לתסמינים שזכו בשוגג לתואר "הפרעת קשב וריכוז". המחלוקת החדשה

"אין דבר כזה ADHD ". ההצהרה הפרובוקטיבית הזו נשמעת כמו סיסמה של מתנגדי הריטלין או חובבי תיאוריות קונספירציות רפואיות, אבל מי שמשמיע אותה הוא נוירולוג ילדים אמריקאי בשם ד"ר ריצ'ארד סול.

עשרות שנים של מחקר וטיפול בילדים ומבוגרים שאובחנו כבעלי הפרעות קשב וריכוז הביאו את ד"ר סול למסקנה חד משמעית: ADHD היא למעשה בעיה מומצאת, ולפיכך הגדרתה צריכה להימחק כליל מה-DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטריות. לטענתו, הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות אינן בעיה בפני עצמה אלא אוסף של תסמינים הנובעים ממצבים ובעיות רפואיות אחרות, שמאובחנים בשוגג כ-ADHD.

לאבחון שגוי זה, הוא מסביר, יש שתי השלכות בעייתיות מרכזיות: האחת – מתן טיפול תרופתי מיותר, על כל הסיכונים הנובעים מתופעות הלוואי של התרופות המעוררות; השנייה, וחמורה לא פחות – הזנחת הבעיה האמיתית הגורמת לתסמיני הפרעות הקשב.

בספרו ADHD Does not exist (הוצאת הארפר-קולינס), שראה אור בארצות הברית במאי האחרון, מסביר ד"ר סול את הגורמים שהובילו להגדרה של ADHD ולאבחונים השגויים, ומקדיש פרק קצר לכל אחד מהמצבים והבעיות המאובחנים בטעות לטענתו כ-ADHD – החל בקוצר ראייה ובעיות שמיעה, דרך הפרעות שינה וכלה במחוננות.

"אתם עשויים לומר שישנו מן הסתם אבחון יתר של ADHD, ושכן, כמה אנשים שמקבלים תרופות ממריצות כנראה לא צריכים לקבל אותן, כמו למשל, סטודנטים שנאבקים כדי להתמקד בהרצאה משעממת, או ילדים שמפריעים קצת יותר מדי למורה", הוא כותב בספרו. "אבל איך יכול להיות שמבין מיליוני אנשים מאובחנים, אפילו לאחד מהם אין ADHD?

"והלא כולנו נתקלנו במישהו עם הפרעת קשב ו/או היפראקטיביות חמורה. הילד שתמיד חולם בהקיץ, הילדה שקמה ממקומה ורצה ברחבי החדר בעוד שחבריה לכיתה יושבים בשקט, האישה ששואלת בעקביות שאלות שזה אך נענו, הגבר שמדבר בקצב של קילומטר לדקה. בוודאי לפחות לחלקם יש ADHD, אתם חושבים. למעשה, לאיש מהם אין. הרשו לי להיות ברור: אפילו אדם אחד אינו סובל מהבעיה שנקראת ADHD".

התגלית: תסמיני הקשב וההיפראקטיביות נעלמו

ד"ר סול, ששימש מאז שנות ה-70 כמרצה לרפואה קלינית באוניברסיטה למדעי הבריאות בשיקגו, היה אחראי לפיתוח תוכניות עבור סטודנטים לרפואה ואנשי צוות, המתמקדות במצבים רפואיים שעלולים להפריע ללמידה. במסגרת זו הוא השיק באותה תקופה תוכנית לזיהוי גורמים המתערבים בלמידה של ילדי גן ובתי ספר במערכת החינוך של מחוז לייק.

"השאלה שהנחתה אותנו הייתה: מה מונע מהם ללמוד? כבר ביום הראשון שלנו בבתי הספר בלטה אבחנה אחת: שיעור גבוה מאוד מהילדים – יותר מאחד לחמישה – ניצב בפני אתגרי קשב בדמות בעיות למידה, הפרעות התנהגות ואפילו עצבות ודכדוך. במשך הזמן פיתחתי פרוטוקול להערכת ילדים עם בעיות קשב ומצבים אחרים שמפריעים ללמידה. ערימת המחקרים שקראתי כדי לפתח את הפרוטוקול הייתה גבוהה ממני ביותר משני מטרים".

בקליניקה הפרטית שלו ד"ר סול מצא את עצמו תוהה כיצד זה שרבים כל כך ממטופליו, שאובחנו על ידי רופאים אחרים כסובלים מהפרעות קשב וריכוז אינם מגיבים לטיפול התרופתי. העבודה עמם במהלך העשור הבא אישרה את מה שהוא חשד בו במשך שנים – התסמינים של ADHD מוסברים טוב יותר על ידי מצבים אחרים.

"רוב המטופלים שבאו למשרדי עם אבחנה ראשונית של ADHD התאימו למעשה לאבחנות אחרות שהסבירו את התסמינים שלהם. מטופלים רבים אחרים לא סבלו משום בעיה כלל", הוא כותב.

חלק גדול מהמטופלים שהגיעו אליו אמנם אובחנו על ידי הרופאים הקודמים שאצלם ביקרו כסובלים מבעיות אחרות פרט ל-ADHD. לדוגמה: ילדה בת שמונה שסבלה מקוצר ראייה ולא הצליחה לראות מה כתוב על הלוח; אדם בן 36 ששתה כמויות גדולות של קפה וישן רק ארבע-חמש שעות בלילה; מטופלים שסבלו משמיעה לקויה; ואחרים שאובחנו כבעלי תסמונות כמו טורט לדוגמה.

משום מה החליטו אותם רופאים שהבעיות האלה אינן האבחנה העיקרית, ואבחנו אותם כסובלים מהפרעות קשב וריכוז. ד"ר סול החליט להתמקד דווקא בטיפול באותן בעיות אחרות שאובחנו, וראו זה פלא – אצל רוב מטופליו תסמיני הקשב וההיפראקטיביות נעלמו לחלוטין. התוצאות האלה הובילו אותו למסקנה ש-ADHD היא תוצר של מצבים ראשוניים אחרים, ולא מצב בפני עצמו.

מדוע רבים מהמאובחנים לא מגיבים לטיפול תרופתי? (צילום: shutterstock)
מדוע רבים מהמאובחנים לא מגיבים לטיפול תרופתי? (צילום: shutterstock)

הבעיה: היסטוריה מפוקפקת של ההגדרה

ההיסטוריה הארוכה של הבעיה המכונה ADHD והמחלוקת המתמשכת סביב התסמינים ומקורם מדגימים עד כמה כבד הערפל האופף את המושג. הסיפור מתחיל בצ'ארלס ברדלי, פסיכיאטר אמריקאי שב-1937 נתן תרופה ממריצה בשם בנזדרין סולפט (סוג של אמפתמין), כטיפול נגד כאבי ראש ל-30 ילדים שלמדו בבית ספר מיוחד לילדים עם הפרעות התנהגות ברוד איילנד.

במאמר שכתב בהמשך הוא תיאר כיצד כעבור שבוע ימים הבחין בתופעת לוואי לא צפויה: אצל 15 מבין ה-30 חל שיפור בהתנהגות, בביצועים בבית הספר, בתגובות הרגשיות ובאינטראקציה החברתית. מחקרו הניח את התשתית הראשונה להגדרה העכשווית של ADHD, שלמרות היעדר הצלחה במציאת עדויות מוצקות לבסיס הביולוגי של הפרעות קשב, הלכה והתבססה ההגדרה בשדה הפסיכיאטריה. ב-1968 הוגדר לראשונה במהדורה השנייה של ה-DSM מערך תסמינים של הפרעות קשב וריכוז כ"תגובה היפרקינטית (תנועתיות יתר) בילדות".

עשור מאוחר יותר הגדיר פסיכולוג בשם רוברט שפיצר הפרעה בשם attention-deficit disorder (הפרעת חסר בקשב), ובנה רשימת תסמינים ייחודיים לצורך אבחונה בילדים. המהדורה השלישית של ה-DSM, שפורסמה ב-1980, כבר הציגה את ההגדרות "הפרעת קשב וריכוז ללא היפראקטיביות" (ADD) ו"הפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות" (ADHD), שנותרו על כנן עד היום.

הבעיה עם ההגדרות האלה, טוען ד"ר סול, היא שבניגוד מוחלט לכל מחלה אחרת הן לא מתייחסות למחלה עצמה או לגורמיה אלא לתסמינים שלה. "אילו היינו מגדירים התקף לב על ידי כאבים בחזה שאדם חש בעודו עובר התקף כזה, אזי התרופה המתאימה תהיה משככי כאב, ולא טיפולים שבאמת משקמים ומתקנים את הבעיה בלב", הוא מסביר. "אפשר למצוא בקלות דוגמאות נוספות: גודש באף יכול להיות תסמין של הצטננות, אלרגיה או מצבים רבים נוספים, אך אף נוזל איננו אבחנה; כאב בטן יכול להיות קשור לאפנדיציט, בעיות במערכת העיכול, סרטן או מחלות אחרות, אך כאב הבטן כשלעצמו איננו אבחנה.

"באותה מידה מערך התסמינים הקשור לאבחנת ADHD קשור גם ליותר מ-20 אבחנות רפואיות אחרות, וכשאבחנות אלה מטופלות באופן יעיל ניתן להביא להיעלמותם של תסמיני ה-ADHD".

אחד הגורמים העיקריים לאבחונים השגויים הרבים, טוען ד"ר סול, הוא הבדיקה השטחית הנדרשת לצורך האבחנה – בדיקה שמבוססת ברוב המקרים על כמה שאלות כלליות שהרופא שואל את המטופל. במקרה הטוב, כשמדובר ברופא יסודי יותר, הוא עשוי לבקש ממנו למלא טופס עם סולם הערכה ספציפי ל-ADHD, אך אפילו הערכות כאלה הופכות נדירות יותר ויותר בפרקטיקה.

את תשובות המטופל משווה לאחר מכן הרופא לרשימת תסמינים שהוצגו במהדורה החמישית של ה-DSM. הרשימה כוללת 18 תסמינים שונים, אך כדי לענות על הקריטריון של אבחנת ADHD המטופל צריך להפגין רק חמישה. "זה כל כך קל עד כי תוך דקות אדם יכול להפוך מסתם מוסח או אימפולסיבי לכזה המסווג כבעל 'הפרעה', מסביר ד"ר סול.

בנוסף, הוא טוען, רשימת התסמינים סובייקטיבית מדי. כך לדוגמה, אחד התסמינים להפרעת קשב היא "סובל מקשיים בארגון מטלות/ פעילויות". אך איזו רמה של אי ארגון נחשבת ל"יותר מדי לא מאורגן"? בדומה לכך, אחד התסמינים להיפראקטיביות היא "מדבר הרבה". "אבל כמה זה 'הרבה'?", שואל ד"ר סול.

התסמינים של ADHD מוסברים טוב יותר על ידי מצבים אחרים (צילום: shuttestock)
התסמינים של ADHD מוסברים טוב יותר על ידי מצבים אחרים (צילום: shuttestock)

 הפתרון: אבחון הגורם הראשוני לתסמיני ה-ADHD

מהם, אם כן, הגורמים הראשוניים לתסמיני ה-ADHD שאותם מפספסים הרופאים בתהליך האבחון השטחי?

ליקויי ראייה

הוריה של אביבה, ילדה בת שבע שהגיעה לקליניקה של ד"ר סול, סיפרו שהיא תלמידה טובה, אך אף שמוריה מרוצים מהישגיה בלימודים הם מתלוננים שהיא מפריעה לחבריה בכיתה, וכבר שלחו מספר פתקים הביתה עם הערות על "בעיות התנהגות". בפגישה עם המורה היא סיפרה להם שהילדה מתנהגת באימפולסיביות ומפריעה בכיתה, ושבעוד שילדים אחרים מעתיקים מלים ומשפטים מהלוח היא מתנועעת ללא הרף ומדברת בקול רם עם חבריה לשולחן.

רופא הילדים שאליו הגיעו אביבה והוריה אבחן שהיא סובלת מ-ADHD ורשם לה תרופה ממריצה. אלא שבעקבות נטילת התרופה פיתחה הילדה תופעות לוואי הקשורות לגירוי יתר, בהן אובדן תיאבון, קשיי שינה ורגזנות. יתרה מכך, התנהגותה הבעייתית בכיתה אף החמירה והקושי שלה להתמקד בשיעורים גבר.

שורת בדיקות ראשוניות שערך ד"ר סול לאביבה העלו שהיא סובלת מקוצר ראייה משמעותי, שלא אובחן קודם לכן מאחר שהיא לא עברה עד אז בדיקת ראייה. "הבעיה סיפקה הסבר פשוט להתנהגות המוסחת והאימפולסיבית שלה בכיתה", כותב ד"ר סול. הטיפול ב"הפרעת הקשב" היה פשוט – התאמת משקפי ראייה. ימים ספורים לאחר מכן התקשרה המורה להוריה וסיפרה שהתנהגותה "השתפרה ב-100%".

"בעיית ראייה היא אחד ההסברים הפשוטים, השכיחים והזנוחים ביותר לתסמיני ADHD ולאבחון שגוי ב-ADHD", מסביר ד"ר סול. "כ-40% מהאנשים הם קצרי ראייה, כשהבעיה מופיעה לראשונה בילדות ושכיחותה עולה במהלך ההתבגרות המוקדמת. ילדים ומבוגרים המתמודדים עם קשיי ראייה הם בעלי סיכוי גבוה להדגים טווח קשב קצר והסחת דעת, שאותם אפשר לבלבל בקלות עם תסמיני ADHD.

כשמדובר בילדים, באופן טבעי הם מנסים להקל על הקושי שלהם לראות מהלוח ולבצע את המטלות הלימודיות על ידי הימנעות מהן באמצעות מגוון התנהגויות, כמו התנועעות עצבנית, יציאה תכופה לשירותים או לשתות מים, התבוננות מבעד לחלון במקום בלוח או הפרעה".

אך בעיות ראייה הן רק אחד מלמעלה מ-20 מצבים ובעיות שיכולים לדברי ד"ר סול לגרום לתסמינים של הפרעות קשב וריכוז ולהיפראקטיביות. בין הגורמים הנוספים הוא מונה בעיות בלתי מאובחנות בשמיעה, הפרעות שינה, מוגבלויות למידה כמו דיסלקציה, מחוננות, מצבים רפואיים מגוונים (החל מחסר בברזל, דרך אלרגיות שונות וכלה בפעילות יתר של בלוטת התריס או בגידול בבלוטת יותרת המוח) וכן הפרעות נפשיות שונות, בהן הפרעה דו קוטבית, דיכאון, הפרעת טורדנית כפייתית ותסמונות כמו אספרגר וטורט.

ליקויי שמיעה

כאמור גם ליקויי שמיעה עלולים לדברי ד"ר סול "להתחפש" להפרעות קשב וריכוז. על פי נתוני המוסד הלאומי לחירשות ובעיות תקשורת נוספות, מכל אלף ילדים נולדים עם חירשות או אובדן שמיעה חלקי, 60%-70% מהילדים סובלים לפחות פעם אחת מדלקת אוזניים, וכשליש מהם סובלים מדלקות אוזניים חוזרות. דלקות כאלה והצטברות נוזלים באוזניים עלולות בחלק מהמקרים לגרום להפרעות שמיעה.

"ליקויי שמיעה הם מקור מפתיע בשכיחותו לתסמיני ADHD, בעיקר בילדים", הוא אומר. "אנשים הסובלים מליקויי שמיעה מפגינים לעתים קרובות טווחי קשב קצרים והתנהגות אימפולסיבית שאותם ניתן לבלבל עם תסמיני ADHD".

הפרעות שינה

הסבר שכיח נוסף ל-ADHD מדומה הוא הפרעת שינה. ילדים זקוקים ל-10-11 שעות שינה בממוצע לצורך תפקוד קוגניטיבי תקין, בני נוער לפחות לשמונה שעות וחצי ומבוגרים לפחות לשבע. ואולם מחקרים שנערכו בשנים האחרונות, כולל מחקר גדול שערך ה-CDC, מצביעים על כך שממוצע שעות השינה של מבוגרים בארצות הברית עומד על כשש שעות ואף פחות מכך, ושכמעט 50% מהילדים אינם מקבלים את מנת שעות השינה הדרושה להם.

ואכן, הורים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז מדווחים לעתים קרובות על הפרעות שינה אצל ילדיהם. במקביל, בקרב ילדים הסובלים מהפרעות שינה נמצאה שכיחות גבוהה יחסית של הפרעות קשב וריכוז. בעבר נטו החוקרים להאמין שהפרעת השינה היא תופעת לוואי של הפרעת הקשב והריכוז, אך בשנים האחרונות מסתמן שההפך הוא הנכון. כך לדוגמה, מחקר שנערך בפקולטה לרפואה בטכניון לפני כמה שנים הוכיח ש-55% מהילדים הסובלים מליקויי קשב, סובלים למעשה מהפרעות שינה הנגרמות כתוצאה מבעיות נשימה או מתנועתיות מרובה במהלך השינה.

"הגורמים לבעיות שינה רבים", אומר ד"ר סול, "והתסמינים של הפרעות שינה, כמו ריכוז ירוד והסחת דעת, יכולים בקלות להיות מבולבלים עם ADHD, במיוחד כשמדובר בבעיה ממושכת".

אצל ילדים אחד הגורמים השכיחים לבעיות שינה הן הפרעות נשימה שנובעות מבעיות כמו אסתמה, סינוסיטיס או שקדים מוגדלים החוסמים את מעבר האוויר במהלך השינה. במחקר שפורסם בכתב העת היוקרתי Pediatrics נמצא שילדים בני חמש שנוחרים או סובלים מדום נשימה חסימתי בשינה משיגים ציונים נמוכים יותר במבחני זיכרון, אינטליגנציה וביצוע בהשוואה לילדים שאינם סובלים מבעיות שינה. במקרים אלה, כפי שהראו מחקרים נוספים, טיפול בבעיית הנשימה עשויה לפתור את בעיית הקשב.

לדברי ד"ר סול, גם אצל מבוגרים, הפרעות שינה עלולות להוביל לבעיות בתפקוד הקוגניטיבי ולהפרעות קשב וריכוז.

קשיי שינה מובילים להפרעות קשב - ולא להפך (צילום: shutterstock)
קשיי שינה מובילים להפרעות קשב – ולא להפך (צילום: shutterstock)

חסר בברזל

חוסר בברזל הוא החסר השכיח ביותר בעולם המערבי, ובעיקר בקרב תינוקות, ילדים ומתבגרים. מחקרים רבים הראו שילדים הסובלים מחסר ברזל נוטים יותר לסבול מהפרעות קשב וריכוז, ובמקביל, שתוספת ברזל לילדים הזקוקים לכך מביאה לשיפור במבחני קשב וריכוז. תפקיד הברזל בתפקוד הקוגניטיבי נובע בין היתר מתפקידו ביצירת מוליכים עצביים, ובמיוחד ביצירת הדופמין.

"יש קשר ברור בין חסר בברזל לבין בעיות בקשב", אומר ד"ר סול. "אצל ילדים התסמינים הקשורים לחסר ברזל בולטים במיוחד, אך קשיי קשב ובעיות קוגניטיביות אחרות הנגרמות על ידי חסר בברזל נפוצים גם בקרב מבוגרים. שיפור רמות הברזל באמצעות נטילת תוסף ושינוי התזונה (הקפדה על תזונה עשירה בפירות וירקות העשירים בוויטמין C שעוזר לספיגת הברזל, דגנים מלאים ואגוזים) מובילים לשיפור משמעותי בקשב, בריכוז ובביצועים בבית הספר ובעבודה.

אלרגיות ורגישויות שונות

בעיות שכיחות נוספות העלולות לגרום לתסמיני ADHD הן אלרגיות ורגישויות שונות לכימיקלים, לאבק, למזונות שונים (כמו בוטנים, חלב חיטה), לתרופות (כמו אנטיביוטיקה למשל), לבשמים, לצמחים ולאבקות צמחים. בעיה נוספת יכולה להיות חשיפה לרמה גבוהה של מתכות שונות, כמו ארסן, קדמיום, כספית ועופרת, באמצעות זיהום אוויר, מכלי מזון, חשיפה לכימיקלים תעשייתיים שונים ועוד.

כך, למשל, מחקרים אחרונים מצאו שרמות העופרת בדמם של ילדים המאובחנים עם ADHD גבוהות בעד 30% יותר בהשוואה לילדים שלא אובחנו כלוקים בבעיה.

ליקויי למידה ומחוננות

"אף שרוב האנשים חושבים על דיסלקציה כשהם מדברים על ליקויי למידה, ליקויים אלה כוללים מגוון בעיות ותסמינים", מסביר ד"ר סול. על פי ה-DSM, ליקויי למידה מאובחנים "כאשר יש חסרים מסוימים ביכולת הפרט לתפוס או לעבד מידע באופן יעיל ומדויק".

קריטריונים ספציפיים לאבחנה של הפרעת למידה כוללים הימצאות לפחות אחד מהתסמינים במשך שישה חודשים או יותר: קריאה לא מדויקת או איטית ומאומצת, קושי להבין את המשמעות של טקסט כתוב, קשיי איות, קושי בהבעה בכתב,; בעיות בשליטה במושגי מספר ובעיות בהסקה מתמטית.

על פי המרכז הלאומי ללקויות למידה בארצות הברית, עד 30% מהילדים שאובחנו עם הפרעת קשב וריכוז מאובחנים במקביל גם כסובלים מליקויי למידה.

"את הקשר הזה אני רואה לעתים קרובות בקליניקה שלי, והוא אינו מפתיע", אומר ד"ר סול. "בעיות למידה נוטות להיות קשורות לביצועים לימודיים נמוכים יותר, והתסכול הכרוך באתגרי למידה מתבטא בשעמום והסחה ובתסמינים התנהגותיים שונים. לכן ליקויי למידה מובילים לעתים לתסמינים שעלולים להיחשב בטעות להפרעות קשב וריכוז".

מהצד השני של הקשת מתברר שגם מחוננות יכולה לגרום לתסמינים המפורשים בטעות על ידי מורים ואנשי מקצוע כ-ADHD. "ילדים מחוננים הם בעלי כישרון יוצא דופן בתחום אחד או יותר", מסביר ד"ר סול. "רמת הכישרון שלהם גורמת לכך שלעתים קרובות קל להם יותר להשתעמם ולהפוך לבלתי קשובים, עובדה שבתורה עלולה להוביל להתנהגות מפריעה, במיוחד בילדים.

תסמיני הפרעת קשב/ היפראקטיביות אלה עלולים להיות מאובחנים בטעות כ-ADHD, ובכך למנוע מהם לקבל את מה שהם באמת זקוקים לו: פעילויות מאתגרות ומעניינות יותר עבורם".

"אבחונים בהפרעה" – תחקיר על תיוג ילדים בהפרעת קשב ריכוז

אוקטובר 2014 – התנהלות הממסד בתיוג ילדים בהפרעות נפש לרבות הפרעת קשב ריכוז והלעטתם בסמים פסיכיאטריים עתירי תופעות לוואי בלתי הפיכות מדיף ריח הונאה תאוות בצע ושחיתות.

שרון כידון יוצאת לבדוק איך קורה שכמעט כל ילד ישראלי נשלח לאבחון הפרעת קשב וריכוז או ליקויי למידה איך זה שמעל 50 אחוזים מהתלמידים הניגשים לבגרות בישראל זכאים להקלות ושהאבחונים הדידקטיים משולמים מכיסם הפרטי של ההורים.

הזמנה לארוע עמותת מגן לזכויות אנוש- "הפרעת קשב וריכוז" – אין דבר כזה שיערך ב- 13.10.14

הזמנה לארוע עמותת מגן לזכויות אנוש- "הפרעת קשב וריכוז- אין דבר כזה" שיערך ב- 13.10.14

הזמנה לארוע של עמותת מגן לזכויות אנוש- הפרעת קשב וריכוז- אין דבר כזה שיערך ב- 13.10.14

יהודה קורן
דובר
 עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
http://www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
נייד:3350928 052
טל' 7312875 03
טלפון עמותה: 5660699 03