יתומי הרווחה – כתבת תחקיר של העיתונאית מרב בטיטו על דרכי עבודת פקידות סעד לחוק הנוער

בבדיקת חוות דעת של מומחים בתחום, והמטופלים (הלקוחות) של פקידי הסעד מתבררת תמונה קשה. בכתבת תחקיר "יתומי הרווחה" של העיתונאית מירב בטיטו מה -22.02.2008 במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות נרשם אודות דרך עבודת פקידי הסעד: " 40 אלף ילדי רווחה בישראל חיים כיום מחוץ לבתיהם – שיעור הגבוה פי חמשה מהממוצע בעולם המערבי. תחקיר '7 ימים' חושף את הקלות הבלתי נסבלת שבה מסייעים פקידי סעד ממשלתיים להוצאת אלפי ילדים מבתיהם מדי שנה. הנפגעים העיקריים: משפחות מעוטי יכולת, חד הוריות ועולים. ח"כים, ארגונים חברתיים והורים תוקפים את מדיניותו הדורסנית של משרד הרווחה: 'זה יותר גרוע מחטיפת ילדי תימן' …
ד"ר צבי גילת: ' אנשים פונים לרווחה כדי לקבל סיוע כלכלי, והעובד הסוציאלי הוא המושיע שלהם. הם מספרים לו על כל הקשיים, הכאבים, כל מה שאמרו בחדרי חדרים בדם ליבם יצוטט בתסקירים שימליצו להוציא מהם את הילד' …
יעקב אליה, מחבר הספר 'ילדים רחוקים' : 'ישראל היא מדינת הייטק, ואת יכולה להשיג כל נתון שתרצי בלחיצת כפתור, אבל לא כמה ילדים הוצאו מחוץ לביתם. זו מערכת שבנויה על הסתרה, משום שההחלטות המתקבלות בה הן שרירותיות.' "

קטעים מכתבת התחקיר של העיתונאית מרב בטיטו:

סיפורה של תמר (שם בדוי) – בהרחבה: עמוד 2, עמוד 3
בנה של תמר, רועי (שם בדוי) הצביע על מקל ואמר למורה "עם זה מרביצים לי בבית", וזו דווחה לרווחה שבאו לחקור את הילד בבית הספר. המורה עדכנה את תמר, כעבור יומיים קיבלה קיבלה תמר טלפון מהרווחה שעליה לבוא ללשכת הרווחה והם יקחו את רועי מבית הספר. פקידי הרווחה לקחו את בנה של תמר למרכז חירום. תמר ובעלה פנו לעו"ד וזה הסביר להם כי פקידת הסעד יכולה להוציא ילד מביתו מייד אם היא סוברת שהוא בסכנה, לאחר שבוע נדרש אישור בית משפט לנוער. השופט מאשר לפקידת הסעד להמשיך להחזיק בילד מחוץ לבית אם אין התנגדות מנומקת. ההורים חייבים לפעול מייד ולהציג הצעה לשופט כיצד יטפלו בילד. יש להיזהר ממלכודת פקידי הרווחה: אם ההורה ירוץ ללשכת הרווחה לדרוש בתקיפות החזרת ילדו, יטענו פקידי הרווחה כי נהג באלימות כלפיהם מה שיתן להם קייס נוסף, ויאמת את טענותיהם. צו בית המשפט יצא עוד בטרם הספיקו תמר ובעלה לפעול, רועי שהה במרכז חירום ואח"כ בבית חולים פסיכיאטרי, סכ"ה נעדר מביתו מספר שבועות (לפחות 4). המשפחה מטופלת אצל פסיכולוג ע"פ דרישת ועדת החלטה בלשכת הרווחה. התיק שנפתח בפרקליטות נגד תמר ובעלה בגין התעללות נסגר בשל חוסר ראיות. מלבד עגמת הנפש והנזק הנפשי לרועי, ישנן הוצאות משפט של מעל מאה אלף שקלים לתמר ובעלה.

סיפורה של אלונה (שם בדוי) עמ' 4
מדובר באם לשלשה, חד הורית אשר פנתה ללכת הרווחה לקבל סיוע, העובד הסוציאלי הערים עליה והביא אותה לבית משפט לצורך פתיחת "תיק נזקקות" כלשהו. בדיון בבית המשפט נתברר לה כי למעשה מוציאים את ילדיה מחזקתה. ניסיונה של אלונה להשאיר את ילדיה בחזקתה הביא למלכודת נוספת שטמן לה העובד הסוציאלי והיא עברה פלילית על חטיפה.

סיפורה של פריי
(שם בדוי) עמ' 5
פריי אשה משכילה עלתה לארץ מאתיופיה עם 3 ילדים והכירה גרוש בן 70, לשניים נולדה ילדה, שרה (שם בדוי) פריי ובן זוגה נפרדו כשרה הייתה בת שלש. הפריי נסעה למס' ימים לאתיופיה להלווית בעלה לשעבר, פקידי הרווחה מיהרו להתקשר לאב שיבוא לקחת את הילדה, ללא צו בית משפט. העובדת הסוציאלית שפגשה את פריי הייתה עוינת וחקרה בשאלות מכשילות ולא ענייניות. פריי נאלצה לעבור דירה על מנת לפגוש את בתה במרכז קשר. כעבור שש שנים הועברה שרה לחזקתה של פריי אך הילדה איבדה אמון באמה והרבתה לריב איתה. ועדת החלטה של לשכת הרווחה החליטה לשלוח את הילדה לפנימיה מבלי לשאול את פריי. מסמך הסיכום של הועדה סולף ובו נרשם כי פריי נתנה הסכמתה לשלוח את בתה לפנימיה.

אירועים דומים הם סיפורה ח"כ מרינה סולודקין אודות סבתא שפנתה ללשכת הרווחה לקבלת סיוע, הרווחה לקחו את הנכדה לאימוץ סגור ובכך איבדה את נכדתה, כן הסיפור על אם במקלט לנשים מוכות שהרווחה רצו לקחת את ששת ילדיה, וכן סיפורם של לריסה ויבגני (מאי 2005, שמות בדויים), זוג עולים, שאינם נשואים שהרווחה לקחו את ילדם.

נקודות:

  • העובד הסוציאלי ו/או פקיד הסעד בלשכת הרווחה מוציאים בפתאומיות את הילד מביתו למרכז חירום, מעשה לכשעצמו גורם נזק (במקרה של רועי בית חולים פסיכיאטרי).
  • העובד הסוציאלי מודיע להורים במפתיע כי ילדם נלקח מהם ובכך טומן להם מלכודת שכן הם עלולים להיכשל בתגובתם.
  • העובד הסוציאלי מנהל חקירת חרש להוצאת הילד מהבית, וההורים יודעים על כך אחרונים ומאוחר מידי.
  • העובד הסוציאלי יוצר תהליך של חוסר אונים של ההורים, אם ירצו להתלונן עליו על ההרס שזרע במשפחה.
  • שופט בית משפט לענייני משפחה מקבל את סברות העובד הסוציאלי כעובדות, ומאשר את החלטותיו.
  • ברגע שהורה מדבר עם עובד רווחה ילדיו ו/או יקיריו הופכים אוטומטית להיות בסיכון.
  • אוכלוסיה חלשה היא בד"כ הסובלת מהתנכלות העובדים הסוציאליים של הרווחה.
  • העובד הסוציאלי מהתל בבעלי הדין (לקוחותיו) הוא רוקם מזימה עם האחד נגד השני על גבו של החסוי/קטין.
  • ועדת החלטה רושמת בסיכומיה כל העולה על רוחה, מעגלת פינות ומסלפת דברי הלקוחות.
קישורים:

מדוע הוצפנו בסיפורי התעללות? – מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג

המאמר מדוע הוצפנו בסיפורי התעללות? , פרופ. אסתר הרצוג , אפריל 2008 , ynet

חשיפת התעללויות של הורים בזו אחר זו משרתת אינטרס של פקידי הסעד, שמעוניינים בתוספת תקנים. אך מדיניותם של אותם פקידים לרוב כלל לא מועילה

העובדים הסוציאליים מאיימים בשביתה. הם מוחים על העדר תקנים, בעיקר לטיפול בילדים בסיכון, ולדבריהם חסרים כאלף פקידי סעד. בין השאר הם איימו כי לא יטפלו בילדים בסיכון ולא יקיימו ועדות החלטה שקובעות את תוכנית הטיפול בילדים.

לאחר מספר שבועות בהם הוצף הציבור בסיפורי התעללות של הורים בילדיהם, רבים השתכנעו שילדים רבים מאוד מצויים בסכנה קיומית בבתיהם, וכי יש לתמוך בתביעת העובדים הסוציאליים להוסיף תקנים, על מנת שיוכלו לעמוד במשימה הנעלה של הצלת הילדים.

אך אני סבורה שאין להוסיף תקנים לעובדים סוציאלים. ייתכן שאף עדיף לילדים, לפחות במציאות הקיימת של טיפול ב"ילדים בסיכון", לולא "טיפלה" בהם מערכת הסעד.

יש אמנם מקרים חריגים של אלימות קשה של הורים, אך הצגתם כ"תופעה" היא מניפולציה לא מקרית. האינטנסיביות של פרסומי האימים על ההתעללות בילדים העלתה תמיהות: כיצד, בבת אחת, "התגלו" מקרים רבים של אכזריות הורים? האם ביתם של ילדים אינו עוד מבצרם והאם הורים מועדים למעשי אכזריות כלפי ילדיהם? כיצד מתגלים סיפורים רבים על אכזריות כלפי ילדים בבתיהם אך אין כל דיווח על התעללות בהם במוסדות?

ככל שהתרבו הפרסומים, הם לבשו יותר ויותר צורת קמפיין של דמוניזציה נגד הורים בישראל (ובתוך כך גם של החברה החרדית). בשולי העיתונים דווח על כמה מקרים שבהם החשדות להתעללות התבררו כחסרי יסוד, אך ההכחשה לא זכתה לגודל ולדרמטיות של פרסום החשדות.

התמונה החלה להתבהר כאשר בעקבות סדרת הפרסומים המחרידים הופיעה ידיעה על כך שהכנסת אישרה פתיחת שבעה מקלטים "לקטינים נפגעי עבירות מין ואלימות", בתקציב של שבעה מיליון שקלים. הייתכן שמדובר בשיטה של יצירת פאניקה ציבורית להשגת תקציבים, תקנים והכרה בשליטה פרופסיונלית?

הסוציולוג האמריקני ג'וזף גוספילד, תאר בעבודתו מראשית שנות ה-80 על נהגים שיכורים, איך מושגת הכרה ציבורית בקיומה של "בעיה חברתית קשה במיוחד", בעזרת סטטיסטיקות מבהילות וסיפורים קורעי לב, במטרה להשיג מימון ציבורי להקמת ארגוני טיפול כאלה ואחרים.

המניפולציה מאחורי הפרסומים מתבררת עוד יותר עם קריאת מכתב הוקרה של דוד גולן, דובר איגוד העובדים הסוציאליים, לנחום עידו, דובר משרד הרווחה. עידו כתב מכתב עידוד לפקידי הסעד בעקבות כתבתה של מרב בטיטו שחשפה את המדיניות הדורסנית של משרד הרווחה בסוגיית הוצאת ילדים מבתיהם למוסדות.

כך מציע גולן במכתבו לעידו להגיב על הפרסום הקשה: "האיגוד מציע להציף מקרים קשים של התעללות והזנחה מצד הורים. אנו מאמינים שעל ידי 'הצפה' כזאת נוכל להעלות את חשיבות תפקידם של פקידי הסעד לחוק הנוער, בהגנה ובשמירת שלומם וביטחונם של אותם קטינים".

אכן נראה שהשיטה מוכיחה עצמה. ההצפה "הבהירה" את חיוניותם של פקידי הסעד להצלת "אותם קטינים", קורבנות הוריהם האכזריים.

כמי שפעילה לצד הורים במאבקים נגד הוצאת ילדיהם למוסדות, נוכחתי פעם אחר פעם עד כמה חסרי יסוד היו הטענות נגדם בגין "הזנחה", "התעללות" וכיוב'. למשל, במקרה אחד, הואשמה אם בהכאת בנה בקולר של כלב, כשמדובר היה בכלב קטן שלא היה לו קולר.

בשבתי בכמה ועדות החלטה שבהן דנו בגורל הילדים שפקידות הסעד הרחיקו מהוריהם, השתתפו שמונה פקידי סעד ויותר, בתפקידים ובדרגות שונות. היו אלה מפגשים טראומטיים, שבהם פקידי הסעד הופיעו כקבוצה עויינת ומאיימת מול הורה חסר אונים וחסר סיכוי. נוכחתי אז לדעת שהנוכחות המאסיבית של פקידי סעד נחוצה לפקיד המקומי לשם גיבוי הממונים להחלטות פוגעניות בפני בית המשפט, ולא "לטובת הקטין".

בהרחקת ילדים ממשפחותיהם ומסביבתם החברתית, הופכים פקידי הסעד בפועל את הילד לחפץ של המדינה, שאותו היא מספקת לבעלי המוסדות (המופרטים, כידוע), לטובת רווחיהם, בתמורה לריבוי משרות לעובדים סוציאלים.

מדובר, אם כן, בקמפיין מוצלח להפליא: הוא גם מבסס הכרה ציבורית בחיוניות ביורוקרטיַת הסעד, גם משיג לה תקציבים ותקנים וגם מטשטש את נזקי הכתבות החושפות את הכוח להרע.

ד"ר אסתר הרצוג, ראש תוכנית אנתרופולוגיה במכללה האקדמית בית ברל, מרכזת פרלמנט נשים

קישורים: