"ועדת החלטה" ופקיד הסעד – שיקולים זרים וניגוד עניינים להוצאת הילד מהבית

בעיות ניגוד העניינים והשיקולים הזרים של פקידי הרווחה ו"ועדת ההחלטה" ברשות המקומית מביאה להחלטות שגויות אשר פוגעות באופן קשה ביותר הקטין/חסוי ובני משפחתו. על מנת להתמודד עם תקלות קשות אלו נדרשת המשפחה להשקיע משאבים אדירים להציל את יקירם. בית משפט לענייני משפחה המקיים את הדיונים בדלתיים סגורות משמש כחותמת גומי של מערכת הרווחה הקלוקלת.
הרווחה בישראל היא הנכשלת בעולם המערבי במספר גורמים:

  • השיעור העצום (5% מכלל הילדים היהודים בארץ) המוערך כגבוה פי חמשה עד עשרה של הילדים החיים מחוץ למשפחתם. מדובר בהערכה של כשבעים וחמשה אלף ילדים אשר מרביתם חיים במסגרות של פנימיה – לקוח מהספר "ילדים רחוקים" של יעקב אליה.

  • חלוקת תקציב – 70% מתקציב שרות לנוער, כלומר רובו, מיועד להחזקת ילדים בפנימיות ובמשפחות אומנה. שאר הכסף מיועד לשירותים בקהילה בעבור ילדים בסיכון. לדברי מר מוטי וינטר, ראש השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, חלוקה זו של התקציב יוצרת עיוות מתמשך, אידיאולוגי וכלכלי, במדיניות הטיפול בילדים בסיכון. לעומת מדינות אחרות, המקצות את רוב התקציב לילדים בסיכון לשירותים קהילתיים, ורק את מיעוטו לפנימיות, בישראל קיים "לחץ תמידי להגדיל את מספר המכסות לפנימיות – מרשויות מקומיות, מפוליטיקאים, מגורמים שונים – ואף פעם אין כסף לשירותי תמיכה בקהילה, כך שאין לנו ברירה אלא לשלוח ילדים לפנימיות כדי להרחיק אותם מסכנה". מתוך מסמך רקע בנושא:מסגרות להשמת ילדים בסיכון של מרכז מחקר הכנסת.
  • התעללות בילדים בפנימיות, בתי אמנה, נקמנות של פקידי סעד ועוד …

    .
    פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי המטפלים בילד בסיכון מגישים לוועדת החלטה דו"ח סוציאלי לפיו ועדת ההחלטה מתכננת מחליטה את גורלו של הילד בסיכון, לאן יופנה לטיפול במסגרת קהילתית, או לטיפול במסגרת חוץ-ביתית. החלטתם מוגשת לבית משפט לענייני משפחה בתסקיר סעד, והשופט ברב המכריע של המקרים מאשר את החלטת ועדות מקצועיות אלו ב"דלתיים סגורות". מתברר כי פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי, וועדות החלטה אלו אינם נקיים מניגוד עניינים ושיקולים זרים בבואם להחליט על גורלו של הילד בסיכון:

    • ניגוד עניינים של הרשות המקומית – ועדת ההחלטה ופקיד הסעד מורכבת בעיקר מאנשים המקבלים משכורתם מהרשות המקומית. החלטה לטיפול במסגרת הקהילתית תעמיס על תקציב העיריה, לעירייה אינטרס ל'זרוק' את האחריות התקציבית על משרד הרווחה, לכן יש לחצים על הועדה להוציא את ה'בעיה' מחוץ לקהילה כלומר לפנימיה של משרד הרווחה. ראה לעיל דברי מר מוטי וינטר: בישראל קיים "לחץ תמידי להגדיל את מספר המכסות לפנימיות – מרשויות מקומיות, מפוליטיקאים, מגורמים שונים – ואף פעם אין כסף לשירותי תמיכה בקהילה, כך שאין לנו ברירה אלא לשלוח ילדים לפנימיות כדי להרחיק אותם מסכנה"
    • ניגוד עניינים של חברי ועדת ההחלטה כעובדי הרשות המקומית – אם יחליטו חברי הועדה כי הקטין ישאר בקהילה הרי הם או חלקם יצטרכו לפקח ו/או לטפל בו, לעומת זאת אם ישלח לפנימיה הפיקוח ו/או טיפול הנדרש מהם יהיה פחות בהרבה וכך יהיה להם פחות עומס בעבודה.
    • ניגוד עניינים של פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי כעובדי הרשות המקומית – פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי המופיע בועדת ההחלטה, ולפי ממצאיו מקבלת הועדה החלטות הוא עובד בלשכת הרווחה של הרשות המקומית שבה גר הקטין/חסוי. פקיד הסעד ו/או העו"ס יעדיפו את חלופה של הוצאת הקטין מהבית, פתרון אשר ידרוש מהם בעתיד מינימום פיקוח/טיפול ובכך יוקטן העומס בעבודתם. לפיכך ימליצו על פנימיה, אימוץ סגור, אומנה וכו'.
    • ניגוד עניינים של פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי ו"ועדת ההחלטה" כעובדי משרד הרווחה – משרד הרווחה הוא המנחה המקצועי של ועדת ההחלטה, פקיד הסעד, והעו"ס. משרד הרווחה הוא גם הממונה על הפנימיות בשירות לילד ולנוער והוא מקבל תקציב עבור כל ילד המגיע לפנימיה.
    • ניגוד עניינים של פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי ו"ועדת ההחלטה" כחברי וועד עובדים של ההסתדרות – פקידי הסעד, עובדים סוציאליים, רכז ועדת החלטה ורב החברים בה, הם עובדים סוציאליים חברי איגוד העובדים הסוציאליים המצייתים להוראת יו"ר האיגוד. ידוע על פקידת סעד שהפרה צו בית משפט בגין אי התייצבות לדיון עקב שביתה גם כאשר מדובר בדיני נפשות. השופט פאול שטרק: "פקידת הסעד במכתבה ציינה שפנתה לאיגוד העו"סים לשם קבלת אישור לטפל בעניין נוכח חלוף הזמן הארוך מאז שהאב ראה את הקטין. תשובת האיגוד הייתה שלילית בנימוק שלא מדובר בסכנת חיים. תמוהה תגובת האיגוד אפילו אם מדובר בהנהגת המאבק. הרי קשר בין אב לבין קטין הנו דיני נפשות, "סכנת החיים" משתמעת מכך שתסכול הורה שנמנע ממנו לראות את בנו יכול לגלוש לאפיקים אחרים." ידועה גם פרשת מעון "גיל עם" שבה ועד העובדים וההנהלה במשרד הרווחה פעלו לפי שיקולים זרים על גבם של הנערים החסויים במעון".
    • שימוש בהוצאת ילדים מהבית כדי 'להעניש' הורה או ילד בגין חוסר שיתוף פעולה עם הרשויות או 'לכפות' שיתוף פעולה – בחודש יולי 2004 ביטל בית-המשפט העליון, בהרכב של חמישה שופטים, החלטה של פקידי סעד להעביר שני ילדים, בני 8 ו-10, מחזקת אמם למוסד המיועד לילדים בסיכון גבוה, במסגרת אמצעי חירום הכלולים בחוק הנוער.
      השופט אהרן ברק קבע בפסק-הדין שפקידת הסעד טעתה בפירוש כוחה וסמכויותיה. לדבריו, מטרת סמכות החירום בהוצאת ילד מביתו היא "לעולם שמירה על שלום הקטין. אין לעשות שימוש בהליך כדי להסתייע בו בקבלת החלטות שיפוטיות. לשימוש זה אין עיגון לא בלשון החוק ולא בתכליתו. ודאי שאין לנקוט הליך כדי 'להעניש' הורה או ילד בגין חוסר שיתוף פעולה עם הרשויות או 'לכפות' שיתוף פעולה כאמור".
      השופט ברק אמר עוד: "כדי להצדיק הוצאתו של קטין מרשות הוריו הטבעיים צריכה להתקיים עילה מיוחדת ויוצאת דופן. הילד יוצא מרשות הוריו, ללא הסכמתם, רק כאשר הדבר מחויב המציאות ובלתי נמנע. טובת הילד משמשת נדבך מרכזי בגדר בחינתן של דרכי הטיפול השונות, ובהן טיפול הכרוך בניתוק הילד מהוריו. טובתם של ילדים דורשת, לרוב, כי יימצאו ברשות הוריהם, במסגרת התא המשפחתי הטבעי".

    קישורים

  • מודעות פרסומת

    הטרדות מיניות בילדה בת 12 במשפחת אומנה – לשכת הרווחה גנזה את התיק

    פברואר 2008 – ילדה בת 12 מהצפון אומצה במשפחת אומנה ע"י תושב הדרום אשר הפך את חייה לסיוט. במשך שנתיים נהג ה"אומן" להטריד אותה מינית. הילדה פנתה ללשכת הרווחה העירונית אך אלו גנזו את התיק. הילדה הבינה כי המוצא היחיד מהסיוט הוא תיעוד מצולם של ההטרדות.
    .

    .
    במכתבה של הילדה למורה כתבה הילדה: "הוא עשה בי דברים שאני לא רוצה שאף אחד יעבור אותם. ולא סיפרתי את זה אלא כתבתי את זה רק כי אני מפחדת ממנו נורא שפשוט קשה לתאר את זה." האב נעצר והוגש נגדו כתב אישום. הילדה חזרה לעיר הולדתה. הילדה דווחה על האירועים ללשכת הרווחה עוד לפני כשנתיים אולם אלו גנזו את התיק לאחר חקירה קצרה.

    נקודות:

    • לשכת הרווחה לא גיבשה עם הילדה דרך פעולה לפתרון מצוקתה אלא הפקירה אותה.
    • הילדה מאמינה בצוות בית הספר בפניהם פתחה את ליבה ועימם גיבשה דרך פעולה לפתרון בעיית מצוקתה.
    • ילדה זאת ניצלה מציפורני הרווחה, אבל ישנם עוד אלפי ילדים וחסרי ישע העוברים סיוט כל רגע.
    קישורים:

    שירותי הרווחה – עבודה סוציאלית או חקירת משטרה לפירוק המשפחה והוצאת קטין/ חסוי מהבית

    ד"ר לין ורנל קרימינולוגית וסוציולוגית בריטית, מדברת על שירותי הרווחה בבריטניה הדומים מאוד לישראל. התפקיד המרכזי של שירותי הרווחה הוא לבצע משימות שיטור, הם משטרה לכל דבר. מהרגע הראשון שבו אזרח פונה לשירותים אלו לקבלת סיוע, העובד הסוציאלי פותח בתהליך (חקירה) של איסוף חומר אשר ישמש נגדו בעתיד. העובד הסוציאלי אינו מידע את הפונה בכוונה על מנת לאסוף כמה שיותר אינפורמציה אשר תשמש נגדו בהמשך, ואינו מידע אותו גם לגבי ההשלכות הקשות להן הוא צפוי בהמשך, פירוק המשפחה, הוצאת אחד מבני המשפחה מהבית, ואבדן שליטה על הנעשה במשפחה.
    העבודה (חקירה) של העובדים הסוציאליים אינה מתמקדת בסיוע סוציאלי למבקש העזרה, אלא באיסוף מידע נגדו. הפער הזה בין ציפיות הפונה, אזרח, לאופן טיפול של העובד הסוציאלי בלשכת הרווחה גורם לאזרחים להימנע מלפנות לשירותי הרווחה, על מנת להגן על המשפחה. התוצאה הנה שבמקום לפתור בעיות סוציאליות, שירותי הרווחה מחריפים אותן.
    .

    .
    הנקודות העיקריות:

    • העובד הסוציאלי בלשכת הרווחה אוסף מידע מהפונה לקבלת סיוע, שישמש נגדו בעתיד.
    • העובד הסוציאלי אינו מידע את הפונה על מנת שישתף פעולה.
    • פער הציפיות בין האזרח הפונה לעובד הסוציאלי, מעורר חוסר אמון, גורם לאזרח להימנע מלפנות ללשכת הרווחה.
    • העובדים הסוציאליים בהתנהגותם מחריפים את הבעיות הסוציאליות בחברה.

    קישורים:

    משרד הרווחה חוטף ילדים בשם ה"חוק" וה"מקצועיות" – ח"כ מרינה סולודקין

    ילדים ממשפחות עולים חדשים מחבר העמים ומאתיופיה מהווים "טרף קל" לאימוץ סגור של רשויות הרווחה. מדובר בילדה בת 6 שסבתה ואמה גידלו אותה. הסבתא פנתה לרשויות הרווחה לקבלת סיוע סוציאלי. רשויות הרווחה שלחו את הילדה לאימוץ סגור, מאז חלפו כ- 4 שנים, סבתה ואמה של הילדה לא ראו או שמעו מהילדה.
    הילדים נשלחים לא לפנימיות שם יכולים לשמור על קשר עם משפחתם, אלא לאימוץ סגור שבו מתנתק הקשר עם המשפחה לנצח.
    ח"כ מרינה סולודקין סוברת כי מדובר באסון חברתי, האם יכול להיות כי במדינת ישראל רשויות הרווחה חוטפים ילדים. המשרד משתמש בססמאות של "טובת הילד", "מקצוענות". סבתה של הילדה מבקשת דבר קטן, לראות תמונה של הילדה או לשמוע ממנה או עליה, אולם אין הדבר ניתן בגלל שהילדה נשלחה לאימוץ סגור.
    ח"כ סולודקין מוסיפה כי אפילו במדינות טוטליטריות שמהן עלתה לארץ לא היה דבר כזה של חטיפת ילדים ממשפחות נורמטיביות ועניות ע"י רשויות הרווחה.
    .


    .
    מסקנות :

    • אזרח הפונה לרשויות הרווחה, פקידת סעד, עובד סוציאלי, לקבלת סיוע סוציאלי, אל יתפלא אם משפחתו תתפרק, ויאבד את זכויותיו הטבעיות לראות את בני משפחתו.
    • רשויות הרווחה, פקידת סעד, עובד סוציאלי פוגעים במשפחות חלשות הנחשבות ל"טרף קל".
    • פקידי הרווחה היושבים בתפקידם שנים רבות הם המתווים את מדיניות המשרד.
    • רשויות הרווחה שולחות את הילדים לאימוץ סגור גם כאשר קיימת האפשרות לשלוח לפנימיה שבה יוכל הילד לשמור על קשר עם משפחתו.

    קישורים:

    פקיד סעד / עובד סוציאלי לחוק הנוער, אימוץ, סדרי דין …

    פקיד סעד הנו עובד עירייה, פקיד ממשל ברשות המקומית, עובד סוציאלי בהשכלתו, שעבר הכשרה מיוחדת לשמש כחוקר, וממונה על ידי שר הרווחה. בתי משפט על ערכאותיהן רואים בפקיד הסעד סמכות מקצועית  סטטוטורית בתחומה שאין לערער עליה. פקיד הסעד הוא עובד של לשכת הרווחה ברשות מקומית וכפוף למנהל לשכת הרווחה. פקיד הסעד הוא גם חבר הסתדרות בהיותו עובד סוציאלי החבר באיגוד העובדים הסוציאלים. שייכותו של פקיד הסעד למשרד הרווחה, רשות מקומית, וההסתדרות מעמידה אותו במצב של ניגוד עניינים ושיקולים זרים. פקיד הסעד נוטל חלק מרכזי ב"ועדת החלטה" הקובעת ומתכננת את גורלו של הילד/חסוי ומשפחתו טרם דיון משפטי כלשהו. 

    ישנם מספר סוגים של פקיד סעד המועסקים ברשות המקומית. אולם במהות הם נחלקים לשנים: פקידי סעד לסדרי דין, ופקידי סעד שאינם לסדרי דין אלא לחסרי ישע מסוגים שונים, נוער, חוסים, מפגרים וכו'. הטיפול של פקיד הסעד הוא בכפייה, בתי משפט לענייני משפחה ונוער רואים המלצותיו כסוף פסוק, ופועלים מתוך ראיית טובת הרשות במקומית המעסיקה אותם.

    פקיד סעד נוסף המועסק ע"י השירות למען הילד במשרד הרווחה הוא פקיד סעד לחוק האימוץ או פקיד אימוץ.
    .
    פקיד הסעד לסדרי דין מתמנה ע"פ צו בית משפט לחקור בענייני משפחה שונים כגון מינוי אפוטרופוס, הסדרי ראייה, ולהגיש לבית המשפט את חוות דעתו בתסקיר. פקיד הסעד לסדרי דין הוא חוקר, הלקוח הוא בית המשפט, המוצר הוא התסקיר, ובני המשפחה הם הנחקרים. ראה חוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי-נפש ונעדרים), תשט"ו-1955. מקובל כי השופט מקבל את המלצות פקיד הסעד בתסקיר כמו שהם: במאמר צרור עצות לאב המתגרש (ג) כותב גיא רווה כששאל את פקידת הסעד בדיון בבית משפט למה בנו לא יישן אצלו בחג ומוצאי החג, ענתה לו פקידת הסעד "ככה". השופט בהחלטתו קיבל את נימוק פקידת הסעד.
    .
    דו"ח ועדת סלונים נבו – בתי המשפט לענייני משפחה במרבית המקרים נוטים לקבל באופן מלא את כל הקביעות וההמלצות בתסקירי פקידי הסעד
    בהודעת משרד הרווחה מיום 05/05/2009 על דו"ח ועדת סלונים-נבו לבחינת עבודת פקידות הסעד לסדרי דין נכתב: "בתי המשפט לענייני משפחה מייחסים בדרך כלל הערכה מרובה לפקידות הסעד ובמרבית המקרים הם נוטים לקבל באופן מלא את כל הקביעות וההמלצות שנכללות בתסקיריהן. זאת ועוד, לא פעם נתקלות פקידות הסעד גם בציפייה או בתביעה, מפורשת פחות או מפורשת יותר, להכריע בכל הדילמות והספקות שמוצגות על ידן בתסקיר, ולא להעבירן להכרעת בית המשפט".
    דו"ח סלונים מצא ליקויים מהותיים בתפקודם של פקידי הסעד לסדרי דין. ליקויים אלו הוצגו בעבר אך לא הופקו לקחים ע"י המשרד מזה שנים: ניגוד עניינים, העדר פיקוח, אי קיום תקנות, כתיבת עובדות מהותיות בתסקיר ללא בדיקה, ועוד.
    .
    פקיד סעד לחוק הנוער
    תפקידו של פקיד הסעד לחוק הנוער הוא לטפל בילדים ובני נוער בסיכון בהליך כפייתי כגון צווי בתי משפט, הצבה בפנימיות, אומנה או במוסדות אשפוזים פסיכיאטריים. בידיו מגוון סמכויות התערבות להגנה על קטינים במצבי סיכון ובמצבי חירום. האיתור הראשוני של ילדים בסיכון עושים מי שנמצאים בסביבתם הקרובה, כמו מורים, רופא המשפחה, שכנים, חברי המשפחה, עובד בריאות הציבור, פסיכולוג ועוד. גם הילד עצמו יכול לדווח למחלקה המקומית לשירותי רווחה על הסיכון שהוא נתון בו. האחריות לטיפול בקטין בסיכון, לאחר שאותר, מוטלת על המחלקה לשירותים אישיים וחברתיים במשרד הרווחה, באמצעות פקיד הסעד, שהוא עובד סוציאלי בהכשרתו.
    סעיף 11 בחוק הנוער מסמיך את פקיד הסעד להוציא קטין מיידית מביתו ללא צו בית משפט: "היה פקיד סעד סבור כי קטין הוא נזקק ונשקפת לו סכנה תכופה או שהוא זקוק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, רשאי הוא לנקוט את כל האמצעים הדרושים לדעתו למניעת אותה סכנה או למתן אותו טיפול אף ללא הסכמת האחראי על הקטין, ובלבד שלא יוחזק קטין יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי לו אלא באישור בית-המשפט". כלומר: פקיד הסעד מוסמך במצבים שאינם סובלים דיחוי, להוציא את הקטין מביתו ולכפות עליו טיפול. הוצאת קטין מביתו בדרך זאת לא תארך יותר משבעה ימים, לאחר מכן דרוש אישור בית-המשפט שבד"כ מאשר את בקשות פקיד הסעד.
    .
    סעיף 12 בחוק הנוער מסמיך את בית המשפט להורות על נקיטת אמצעים זמניים למשך חודש על הקטין ללא שמיעתו, שמיעת הוריו, וללא תסקיר של פקיד הסעד. ואולם בית משפט עליון קבע: "אף שסעיף 12 (חוק הנוער) אינו נוקט במפורש במונח 'קטין נזקק', הוא מופנה לקטינים נזקקים".
    כל ההליכים בבתי משפט אלו אינם כפופים לדיני ראיות ומנוהלים בדלתיים סגורות, ובחיסיון, הרחק מהביקורת הציבורית. בתי המשפט רואים כסוף פסוק את המלצותיהם של פקידי הסעד המבוססים על הערכות, ועובדות שלא אומתו ולא נעשה ניסיון להפריכן (מסקנות ועדת סלונים).
    .
    בכל הקשור לחובת הדיווח (על פי חוק העונשין): פקיד הסעד מעביר את הדיווח למשטרה במידה ויש חשש שנעברה עבירה כלפי הקטין. הוא ממליץ למשטרה האם לפעול או להימנע מפעולה ושוקל אם יש עילה לפנות ולבקש פטור מדיווח. ההתנהלות הפלילית על פי החוק הינה של המשטרה בלבד.
    פקיד הסעד עורך חקירה מקיפה על מצבו של הילד ומחליט אם אומנם נפגע ועד כמה, או אם יש סכנה לשלומו, ומה היא התוכנית הטיפולית המתאימה בעבורו. אם יש צורך בכך, פקיד הסעד רשאי לפנות לבית-משפט ולבקש צו אשר יורה לילד ו/או להורים למלא אחר הנדרש מהם בתוכנית הטיפול במסגרת הקהילה או הוצאה מהבית.
    פקיד הסעד מפנה את המקרה לוועדת תכנון טיפול ומעקב (ועדת החלטה) המתכנסת בלשכת הרווחה העירונית, וזו קובעת כיצד יש לטפל בקטין: אם להשאיר אותו בבית ולטפל בו במסגרת הקהילה, או להוציאו מהבית. בעבר נקראו ועדות אלה "ועדות החלטה". אם ההורים אינם משתפים פעולה, פקיד הסעד יפנה לבית המשפט, אשר ישמע את עובדות המקרה. בית המשפט יקבע את דרכי הטיפול בד"כ ע"פ המלצת פקיד הסעד, מתוך ידיעה כי מדובר בהחלטה שנתקבלה ע"י ועדת החלטה, ו/או שמערכת הרווחה תתמוך בו.
    בנובמבר 2002 הוגש לשר העבודה והרווחה שלמה בניזרי דוח של ועדת ייעוץ לקביעת סמכות ועדות ההחלטה "ודרך התנהלותן מול פקידי הסעד למיניהם" בראשות ד"ר ישראל צבי גילת. בדוח ועדת גילת דובר בין השאר על עבודת פקידי הסעד והוגדר תפקידם: "פקיד הסעד לפי התובנה המשפטית הקלאסית הוא 'זרועו הארוכה' של השופט הדן בעניין. הוא אינו 'פקיד טכני' אלא הוא 'בעל דבר'. הוא המוציא ומביא את העניין שבתחום סמכותו לבתי-המשפט, והוא המקבל הוראות מבית-המשפט כיצד לפעול. בבואו לבית-המשפט הוא מגיש תסקיר על מצבו של הקטין ובדיוני בתי-המשפט הוא מחויב לטעון טענות, וכמובן עליו מוטלת החובה להשיב לטענות שטוען בעל הדין שכנגד… מלבד זאת, תפקידו של פקיד הסעד הוא להציע דרכי טיפול לבית-המשפט, כדי שבית-המשפט ידע לבור לו את דרך הטיפול הנראית לו".
    .
    ליקויים מהותיים בעבודת פקידי סעד לחוק הנוער
    בנובמבר 2007 פורסם מחקר: "נקודת מבטם של פקידי סעד ושל הורים במשפחות שבהן היתה התערבות בחוק", ע"י פקידת סעד לחוק הנוער באגף הרווחה של עיריית ירושלים חנה סימקין, ואלישבע סדן D.Sc אוניברסיטה עיברית. מהמאמר עולים ליקויים וכשלים קשים של תפקוד פקידי הסעד בטיפול ושיתוף הורים בהליכי קבלת החלטות על עתיד ילדיהם: אי מסירת מידע חיוני, אי שיתוף ההורים בתהליך קבלת החלטות, ועדות מומחים לחולקת אחריות, יצירת לחץ ובילבול אצל הלקוח, ועוד.

    פקיד סעד לחוק האימוץ
    פקידי סעד לחוק האימוץ מועסקים ע"י השירות למען הילד במשרד הרווחה ונבדלים מפקידי סעד לחוק הנוער, או פק"ס לסדרי דין המועסקים ע"י הרשות המקומית. הדיון ע"פ חוק האימוץ מתקיים בבית משפט לענייני משפחה בדלתיים סגורות ללא כפיפות לדיני ראיות.

    חוק האימוץ (סעיף 12 ג) מקנה לפקידת אימוץ סמכות להוציא את הילד מחזקת הוריו בצו חירום ולקבוע את מקום הימצאו או למוסרו למי שמוכן לאמצו ללא צו בית משפט אך לא לזמן העולה על 14 יום. במקרה זה מקום הימצאו של הילד חסוי והגישה אליו מותרת לפקידות האימוץ בלבד. הרשות לאימוץ נקראת "השירות למען הילד" ומייצגת את המדינה בבקשה להכריז על הילד בר אימוץ. בית המשפט רשאי להכריז על הילד בר אימוץ במעמד צד אחד ללא נוכחות ההורים.

    פקידות האימוץ משמשות אפוטרופוסיות לילד החל מהרגע שהוצא מחזקת הוריו ועד שיחליט בית המשפט להכריז עליו בר אימוץ. בתקופה זו הגישה אל הילד נעשת בפיקוח פקידות האימוץ וברשותן. הקשר בין הילד להוריו נעשה ע"י פקידות האימוץ, למרות שהן משמשות צד בהליך המשפטי כמי שמבקשות להכריז עליו כבר אימוץ. מערכת האימוץ העניקה לפקידות האימוץ עוצמה רבה: הן משמשות "צד" בהליך המשפטי שמבקש להכריז על הילדים בני אימוץ, ובה בעת הן "שומרות הסף" של הקשר שבין ההורים לילדיהם, לאחר שהללו הועברו כאמור לחסותן בתוקף צו חירום. ביכולתן להבנות את הקשר שבין ההורים לילדים בדרך המאשרת את ההנחה שקשר זה מסוכן לילדים ותומכת בבקשתן להכריז עליהם בני אימוץ. בפועל נעלם כל ספק באשר לאשמת ההורים שאינם יכולים לגדל את ילדיהם. ההורים מוצגים כמי שיש להסתיר מפניהם את הילד. ביכולתן של פקידות האימוץ לחבל בקשר בין הילד להוריו בדרך שבו הן ממשטרות את הפגישות ביניהם ולהעלים מאחורי חומת הסודיות את רצון הילדים.

    פקידות האימוץ אינן בוחלות בשיטות בזויות להכריז על קטין בר אימוץ. השופט פנחס אסולין ציין באחת מהחלטותיו כי פקידות הסעד באו לכלל מסקנה כי גורל אחד ויחיד יהא לילדיו הקטינים של המשיב דהיינו שהם ימסרו לאימוץ ומשהכריעו הן בכך הן לא נמנעו מלתרום משלהן למארג הראיות אשר תבואנה בפני בית המשפט עד כדי, כמעט, כבילת ידי בית המשפט והצבתו בפני עובדות מוגמרות וחבל שכך.
    .
    פקידת סעד ראשית לחוק הנוער חנה סלוצקי משקרת וממצמצת בעיניים


    .

    פלייליסט –

    חוקים ותקנות שפקיד הסעד מופיע בהם:

    קישורים:

    יתומי הרווחה – כתבת תחקיר של העיתונאית מרב בטיטו על דרכי עבודת פקידות סעד לחוק הנוער

    בבדיקת חוות דעת של מומחים בתחום, והמטופלים (הלקוחות) של פקידי הסעד מתבררת תמונה קשה. בכתבת תחקיר "יתומי הרווחה" של העיתונאית מירב בטיטו מה -22.02.2008 במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות נרשם אודות דרך עבודת פקידי הסעד: " 40 אלף ילדי רווחה בישראל חיים כיום מחוץ לבתיהם – שיעור הגבוה פי חמשה מהממוצע בעולם המערבי. תחקיר '7 ימים' חושף את הקלות הבלתי נסבלת שבה מסייעים פקידי סעד ממשלתיים להוצאת אלפי ילדים מבתיהם מדי שנה. הנפגעים העיקריים: משפחות מעוטי יכולת, חד הוריות ועולים. ח"כים, ארגונים חברתיים והורים תוקפים את מדיניותו הדורסנית של משרד הרווחה: 'זה יותר גרוע מחטיפת ילדי תימן' …
    ד"ר צבי גילת: ' אנשים פונים לרווחה כדי לקבל סיוע כלכלי, והעובד הסוציאלי הוא המושיע שלהם. הם מספרים לו על כל הקשיים, הכאבים, כל מה שאמרו בחדרי חדרים בדם ליבם יצוטט בתסקירים שימליצו להוציא מהם את הילד' …
    יעקב אליה, מחבר הספר 'ילדים רחוקים' : 'ישראל היא מדינת הייטק, ואת יכולה להשיג כל נתון שתרצי בלחיצת כפתור, אבל לא כמה ילדים הוצאו מחוץ לביתם. זו מערכת שבנויה על הסתרה, משום שההחלטות המתקבלות בה הן שרירותיות.' "

    קטעים מכתבת התחקיר של העיתונאית מרב בטיטו:

    סיפורה של תמר (שם בדוי) – בהרחבה: עמוד 2, עמוד 3
    בנה של תמר, רועי (שם בדוי) הצביע על מקל ואמר למורה "עם זה מרביצים לי בבית", וזו דווחה לרווחה שבאו לחקור את הילד בבית הספר. המורה עדכנה את תמר, כעבור יומיים קיבלה קיבלה תמר טלפון מהרווחה שעליה לבוא ללשכת הרווחה והם יקחו את רועי מבית הספר. פקידי הרווחה לקחו את בנה של תמר למרכז חירום. תמר ובעלה פנו לעו"ד וזה הסביר להם כי פקידת הסעד יכולה להוציא ילד מביתו מייד אם היא סוברת שהוא בסכנה, לאחר שבוע נדרש אישור בית משפט לנוער. השופט מאשר לפקידת הסעד להמשיך להחזיק בילד מחוץ לבית אם אין התנגדות מנומקת. ההורים חייבים לפעול מייד ולהציג הצעה לשופט כיצד יטפלו בילד. יש להיזהר ממלכודת פקידי הרווחה: אם ההורה ירוץ ללשכת הרווחה לדרוש בתקיפות החזרת ילדו, יטענו פקידי הרווחה כי נהג באלימות כלפיהם מה שיתן להם קייס נוסף, ויאמת את טענותיהם. צו בית המשפט יצא עוד בטרם הספיקו תמר ובעלה לפעול, רועי שהה במרכז חירום ואח"כ בבית חולים פסיכיאטרי, סכ"ה נעדר מביתו מספר שבועות (לפחות 4). המשפחה מטופלת אצל פסיכולוג ע"פ דרישת ועדת החלטה בלשכת הרווחה. התיק שנפתח בפרקליטות נגד תמר ובעלה בגין התעללות נסגר בשל חוסר ראיות. מלבד עגמת הנפש והנזק הנפשי לרועי, ישנן הוצאות משפט של מעל מאה אלף שקלים לתמר ובעלה.

    סיפורה של אלונה (שם בדוי) עמ' 4
    מדובר באם לשלשה, חד הורית אשר פנתה ללכת הרווחה לקבל סיוע, העובד הסוציאלי הערים עליה והביא אותה לבית משפט לצורך פתיחת "תיק נזקקות" כלשהו. בדיון בבית המשפט נתברר לה כי למעשה מוציאים את ילדיה מחזקתה. ניסיונה של אלונה להשאיר את ילדיה בחזקתה הביא למלכודת נוספת שטמן לה העובד הסוציאלי והיא עברה פלילית על חטיפה.

    סיפורה של פריי
    (שם בדוי) עמ' 5
    פריי אשה משכילה עלתה לארץ מאתיופיה עם 3 ילדים והכירה גרוש בן 70, לשניים נולדה ילדה, שרה (שם בדוי) פריי ובן זוגה נפרדו כשרה הייתה בת שלש. הפריי נסעה למס' ימים לאתיופיה להלווית בעלה לשעבר, פקידי הרווחה מיהרו להתקשר לאב שיבוא לקחת את הילדה, ללא צו בית משפט. העובדת הסוציאלית שפגשה את פריי הייתה עוינת וחקרה בשאלות מכשילות ולא ענייניות. פריי נאלצה לעבור דירה על מנת לפגוש את בתה במרכז קשר. כעבור שש שנים הועברה שרה לחזקתה של פריי אך הילדה איבדה אמון באמה והרבתה לריב איתה. ועדת החלטה של לשכת הרווחה החליטה לשלוח את הילדה לפנימיה מבלי לשאול את פריי. מסמך הסיכום של הועדה סולף ובו נרשם כי פריי נתנה הסכמתה לשלוח את בתה לפנימיה.

    אירועים דומים הם סיפורה ח"כ מרינה סולודקין אודות סבתא שפנתה ללשכת הרווחה לקבלת סיוע, הרווחה לקחו את הנכדה לאימוץ סגור ובכך איבדה את נכדתה, כן הסיפור על אם במקלט לנשים מוכות שהרווחה רצו לקחת את ששת ילדיה, וכן סיפורם של לריסה ויבגני (מאי 2005, שמות בדויים), זוג עולים, שאינם נשואים שהרווחה לקחו את ילדם.

    נקודות:

    • העובד הסוציאלי ו/או פקיד הסעד בלשכת הרווחה מוציאים בפתאומיות את הילד מביתו למרכז חירום, מעשה לכשעצמו גורם נזק (במקרה של רועי בית חולים פסיכיאטרי).
    • העובד הסוציאלי מודיע להורים במפתיע כי ילדם נלקח מהם ובכך טומן להם מלכודת שכן הם עלולים להיכשל בתגובתם.
    • העובד הסוציאלי מנהל חקירת חרש להוצאת הילד מהבית, וההורים יודעים על כך אחרונים ומאוחר מידי.
    • העובד הסוציאלי יוצר תהליך של חוסר אונים של ההורים, אם ירצו להתלונן עליו על ההרס שזרע במשפחה.
    • שופט בית משפט לענייני משפחה מקבל את סברות העובד הסוציאלי כעובדות, ומאשר את החלטותיו.
    • ברגע שהורה מדבר עם עובד רווחה ילדיו ו/או יקיריו הופכים אוטומטית להיות בסיכון.
    • אוכלוסיה חלשה היא בד"כ הסובלת מהתנכלות העובדים הסוציאליים של הרווחה.
    • העובד הסוציאלי מהתל בבעלי הדין (לקוחותיו) הוא רוקם מזימה עם האחד נגד השני על גבו של החסוי/קטין.
    • ועדת החלטה רושמת בסיכומיה כל העולה על רוחה, מעגלת פינות ומסלפת דברי הלקוחות.
    קישורים:

    מדוע הוצפנו בסיפורי התעללות? – מאמר מאת פרופ. אסתר הרצוג

    המאמר מדוע הוצפנו בסיפורי התעללות? , פרופ. אסתר הרצוג , אפריל 2008 , ynet

    חשיפת התעללויות של הורים בזו אחר זו משרתת אינטרס של פקידי הסעד, שמעוניינים בתוספת תקנים. אך מדיניותם של אותם פקידים לרוב כלל לא מועילה

    העובדים הסוציאליים מאיימים בשביתה. הם מוחים על העדר תקנים, בעיקר לטיפול בילדים בסיכון, ולדבריהם חסרים כאלף פקידי סעד. בין השאר הם איימו כי לא יטפלו בילדים בסיכון ולא יקיימו ועדות החלטה שקובעות את תוכנית הטיפול בילדים.

    לאחר מספר שבועות בהם הוצף הציבור בסיפורי התעללות של הורים בילדיהם, רבים השתכנעו שילדים רבים מאוד מצויים בסכנה קיומית בבתיהם, וכי יש לתמוך בתביעת העובדים הסוציאליים להוסיף תקנים, על מנת שיוכלו לעמוד במשימה הנעלה של הצלת הילדים.

    אך אני סבורה שאין להוסיף תקנים לעובדים סוציאלים. ייתכן שאף עדיף לילדים, לפחות במציאות הקיימת של טיפול ב"ילדים בסיכון", לולא "טיפלה" בהם מערכת הסעד.

    יש אמנם מקרים חריגים של אלימות קשה של הורים, אך הצגתם כ"תופעה" היא מניפולציה לא מקרית. האינטנסיביות של פרסומי האימים על ההתעללות בילדים העלתה תמיהות: כיצד, בבת אחת, "התגלו" מקרים רבים של אכזריות הורים? האם ביתם של ילדים אינו עוד מבצרם והאם הורים מועדים למעשי אכזריות כלפי ילדיהם? כיצד מתגלים סיפורים רבים על אכזריות כלפי ילדים בבתיהם אך אין כל דיווח על התעללות בהם במוסדות?

    ככל שהתרבו הפרסומים, הם לבשו יותר ויותר צורת קמפיין של דמוניזציה נגד הורים בישראל (ובתוך כך גם של החברה החרדית). בשולי העיתונים דווח על כמה מקרים שבהם החשדות להתעללות התבררו כחסרי יסוד, אך ההכחשה לא זכתה לגודל ולדרמטיות של פרסום החשדות.

    התמונה החלה להתבהר כאשר בעקבות סדרת הפרסומים המחרידים הופיעה ידיעה על כך שהכנסת אישרה פתיחת שבעה מקלטים "לקטינים נפגעי עבירות מין ואלימות", בתקציב של שבעה מיליון שקלים. הייתכן שמדובר בשיטה של יצירת פאניקה ציבורית להשגת תקציבים, תקנים והכרה בשליטה פרופסיונלית?

    הסוציולוג האמריקני ג'וזף גוספילד, תאר בעבודתו מראשית שנות ה-80 על נהגים שיכורים, איך מושגת הכרה ציבורית בקיומה של "בעיה חברתית קשה במיוחד", בעזרת סטטיסטיקות מבהילות וסיפורים קורעי לב, במטרה להשיג מימון ציבורי להקמת ארגוני טיפול כאלה ואחרים.

    המניפולציה מאחורי הפרסומים מתבררת עוד יותר עם קריאת מכתב הוקרה של דוד גולן, דובר איגוד העובדים הסוציאליים, לנחום עידו, דובר משרד הרווחה. עידו כתב מכתב עידוד לפקידי הסעד בעקבות כתבתה של מרב בטיטו שחשפה את המדיניות הדורסנית של משרד הרווחה בסוגיית הוצאת ילדים מבתיהם למוסדות.

    כך מציע גולן במכתבו לעידו להגיב על הפרסום הקשה: "האיגוד מציע להציף מקרים קשים של התעללות והזנחה מצד הורים. אנו מאמינים שעל ידי 'הצפה' כזאת נוכל להעלות את חשיבות תפקידם של פקידי הסעד לחוק הנוער, בהגנה ובשמירת שלומם וביטחונם של אותם קטינים".

    אכן נראה שהשיטה מוכיחה עצמה. ההצפה "הבהירה" את חיוניותם של פקידי הסעד להצלת "אותם קטינים", קורבנות הוריהם האכזריים.

    כמי שפעילה לצד הורים במאבקים נגד הוצאת ילדיהם למוסדות, נוכחתי פעם אחר פעם עד כמה חסרי יסוד היו הטענות נגדם בגין "הזנחה", "התעללות" וכיוב'. למשל, במקרה אחד, הואשמה אם בהכאת בנה בקולר של כלב, כשמדובר היה בכלב קטן שלא היה לו קולר.

    בשבתי בכמה ועדות החלטה שבהן דנו בגורל הילדים שפקידות הסעד הרחיקו מהוריהם, השתתפו שמונה פקידי סעד ויותר, בתפקידים ובדרגות שונות. היו אלה מפגשים טראומטיים, שבהם פקידי הסעד הופיעו כקבוצה עויינת ומאיימת מול הורה חסר אונים וחסר סיכוי. נוכחתי אז לדעת שהנוכחות המאסיבית של פקידי סעד נחוצה לפקיד המקומי לשם גיבוי הממונים להחלטות פוגעניות בפני בית המשפט, ולא "לטובת הקטין".

    בהרחקת ילדים ממשפחותיהם ומסביבתם החברתית, הופכים פקידי הסעד בפועל את הילד לחפץ של המדינה, שאותו היא מספקת לבעלי המוסדות (המופרטים, כידוע), לטובת רווחיהם, בתמורה לריבוי משרות לעובדים סוציאלים.

    מדובר, אם כן, בקמפיין מוצלח להפליא: הוא גם מבסס הכרה ציבורית בחיוניות ביורוקרטיַת הסעד, גם משיג לה תקציבים ותקנים וגם מטשטש את נזקי הכתבות החושפות את הכוח להרע.

    ד"ר אסתר הרצוג, ראש תוכנית אנתרופולוגיה במכללה האקדמית בית ברל, מרכזת פרלמנט נשים

    קישורים: