העדר ייצוג משפטי למשפחות בהליך הוצאת ילדים מהבית

ינואר 2018 – הטרור הסוציאלי כלכלי של פרקליטות המדינה ורשויות הרווחה נגד משפחות מוחלשות. אלפי ילדים מוצאים מביתם למוסדות, אומנה ואימוץ כאשר להורים נאסר ייצוג משפטי בוועדות הרווחה, ולא מתאפשר בבתי המשפט.
93% מדרישות משרד הרווחה להוציא ילד מביתו מתקבלות כאשר אין ייצוג משפטי להורים, 63% מהדרישות נדחות כאשר ההורים מיוצגים על ידי עורך דין. כלומר אם היה ניתן למשפחה בהליך הוגן ייצוג משפטי היה נמנע יותר מ- 50% הוצאת ילדים מהבית.
פרקליטות המדינה ורשויות הרווחה מונעות ייצוג משפטי להורים בוועדות החלטה הקובעות גורל ילדיהן למרות קביעות מקצועיות של ועדות בדיקה כגון ועדת גילת ומבקר המדינה בנושא. וכך נתלשים מביתם אלפי ילדים מידי שנה בהליך לא הוגן ההורס משפחות וילדים.

ייצוג משפטי

לא בלי בני – בניגוד לעקשנותם של פקידי אגף הרווחה בעיריית נתניה, סרב ביהמ"ש לאשר הוצאת קטין מחזקת אימו

הכתבה לא בלי בני – בניגוד להמלצות אגף הרווחה סרב ביהמ"ש לאשר הוצאת קטין מחזקת אימו , local , נתניה , אופירה חסיד – קול השרון , נובמבר 2009

בצעד נדיר הורה בית משפט השלום לנוער – נתניה, כי אין להוציא ילד קטין מרשות אמו – למרות דרישות והמלצות אגף הרווחה.
עו"ד אהרוני לקול השרון: הוכחנו, כי דווקא גישת המערכת יכלה להרוס את הילד שכיום מתפקד מצוין ופורח.
על מלחמה כמעט אבודה מראש נגד מימסד שלם
.

בצעד חריג הורה בית המשפט לנוער, שלא להוציא ילד קטין מרשות אימו – זאת תוך מתן ביקורת על תפקוד המערכת עצמה. עורך דינה של המשפחה, איתני אהרוני, אף הצליח להוכיח, כי בניגוד לעמדת גורמי המקצוע בני המשפחה לא רק ששיתפו פעולה אלא התחננו לשיתוף פעולה שלא תמיד קיבלו.

לפני כשנה וחצי, בעקבות טענה על התנהגות חריגה של הילד בבית הספר, הוגשה על ידי אגף הרווחה נתניה בקשה להוצאת הילד מרשות אמו. קודם לכן נאלצה אמו לשהות עם בנה, במהלך ימי הלימודים, במשך חודשים ארוכים, לאחר שבבית הספר טענו, כי התנהגותו חריגה, אלימה והוא מהווה סכנה. לא עזרו האבחונים שקבעו, כי הילד אינו מסוכן לעצמו ולסביבה, במחלקת הרווחה המשיכו להתעקש בדרישתם להוציאו מרשות אמו. בקשה בעניין זה אף הוגשה לבית המשפט.

האם המיואשת, שלא ידעה מה עוד ניתן לעשות, פנתה לעו"ד איתני אהרוני. עו"ד אהרוני, איש חינוך בעברו, אשר שימש כמנהל המחלקה לחינוך העל יסודי בעיריית חולון ויו"ר ועדת השמה בחינוך המיוחד בחטיבות הביניים, סיפר על המפגש לקול השרון.

"הגיע אלי האח של הילד, שהוא סטודנט. הוא סיפר לי שרוצים להוציא את אחיו מהבית. המשפחה לא הבינה בהתחלה מה פירוש לקבל "החלטה לנזקקות". הם לא הבינו, שבמידה ותתקבל ההחלטה לנזקקות והקטין יוצא מחוץ לבית, זה הליך כמעט בלתי הפיך. בתחילה רצו להוציא את הילד למרכז חירום, כאשר עדיין הילד עבר אבחונים חלקיים, ללא שיתוף פעולה מלא מצידו. למרות זאת נקבע באבחונים, שהילד לא מסוכן לא לעצמו ולא לאחרים. נכון שהוא לא היה רגוע, נכון שהיה קיים כשל בינו לבין המערכת, אבל סימנו אותו כילד בעייתי – כאשר בבית ובשכונה הוא ילד רגיל לחלוטין".

–בעקבות הפנייה מה עשית?
"פניתי למחלקת הרווחה והודעתי להם שלקחתי על עצמי לייצג את התיק, אך ורק אם המשפחה תשתף פעולה לטובת הקטין. זה מה שהיה: המשפחה שיתפה פעולה באופן מלא, אך במקביל הביעה אי-אמון במחלקת הרווחה. הודעתי לרווחה שהוויכוח הוא על מסגרת חינוכית ולא על הוצאתו מהבית. לצערי, נטעו בבני המשפחה תחושה וצורך להתגונן כל הזמן מפני בית הספר ומפני הרווחה. באחד הימים התברר לי מהאח, שהילד הורחק מבית הספר".

"בדקתי את הנושא מול נציגי בית הספר. אז התברר, כי הילד נשלח הביתה לא על-פי נוהלי משרד החינוך. פעלתי מיד להחזרתו לבית הספר ואכן הוא הוחזר ללימודים. לאור הפוטנציאל האינטלקטואלי ורגישותו של הילד לדימוי העצמי שלו, חשוב היה שבית הספר יפעיל את האמצעים העומדים לרשותו על-מנת להעצים את היכולות של הילד ולא לסנן אותו. הייתה תחושה של המשפחה, שלא משנה מה הוא יעשה: הקשר אבוד. בית הספר במקום לתמוך בילד סימן אותו".

–איך הרגיש הילד כשהבין שרוצים להוציאו מרשות אמו?
"הילד הרגיש שבית הספר לא תומך בו ולא מאפשר לו להתקדם ולהתפתח. הילד היה כבוי והוא פחד. הילד ומשפחתו היו בהלם מהעובדה שרוצים להוציא אותו מהבית. בתחילת השנה נערך תסקיר של אגף הרווחה – שם נכתב שאין הילד מהווה סכנה לעצמו או לסביבה ואינו זקוק להשגחה. כמו כן נקבע שהשליטה אצל הילד וכן ויסות הדחפים תקינים. לאור ההתנהגות של חלק מהמורים אליו כאל ילד בעייתי, נוצרה סביבו אווירה שלילית. יש לציין שחלק מהמורים ניסו לעודד אותו, אבל הרוב היה נגד".

–למרות שהאימא ישבה עם הילד במשך חודשים רבים בבית הספר, איך טענה הרווחה שאין שיתוף פעולה?
"בהתחלה, כשהרווחה ביקשה אבחונים, המשפחה לא שיתפה כל-כך פעולה עם המאבחנים של הרווחה והביאה אבחון משלה. פניתי לרווחה וביקשתי לשתף פעולה לטובת הקטין. הודעתי והתחייבתי בשם המשפחה, שהילד יופיע לכל האבחונים. במידה והילד יצטרך טיפולים, הוא ישתף פעולה. ביקשתי להקפיא את הבקשה להוצאתו מהבית. למרות שיתוף הפעולה, הם לא ירדו מזה".

–מדוע ברווחה המשיכו להתעקש להוציאו מהבית?
"לא רק אז, גם אחרי האבחונים והתסקיר וגם אחרי שהוא עבר בית ספר, הם המשיכו לדרוש את הוצאתו מהבית. הם המשיכו לטעון שיש מצב של סיכון של הילד כלפי עצמו וכלפי הסביבה. פניתי לשופטת הנוער, רות בן חנוך, הוכחתי לה שהמשפחה משתפת פעולה. אמרתי לה, שכאשר נותנים בו אמון הילד יוצר קשר טוב. בבית הוא מתנהג למופת והוא ילד אחראי, גם אם הוא סובל מקשיים נפשיים. לילד יש פוטנציאל אדיר והוא לא מסתגר, אלא יודע לקבל הדרכה ולשתף פעולה. הילד אינו מהווה סכנה לעצמו או לסביבה ואינו זקוק להשגחה – לכן התנגדנו לבקשה הרווחה".

–האם, מעבר להיבט הבירוקראטי, הערימו לטעמך קשיים על המשפחה?
"בכל שלב טענתי שנשתף פעולה מתוך רצון ולא מתוך כפייה. טענתי בבית המשפט שבית הספר הבטיח, לדוגמא, מועדונית לילד וחונכים, אולם בית הספר לא הפעיל את זה. מרבית הדברים שהיו חשובים למשפחה לא קוימו וחבל: פגע בילד ובאמון שלו במערכת. בהמלצת השופטת הילד השתתף בוועדת השמה, שממליצה בדרך כלל על בתי ספר לחינוך מיוחד או חינוך רגיל עם סיוע בית ספרי. הוועדה החליטה שהילד ימשיך בחינוך רגיל ויעבור לבית ספר אחר על-פי המלצת השופטת – זאת לאחר שהבטחתי שאנחנו נדאג שיהיה טיפול רגשי תומך בילד. השופטת קיבלה את בקשתי, נתנה אמון בילד והמליצה על בית ספר אחר".

כיום לאחר תלאות רבות וחששות רבים לומד הילד בכיתה רגילה בבית ספר רגיל. על-פי דיווחי המורים הילד מתנהג למופת וציוניו ממשיכים להיות גבוהים מהממוצע. יש למשפחה מלווה והילד מקבל תמיכה רגשית. עקב כך החליטה השופטת בן חנוך שלא להוציאו מרשות אמו ולא להכריז על נזקקות.

קישורים:

פקידת הסעד מוניק מלשכת הרווחה חיפה – התחמקות מפתיחת תיק אימוץ כמתחייב על פי חוק

נובמבר 2009 – מדוע מסרב משרד הרווחה לפתוח את תיק האימוץ של נערה בת 18, והיא זכאית לכך ע"פ חוק.

הכתב אלירן טל: "עד כמה חשוב לך לגלות את האמת?" , "מאוד חשוב" , עונה הנערה.

כבר ארבעה חודשים דנה (שם בדוי) מבקשת לגלות מי הם הוריה הביולוגים, מיד לאחר שנולדה היא אומצה, וכשהגיעה לגיל 18 פנתה ללשכה לרווחת הילד.
.

.
חוק לאימוץ ילדים – 1981 קובע ילדים מאומצים מגיל 18 זכאים על פי חוק האימוץ לפנות אל פקיד הסעד בבקשה לעיין בפנקס האימוצים. אבל במשרד הרווחה מאיזושהי סיבה מנסים לשכנע את דנה שלא תממש את זכותה.

דנה מספרת: "התקשרתי כמה פעמים, לא התייחסו אלי. התקשרתי עוד פעם, אחרי שלשה חודשים חזרו אלי, והיא אמרה לי לבוא לפגישה, שהיא כביכול פגישת היכרות".

אחרי שבועות ארוכים זכתה דנה סוף סוף להיפגש עם מוניק – פקידת הסעד מלשכת הרווחה בחיפה.

דנה: "היא הסבירה לי שלא כדאי לי לפתוח את התיק, שאולי ההורים שלי הם ככה, ואולי הם ככה, כמה שלא כדאי לי … נרקומנים בכלא, אולי הם מתו".

ניסיונות של צוות השידור של ערוץ 1 לפגוש את פקידת הסעד מוניק בלשכת הרווחה בחיפה עלו בתוהו, השומר קיבל הוראות לא לתת להם להיכנס, ושלח אותם לדרכם.

קישורים:

חה"כ מרינה סולודקין – משרד הרווחה פוגע בזכויות הורים וילדים

נובמבר 2009 – חברת הכנסת מרינה סולודקין טוענת כי משרד הרווחה מוציא ילדים מביתם על סמך חוות דעת של עובדים סוציאליים, וועדות שונות. בתי המשפט מקבלים כמעט תמיד את המלצות העובדים הסוציאליים ולמעשה הם חותמת גומי. תהליך זה פוגע בדמוקרטיה וברווחה.
משרד הרווחה פוגע בעיקר במשפחות עולים, ישראלים עניים, וחרדים. מדובר במשפחות ללא אלימות. משרד הרווחה מעדיף להשקיע את הכסף בהוצאת הילד מהבית ולא במשפחה ובקהילה.
המשפחות העניות אינן מיוצגות כהלכה ע"י עורכי דין שיגנו עליהם מרשויות הרווחה.
.

.
קישורים:

הונאות משרד הרווחה: הפרטת פנימיות הרווחה – המודל העסקי

דוגמא למודל עסקי מתחום הרווחה היא הפרטת מסגרות השמה חוץ ביתית לילדים בסיכון. מסגרות אלו כוללות פנימיות פרטיות, אומנה, מרכזי חירום ומלכ"רים שונים הקולטים כ- 8,000 ילדים בשנה שהוצאו מביתם ע"י רשויות הרווחה. אולם מומחים רבים מסכימים כי לפחות 70% מאותם ילדים יכלו להישאר במשפחתם ובקהילה, בעלות של חצי עד עשירית מעלות השמתם במסגרת חוץ ביתית.

הפרטת גופים בעלי סמכויות על האזרח הנה תחום רגיש מאוד, ועלולה להפוך את האזרח לאמצעי להפקת רווחים בידי גורמים עסקיים. גורמים אלו פועלים ע"פ מודלים עסקיים טהורים, ותחום פעולתם והשפעתם רחב מאוד: חקיקה, קבלת החלטות, שיווק, תקשורת, בעלי מקצוע ועוד. בסופו של תהליך ההפרטה, עלולה המדינה למצוא עצמה פגועה אנושית ערכית, וכלכלית.

מדיניות משרד הרווחה - הפרטת עתיד ילדי ישראל נכשלה לחלוטין
מדיניות משרד הרווחה – הפרטת עתיד ילדי ישראל נכשלה לחלוטין

בג"צ קבע השבוע (נובמבר 2009) כי לא יוקם בית כלא פרטי במדינת ישראל. עמדת שופטי בג"צ היא שעוצמת הפגיעה בזכות החוקתית לחירות אישית של אסיר, שהגוף האחראי לכליאתו הוא תאגיד פרטי המוּנע משיקולים כלכליים של רווח והפסד, היא מעצם טיבה רבה יותר בהשוואה לעוצמת הפגיעה באותה זכות של אסיר שהגוף האחראי לכליאתו הוא גוף ממשלתי שאינו פועל משיקולים דומים.

נימוק נוסף שקבע בג"צ הוא קיום חשש טבוע ומובנה כי ביצוע המאסר המבוסס על התכלית הכלכלית הפרטית הופך את האסירים, למעשה, בעצם כליאתם בבית סוהר בניהול פרטי, לאמצעי להפקת רווחים כספיים על ידי התאגיד שמנהל ומפעיל את בית הסוהר, כלומר עצם קיום המוסד של כלא הפועל למטרות רווח מבטא חוסר כבוד למעמדם של האסירים כבני אדם.
התמקדותו של בג"צ הייתה בעיקרה, תוצאות פעולתו ושיקוליו של תאגיד פרטי כלפי האסירים בבית הכלא, מבחינת כבודם וחירותם. אולם המודל העסקי והשפעתו של תאגיד פרטי הנו רחב הרבה יותר.
דוגמא למודל עסקי מתחום הרווחה היא הפרטת מסגרות השמה חוץ ביתית לילדים בסיכון. מסגרות אלו כוללות פנימיות פרטיות ומלכ"רים שונים הקולטים כ- 8,000 ילדים בשנה שהוצאו מביתם ע"י רשויות הרווחה. אולם מומחים רבים מסכימים כי לפחות 70% מאותם ילדים יכלו להישאר במשפחתם ובקהילה, בעלות של חצי עד עשירית מעלות השמתם במסגרת חוץ ביתית, אם היו שירותים קהילתיים מתאימים. ידוע גם כי ה"טיפול" מחוץ לקהילה, פחות יעיל, ואף מזיק, מהסיוע בקהילה. מצב אבסורדי זה ייחודי למדינת ישראל, לא רק שאינו אנושי וערכי, דהיינו פירוק אלפי משפחות מידי שנה, אלא גם אינו כלכלי מההיבט המערכתי, ועולה למדינה מיליארדי שקלים מידי שנה.

המרוויחים ממצב אבסורדי של הוצאת ילדים מביתם הם הפנימיות והמסגרות החוץ ביתיות. קולם נשמע טוב יותר וברור יותר מזה של המשפחות המוחלשות. באמצעות לוביסטים, קשריהם עם מחוקקים, אנשי מקצוע, מקבלי החלטות , התקשורת ועוד, נוצר המצב האבסורדי שבו מדיניות משרד הרווחה משרתת את האינטרסים שלהם ולא של אותן משפחות מוחלשות והציבור.

חוק הנוער המאפשר למאות עובדי עיריות שהוסמכו ע"י שר הרווחה, פקידי הסעד, ועובדים סוציאליים, להוציא ילד מביתו ללא ראיות או הוכחות, אם הם סבורים שהילד בסיכון. למרות הבעיות החוקתיות של חוק הנוער, החוק מיושם מזה שנים רבות לכאבם של המשפחות המוחלשות. חוק הנוער הוא "כלי יעיל" במודל העסקי של הוצאת ילדים מביתם.

ישראל חתמה בשנת 1991 על האמנה הבינלאומית לזכויות הילד, אולם עד היום, כעבור 18 שנה, לא נחקק חוק המאפשר ליישם את האמנה. לכאורה משרד הרווחה היה אמור להיות המוביל והדורש לחקיקת חוק זכויות הילדים לרווחתם, אלא שחוק כזה אינו משרת את המודל העסקי של מסגרות ההשמה החוץ ביתית.

דוגמא נוספת למדיניות משרד הרווחה המשרתת את המודל העסקי היא התנגדות המשרד להמלצת ועדת סלונים נבו למינוי אומבודסמן על פקידי הסעד. לפקידי סעד לחוק הנוער העובדים ברשויות המקומיות סמכויות סטטוטוריות המוענקות להם מבתי משפט לנוער להוצאת ילדים מביתם. הם פועלים ללא פיקוח אפקטיבי, ללא סדרי דין, אינם כפופים לדיני ראיות, וזוכים לגיבוי מלא של הממונים עליהם. בתי המשפט לנוער רואים את המלצותיהם כסוף פסוק. המלצת ועדת סלונים למינוי מבקר חיצוני מקצועי על פקידי הסעד נדחתה בתואנה שפניות על פקידי הסעד מקומם בבתי משפט לענייני משפחה ונוער.

הפרטת גופים בעלי סמכויות על האזרח הנה תחום רגיש מאוד, ועלולה להפוך את האזרח לאמצעי להפקת רווחים בידי גורמים עסקיים. גורמים אלו פועלים ע"פ מודלים עסקיים טהורים, ותחום פעולתם והשפעתם רחב מאוד: חקיקה, קבלת החלטות, שיווק, תקשורת, בעלי מקצוע ועוד. בסופו של תהליך ההפרטה, עלולה המדינה למצוא עצמה פגועה אנושית ערכית, וכלכלית.
.
פלייליסט על פנימיות משרד הרווחה


.
קישורים: