הפרעת קשב וריכוז ADHD – מחלה מומצאת

אוקטובר 2014 – ליאון אייזנברג האב המדעי של הפרעת קשב וריכוז (ADHD) נפטר בשנת 2009 , אך לפני מותו נתן וידוי כי "הפרעת קשב וריכוז היא דוגמא מובהקת למחלה מומצאת"
חברות התרופות לוחצות ומשחדות מדענים, מממנות מחקרים, משלמים כספים לחברי ועדות שונות כדי לקבוע קריטריונים להלעיט צרכנים בכמה שיותר תרופות.
הפסיכיאטריה היא אחד התחומים הנתון לרמאויות בשל האבחון הסובייקטיבי של ה"מחלה" שמבוצע ע"י פסיכיאטר ללא כלים אובייקטיביים כגון בדיקת דם, בדיקת MRI ועוד. לפיכך חברות התרופות והפסיכיאטרים ממציאים מחלות ומקבעים אותם ב- DSM.

קידום של סמים במסווה של תרופות

קידום של סמים במסווה של תרופות

מרץ 2014 – מזה כ 15 שנה חברי עמותת מגן מצויים במאבק להעלאת המודעות אצל האנשים שחיים סביבנו, על סכנות השימוש בסמים הפסיכיאטרים. רבים מהמקרים של אנשים שפנו אלינו שנטלו תרופות פסיכיאטריות סבלו מתופעות לוואי קשות.
הלב נצבט כשאתה רואה איך הפסיכיאטרים עם חברות התרופות הצליחו להפיל לרשת שלהם אנשים תמימים.

נתקלתי בפסיכיאטר ייחודי בשם – וולטר אפילד, פסיכיאטר שאומר: ” מה שמתרחש בתחום ההכשרה של הפסיכיאטרים ובאיכות הפסיכיאטריה הוא שהם הפכו להיות סוחרי סמים".

הם…שכחו כיצד לשבת עם המטופלים ולדבר איתם אודות בעיותיהם".

לפני 50 שנה, אנשים הבינו כי סם יכול להיות אחת משתי האפשרויות הבאות: חומר הרשום חוקית על ידי מתמחה ברפואה על מנת לסייע במחלה פיזית – או במלים אחרות, תרופה; לחלופין, חומר לא חוקי המתאפיין בגרימת התמכרות, ויכול לגרום לשינוי משמעותי במצב ההכרתי – כאלה הם למשל סמי הרחוב, ההרואין והאופיום.

רוב האנשים יודעים כי סמים לא חוקיים הינם אחד מהאויבים הגרועים ביותר של החברה, בהחדירם פשיעה ותחלואים לרחובותינו, לקהילותינו ולבתי ספרינו.


אולם, בעשורים האחרונים, זן חדש של סמים חדר לשדרות העם. סם זה הפך עד כדי כך לחלק מן החיים, שרבים יתקשו לחשוב על החיים, אפילו על יום אחד, בלעדיו.

תרופות פסיכיאטריות הפכו ל"תרופת הפלא" ללחצים ולמתחים של החיים המודרניים; הן בשימוש נרחב בבתי ספר, בבתי אבות, במרכזי גמילה מסמים ובמתקני כליאה. סומכים עליהן "שיסייעו" בכל עניין, החל בשליטה על משקל הגוף ובעיות מתמטיות וכתיבה, בבניית ביטחון עצמי, בטיפול בחרדות, בהפרעות שינה ובטרדות יומיומיות קטנות.

בעוד שתרופות רפואיות מטפלות לרוב במחלות, מונעות או מרפאות אותן, או משפרות את המצב הבריאותי, תרופות פסיכיאטריות לכל היותר מטשטשות תסמינים – תסמינים השבים ברגע שהתרופה מתפוגגת. בדומה לסמים לא חוקיים, הן מספקות לא יותר מאשר בריחה זמנית מבעיות החיים.

כמו כן, תרופות פסיכיאטריות גורמות לעיצוב הרגלים ולהתמכרות. הגמילה מהן עלולה להיות הרבה יותר קשה מאשר גמילה מסמים לא חוקיים. הראיה הברורה ביותר לדמיון בין תרופות פסיכיאטריות לבין סמים לא חוקיים הינה שהתמכרות לתרופות פסיכיאטריות כעת מתחרה בהתמכרות לסמים לא חוקיים כבעיית הסמים מספר אחת באזורים רבים בעולם.

לפי הפרסום בליידי גלובס לאחרונה מדובר ב400,000 אנשים שנוטלים תרופות אנטי דיכאוניות, זה מספר מדהים.

השאלה הנשאלת האם יש כאן מחלה אמיתית?

היא האם ל"פציינטים" הבטיחו מזור לצרותיהם? האם התרופות שהם נוטלים יעלימו את דיכאונם ויחלימו מהפרעתם? באופן הגיוני כשאתה מחלים אתה לא צריך ליטול את התרופה. האם כאן זה המצב? חומר למחשבה.

בברכה

יהודה קורן
דובר עמותת מגן לזכויות אנוש
3350928 052
Yodak8@gmail.com
www.cchr.org.il

פסיכיאטרית ג'ואנה מונקריף: "אין שום בסיס למחשבה שאנשים יקחו תרופות פסיכיאטריות וירגישו יותר טוב"

הרופאה שתערער כל מה שחשבתם על כדורים פסיכיאטריים , גלובס , תחייה ברק , פברואר 2014

ד"ר ג'ואנה מונקריף: אנחנו הפסיכיאטרים לא הופכים אנשים למאוזנים. נקודה

בשנת 2010 בלבד הוציאו האמריקאים 35 מיליארד דולר על תרופות לטיפול בדיכאון, חרדה והפרעות קשב, נתון שהוביל את התובע הכללי של מדינת ניו יורק, אריק שניידרמן, להכריז כי "תרופות מרשם פסיכיאטריות הן בעיית הסמים ה'צומחת' ביותר בניו יורק ובארה"ב".

לאור כל זאת, האלטרנטיבה המאופקת של הפסיכיאטרית הבריטית ד"ר ג'ואנה מונקריף, 47, הופכת חתרנית ממש. בחדר הטיפולים שלה המוצא האחרון הוא טיפול בכדורים פסיכיאטריים. היא נחשבת היום לאחת החוקרות הבולטות במאבק המערער על לגיטימיות השימוש הנרחב בתרופות כפתרון כל-יכול, ויוצאת נגד הקלות הבלתי נסבלת של מיתוס הריפוי הכימי – שמשרת לדעתה אינטרסים פוליטיים וכלכליים נרחבים. בקליניקה שלה היא מציעה אלטרנטיבות לכדורים: לא בוחלת במדיטציות, מערבת פסיכולוג ועובד סוציאלי, ובאופן כללי שולחת את החולים להתבונן על חייהם ולערוך בהם שינויים נדרשים.

"כבר כפסיכיאטרית צעירה, בתחילת שנות ה-90, הבנתי שאין שום בסיס למחשבה שאנשים יקחו תרופות פסיכיאטריות וירגישו יותר טוב", מספרת מונקריף בראיון ל'ליידי גלובס'. "בבתי החולים הפסיכיאטריים שבהם עבדתי, אנשים התהלכו סהרוריים ומלאי בתרופות, נראו כמו זומבים. לחלקם היו תנועות לא נורמליות, טורט וטיקים, או תסמונות שגורמות להתכווצות שרירים פתאומית בלשון, בצוואר או בלסת, וכל זה כתופעת לוואי לתרופות. הם אמנם כבר לא היו פסיכוטים, אבל היו מעורפלים. הבנתי שאנחנו מכחידים סימפטומים פסיכוטיים על ידי סימום של המטופלים ודיכוי התגובות הרגשיות שלהם לדברים. הדבר השני שהבחנתי בו זו העובדה שלאנשים שהתאוששו מדיכאון היה קשר מועט, אם בכלל, לכך שלקחו כדורים אנטי דיכאוניים.

"אלו היו ימי התהילה של הפרוזאק והסרוקסט (פקסיל), מפורסמים יצאו מהארון וסיפרו שהם לוקחים אותם נגד דיכאון, פחות ופחות אנשים התביישו לספר שהם נוטלים כדורים פסיכיאטריים, ואני כפסיכיאטרית צעירה כלל לא הייתי בטוחה שהכדורים האנטי חרדתיים יצרו איזשהו הבדל. גיליתי שהדבר היחיד שחולל מפנה אצל אנשים מדוכאים היה זה שהם עשו שינוי גדול בחיים שלהם. מי שהיה בדיכאון בגלל נישואים קשים או כי איבד את העבודה, ופתר את הבעיות הללו, יצא מהאפיזודה הדיכאונית שלו".

– אבל כשאתה תחת עננת דיכאון, קשה לך לבצע שינויים כה דרמטיים בחייך.

"זה נכון, ועם זאת לא מצאתי שכדורים אנטי דיכאוניים שיפרו את המצב עבור אנשים בדיכאון קשה. אין פתרונות קלים או מהירים, אני מצטערת".

אופיום להמונים

– איך הכדורים הפכו כה פופולריים?

"אנשים תמיד חיפשו חומרים ותחליפים משני תודעה שיגרמו להם להרגיש טוב יותר ויעשו את החיים לטובים יותר. לפני הופעת הכדורים המרגיעים זה היה אופיום, למשל. לאנשים תמיד הייתה נטייה לחפש פתרון קל, וחברות התרופות רק העצימו את התחושה הזו בעזרת קמפיינים שהכינו חברות הפרסום. בתחילת שנות ה-90 החלו קמפיינים מסיביים לשכנע אנשים שדיכאון הוא תוצר לוואי של חוסר איזון כימי, ושהטיפול בו עובר דרך שימוש בכדורים. זאת למרות שלא היו עדויות משמעותיות שדיכאון נגרם בגלל חוסר איזון כימי. המסר הזה פומפם בצורה מסיבית על ידי תעשיית התרופות, תקע יתד ונשאר עד היום, ובהצלחה יתרה.

"פספסנו לגמרי את כל 'הקטע' של הכדורים. יש שינויים כימיקליים במצבים רגשיים שונים, אבל אנחנו עדיין לא יכולים למפות את מצב המוח, ולהבין מה מופעל ואיך במצבים רגשיים שונים, או בהתנהגויות ספציפיות. החשד שלי שלעולם לא נצליח, זה מורכב מדי.

"ניקח לדוגמה את הדיכאון. בשנים האחרונות מייחסים רמת סרוטונין נמוכה במוח כמקור לדיכאון או לחרדה, אלא שהמחקרים בנושא לגמרי לא עקביים. לצד מחקרים שמצביעים על סרוטונין נמוך בחולי דיכאון, יש מחקרים אחרים שלא מראים הבדל בין רמת סרוטונין אצל דיכאוניים לזאת שנמדדת אצל אנשים בתפקוד נורמלי, ויש מחקרים שבכלל מראים שלאנשים בדיכאון יש הפרשה מוגברת של סרוטונין. ולמרות כל המחקרים הלא עקביים הללו, פסיכיאטרים והציבור כאחד, יגידו שסרוטונין נמוך במוח הוא הוא הסיבה לדיכאון".

– כל תרופות ה-SSRI בנויות על ההנחה הזו.

"חברות תרופות קידמו את העניין של מעורבות חומרים כימיים. זה מסר שטוב להן – משהו השתבש במוח שלך ואתה צריך תרופות כדי לחזור לעצמך. זה לא הנישואים הגרועים, אלא הסרוטונין הנמוך. התרופות מאפשרות ריחוק מעצמנו, מחיינו, ממה שמתחולל בהם. אנחנו מכחישים את המציאות של הסבל האנושי, בעיות החיים עברו טרנספורמציה לבעיות ביוכימיות. זה גורם לאנשים לראות את עצמם כקורבנות של הביולוגיה שלהם ולהימנע מלפתח דרכי התמודדות עצמאיות. ברמת המקרו, המסר הזה מאפשר לממשלות להתעלם מסיבות פוליטיות וחברתיות הגורמות לכך שאנשים כה רבים חשים אי נחת.

"איש הפיתוח של הפרוזאק בענקית התרופות אלי לילי כבר הודה שאין לנו מושג איך הפרוזאק עובד ומה הוא מחולל במוח. כשהוא אמר את זה הוא הודה למעשה שתיאוריית הסרוטונין לא מבוססת. אין לנו מושג מה המכניזם של הדיכאון או החרדה".

ובכל זאת, כשאדם מגיע מדוכא או בהתקף חרדה אל הרופא, מיד יוצע לו ציפרלקס או חבר אחר מתרופות ה-SSRI, ולא חקירה של יסודות חייו.

"את צודקת. אין שום הצדקה הגיונית להציע את זה למטופל. מה שיש לנו ביד הם מחקרים אקראיים שמראים שהתרופות נוגדות הדיכאון עוזרות רק במידה מועטה יותר מהפלסיבו, והבעיה היא שההבדל קטן מדי ולא משמעותי מבחינה קלינית. אני עצמי התפלאתי שלכדורים האנטי דיכאוניים יש יתרון מחקרי כלשהו, כי בשדה הטיפולי לא ראיתי הבדל כזה".

תגובת חברת התרופות אלי לילי: פרוזאק מאושרת לשימוש על ידי הרשות האמריקאית, הרשות האירופית ומשרד הבריאות בישראל, ומוכרת כתרופה יעילה ובטוחה. מעבר להיותה אחת התרופות הנחקרות ביותר קלינית בהיסטוריה, היא הועילה וממשיכה להועיל לאורך השנים למיליוני חולים ברחבי העולם.

——————  סוף מאמר גלובס

יהודה קורן, דובר עמותת מגן לזכויות אנוש, מציין כי בכך מצטרפת ד"ר מונקריף לרשימה מכובדת של אנשי מקצוע אשר יצאו בגלוי כנגד הפרקטיקות המקובלות של פסיכיאטריה. רשימה זו כוללת את ד"ר פיטר ברגין, ד"ר תומאס סזאס, ד"ר ניל מקלארן, ד"ר ג'פרי שיילרד"ר ג'ון וירפן, הכימאי שיין אליסון ועוד רבים אחרים.

 קישורים:

  • מגיפת הריטלין: במקום להילחם על הילדים – מסממים אותם – המאמר מגיפת הריטלין: במקום להילחם על הילדים – מסממים אותם , אסף אוזן , נענע , נובמבר 2011 – כשמרגילים ילד קטן לבלוע כדור בכל פעם שקשה, מעבירים אותו שיעור מסוכן בהתמודדות עם בעיות. ריטלין הוא אולי הפתרון הקל לבעיות קשב וריכוז, אבל הדרך הנכונה היא עבודה צמודה, אינטנסיבית וממושכת. ואולי חלק מהבעיה נעוץ בכלל בשיטות הלימוד?… 
  • הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות – שיטת האבחון – ד"ר בועז רפפורט – יוני 2010 – בכתבה "השלב הבא הוא לחנוק את הילד" – עיתון "פוסט"- ד"ר בועז רפפורט, מומחה להתפתחות הילד הילד, הגיש תלונה נגד "סופר נני", שלטענתו לא עושה אבחון מקצועי של רופא ומשדרת להורים מסרים אלימים. תגובת קשת: "מיכל דליות היא אשת מקצוע מהשורה הראשונה"…
  • הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה – ד"ר איתן חבר – חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה – ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות…
  • גננות רוצות שקט בגן והן להוטות מידי לשלוח ילדים לפסיכיאטרים – הכתבה "ברוב קשב" מירב שלמה מלמד , ידיעות תל אביב , חינוך , 26.03.2010 – ב- 2009 נרשמה עלייה של כשבעה אחוזים בהפניית ילדים עד גיל שש למכוני אבחון של הפרעות קשב וריכוז. ד"ר אורלי נקר: מדובר ב"הפניית יתר" מצד גננות למכונים

כיצד מסתירים מן האזרח את הסיכונים שבתרופות – מאמר מאת מאת עו"ד אריק גינזבורג והרוקח אילן סלומון

תרופהכיצד מסתירים מן האזרח את הסיכונים שבתרופות

מאת עו"ד אריק גינזבורג והרוקח אילן סלומון

השימוש הרווח במונח "תרופה" מתייחס למעשה לכל "כדור" שהאדם מקבל כהמלצה מהרופא. ישנן תרופות שניתן לקבל אותן רק עם מרשם רופא, וישנן כאלה שכל אחד יכול לקבלן וליטול אותן לפי שיקול דעתו. הצרכן שלא למד את הנושא לעמקו עשוי לשגות ולהאמין שכל תרופה שהוא נוטל מבצעת פעולה של ריפוי. בפועל, רובן המוחלט של התרופות אינן משמשות ל"ריפוי" אלא נמצאות בשימוש קבוע ל"תחזוקה" של הגוף, כגון תרופות להפחתת סוכר, תרופות להפחתת לחץ דם וכו'. ישנן כמובן גם תרופות לשיכוך כאבים גופניים ונפשיים, שמספקים רק הקלה זמנית בתחושות.

בפועל נמנע המחוקק מלסווג את ה"תרופות" באופן שיציין את פעולתן האמיתית באמצעות שימוש במונח הכוללני "תכשיר", אולם עדיין קיים הבדל בין "תרופות שאינן דורשות מרשם" כמו אקמול, תרופות בעלות רעילות נמוכה שמחייבות מרשם רופא, כגון אנטיביוטיקה, "רעלים" ו"סמים מסוכנים".

רעלים הינם חומרים, שחריגה קטנה בכמותם עלולה לגרום נזק רב או אף להמית את המשתמש.

סמים מסוכנים הינם חומרים המשפיעים על מערכת העצבים ואשר הנוטלים אותם עלולים להתמכר אליהם או לפתח תלות בהם ולרצות להשתמש בהם למטרות שאינן רפואיות, כמו למשל "לתפוס ראש" או לברוח מן המציאות, מה שקרוי "שימוש לרעה" (Abuse). על תרופות המשתייכות לסיווג הזה מתקיים מעקב צמוד מצד הרשויות, והן נשמרות בכספת של בית המרקחת.

בסעיף 20 ל"תקנות הרוקחים, תכשירים- 1986" מפרט המחוקק את הנתונים שנדרש "לגלות" לצרכן על גבי התכשיר.

מעיון בתקנה זו עולה כי אין חובה ספציפית לציין בעלון התרופה את סיווג התכשיר. אמנם תרופות המשתייכות לסיווג של "רעלים" זוכות לסימון זעיר בצורת האות T עבור Toxica ("רעילות" בלטינית), אך ניתן להתווכח אם סימון זה הינו בולט או מובן מספיק עבור הצרכן הישראלי.

אולם בנושא הסימון של תרופות שהחוק הגדיר כי הן משתייכות לרשימת ה"סמים המסוכנים" המידע לצרכן לוקה בוודאות בחסר, היות שאין אזכור לעובדה זו בעלון התרופה או על גבי האריזה, ולכן אדם מן הישוב אינו יכול להבחין כאשר הוא נוטל או נותן לילדיו תרופה המשתייכת לקבוצת הסמים המסוכנים.

דוגמא מובהקת לכך היא הריטלין, שגם הרופא, גם הרוקח וגם חברת התרופות מציגים אותו למטופל כ"תרופה", מבלי לציין את השתייכות החומר הפעיל שבו – מתילפנידאט – לרשימת החומרים המסווגים כסמים מסוכנים בכל הליך רישום התרופה וניפוקה.

הסיבה לכך נעוצה בחשש הקיים בקרב רופאים וחברות תרופות, שאם האדם יידע כי הוא נוטל סמים מסוכנים ולא תרופות, הוא לא יסכים ליטול את התכשירים המוצעים לו, ובמילים אחרות: הוא לא יקנה!

כאשר הורה נותן לילד ריטלין על בסיס יומיומי למשך שנים, אין זה סביר להסתיר ממנו כי התרופה מסווגת כסם מסוכן, שיש העושים בו שימוש לרעה. חשוב ליידע את ההורים על האפשרות שחברים יפנו לילדיהם בניסיון לרכוש מהם כדורים לשימוש לא חוקי. או האפשרות שימצאו את הילד המתבגר שלהם כשהוא "מסניף" כדורים היישר דרך אפו כדי "לתפוס ראש" לאחר שנטילה של שנים דרך הפה כבר לא מספקת לו את אותן תחושות – מאחר שגופו התרגל לכדור, ומבקש כעת להגדיל את המינון ואת ההשפעה שהוא תלוי בה.

חובת ה"הסכמה מדעת" כחלק מזכויות החולה, מחייבת גילוי נאות באשר לטבעם של החומרים שהרופא ממליץ לו ליטול, כדי שיוכל לקבל החלטה מושכלת ואחראית. היעדר מידע מלא על סיווג התכשיר פוגע לכן בזכויות החולה, ויש לו השלכות משפטיות וכלכליות מרחיקות לכת גם בתחום ביטוחי הבריאות וחוק הבריאות הממלכתי.

ההמלצות שלנו הן כי לאור המצב הקיים על המחוקק להבטיח כי במיוחד בנוגע לריטלין ודומיו יש לגלות לצרכן בצורה מפורשת ובולטת בעלון לצרכן או על האריזה כי מדובר בסם המשתייך לפקודת הסמים המסוכנים.

הערה: המאמר אינו מהווה ייעוץ משפטי או רפואי, ויש לפנות לרופא או לעורך דין בכל עניין פרטני.

יהודה קורן
דובר
עמותת מגן לזכויות אנוש
נציגי ועדת האזרחים לזכויות אדם הבינלאומית
cchr
www.cchr.org.il
אתר בינלאומי
www.cchr.org

נייד:3350928 052
טל' 7312875 03 טלפון עמותה: 5660699

קונספירציית שפעת החזירים

2009 – ראוני קילדה, בכירה לשעבר במשרד הבריאות של פינלנד,
מדברת על התפקיד האפל של חברות התרופות בייצור והפצת נגיף שפעת החזירים למטרות רווח כלכלי ודילול אוכלוסיית העולם.

קישורים:

שפעת החזירים – המגפה הכי מטופשת בכל הזמנים – ד"ר אריה אבני מזהיר מחיסון נגד שפעת החזירים. לטענתו החיסון מיותר מאחר ואין מגפה, והמספר הזעום של המתים כ- 85 אינו מהשפעת כלל אלא ממחלות נלוות שהיו לאלו שמתו. משרד הבריאות עושה תעמולה באמצעי התקשורת להתחסן, וזורה חול בעיני הציבור כדי להצדיק 450 מיליון דולר שירדו לטמיון עקב רכישת החיסונים המיותרים. לחיסונים תופעות לוואי שעלולות להיות קשות ומסוכנות. ד"ר אריה אבני ממליץ לכל אזרח להפעיל שיקול דעת טרם החיסון…

חברת התרופות ג'ונסון אנד ג'ונסון תשלם 2.2 מיליארד דולר על שיווק לא חוקי של הסמים הפסיכיאטריים אינווגה וריספרדל

מאמר מהניו יורק טיימס , קייטי תומס , 4.11.2013

ג'ונסון אנד ג'ונסון הסכימה לשלם יותר מ 2.2 מליארד דולרים בקנסות פליליים ואזרחיים כדי ליישב האשמות על קידום לא תקין את התרופה האנטי פסיכוטית ריספרדל למבוגרים, ילדים ואנשים עם נכויות התפתחותיות אמר משרד המשפטים האמריקאי.

זהו ההסכם עם חברת התרופות השלישית בגודלה בארצות הברית, והגדול ביותר בשורה של מקרים האחרונים המעורבים בשיווק של תרופות אנטי פסיכוטיות, ותרופות נוגדי פרכוסים לחולי דמנציה ומבוגרים. זה חלק ממאמץ בן עשר שנים על ידי הממשלה הפדרלית כדי להחזיק את ענקיות הבריאות – וחברות תרופות אחרות על שיווק שלא כדין תרופות כדרך לשלוט בחולים עם דמנציה בבתי אבות, ובילדים עם לקויות התנהגות מסוימות, למרות הסיכונים הבריאותיים של התרופות .

ההסדר , המחייב את אישורו של שופט פדרלי , ישמש גם לפתור האשמות כי החברה קידמה בצורה בלתי הולמת שתי תרופות אחרות , התרופה אי ספיקת לב Natrecor ואינווגה (Invega ) , תרופה אנטי פסיכוטית חדשה יותר.
….
כחלק מההסדר , ג'ונסון אנד ג'ונסון הסכימה להודות באשמה לעוון פלילי, הכרה בכך שזה ששיווקה בצורה לא תקינה ריספרדל לאנשים מבוגרים לשימושים לא מאושרים. החברה מודה בהאשמות לחלק האזרחי של השיווק, הכולל טענות כי החברה קידמה את השימוש בתרופה בילדים ונכים, כמו גם ששילמה שוחד לרופאים ורוקחים בתמורה לכתיבת יותר מרשמים. החברה תשלם קנסות פליליים של $  485,000,000 וקנסות אזרחיים של $ 1720000000 . הקנסות האזרחיים גם פותרים האשמות דומות שהוגשו על ידי 45 מדינות.

……..

פקידי ג'ונסון אנד ג'ונסון ניסו להרחיב את השוק לריספרדל לחולי דמנציה מבוגרים זמן קצר לאחר שהתרופה אושרה בשנת 1993 לטיפול בתסמינים של הפרעות פסיכיאטריות, על פי מסמכי בית המשפט הפדרלי. התרופה, אשר שמה הגנרי ריספרידון , נוסתה בעיקר בחולי סכיזופרניה, ומנהל התרופות הפדרלי דחה שוב ושוב את המאמצים של החברה להרחיב את השימוש בתרופה לחולי דמנציה מבוגרים , על פי הדיווחים .

אבל ג'ונסון אנד ג'ונסון, אמרו פקידים פדרליים , חתרה שווק ריספרדל לחולים גריאטריים. החברה יצרה כוח מכירות ייעודי, כדי לקדם את התרופה לרופאים שטיפלו בעיקר בחולים מבוגרים.

………

פקידים הפדרליים אמרו כי החברה ידעה שריספרדל מציב סיכונים בריאותיים חמורים לאנשים מבוגרים , כמו סיכון מוגבר של שבץ, אבל זה לא היה איכפת להם. מאוחר יותר עודכנה התווית של התרופה להזהיר מפני שימוש בתרופה בחולים מבוגרים עם דמנציה.

במהלך תקופה זו, ריספרדל היה בין התרופות הנמכרות ביותר של החברה. ב- 2004, למשל , ריספרדל הביאה כ-3.1 מליארד דולרים במכירות , והיוו כ -5 אחוזים מסך ההכנסות של חברת Johnson &; Johnson באותה השנה , על פי דיווחי חברה.

ג'ונסון אנד ג'ונסון לא הייתה החברה היחידה שמשווקת תרופות לחולי דמנציה מבוגרות ומתקני הטיפול לטווח הארוך שבו התייחסו אליהם . בתוך חמש השנים האחרונות, פקידים פדרליים הגיעו להסכמים דומים לגבי זיפרקסה , שנעשו על ידי אלי לילי ; סרוקוול  Seroquel , שנעשה על ידי חברת AstraZeneca , ו- וDepakote , על ידי אבוט , שכרגע הוא AbbVie .

תובעים הפדרליים אמרו, כחלק מההסדר האזרחי, כי ג'ונסון אנד ג'ונסון קידמה את השימוש בריספרדל באנשים עם מוגבלויות וילדים, למרות שהחברה לא קיבלה ה-FDA אישור לשיווק לילדים עד 2006.
ג'ונסון אנד ג'ונסון ידעה שילדים רגישים לסיכונים בריאותיים מסוימים מנטילת ריספרדל , לרבות האפשרות שבנים יכולים לפתח שדיים באמצעות ייצור מוגבר של ההורמון פרולקטין , פקידים פדרליים אמרו.

קישורים:

הקמפיינים המוסווים של פסיכיאטרים וחברות התרופות

הקמפיינים המוסווים של פסיכיאטרים וחברות התרופות , מאי 2013

[הקדמה מאת עורך אמת אחרת] באופן כללי, מאמצי השיווק של חברות התרופות  מופנות היום למספר קמפיינים שיווקיים עיקריים שמטרתם כמובן הוא מיקסום הרווחיות של חברות התרופות [1] וזאת בצורה ישירה דרך מכירה של יותר ויותר תרופות לאוכלוסיה.

כבר סקרנו במאמרים קודמים ראיות ועדויות שמצביעות על כך שלעתים קרובות מדי ה"דאגה לשלום הציבור" כפי שחברות התרופות יציגו את פועלן מעורבב בצורה הדוקה מדי ב"דאגה לשלום כספם של מחזיקי המניות".

בשנים האחרונות "יצאו מהארון" בכירים לשעבר בחברות התרופות, או אנשי מקצוע הקשורים לתחום  שהעידו על הכשלים הללו בפה מלא והאשימו את חברות התרופות ברדיפת בצע המערבת גם לוביזם בוטה בתוך הממשלות ובוועדות שקובעות את מדיניות הטיפול בתרופות.

לפי מידע רשמי של ארגון הבריאות העולמי (קישור נבדק ב-5 למאי 2013), חברות התרופות מוציאות שליש מכל הרווחים שלהן על שיווק. כפול מהסכום אותו הן מוציאות על מחקר ופיתוח ו-50 מונים יותר מהסכום אותו הן מוציאות על הפצת מידע הנוגע לבריאות לציבור.

התוצאה; יותר ויותר תרופות נמכרות היום בעולם, מה שמביא את תעשיית התרופות לאחת הרווחיות בתעשיות הגלובליות עם מחזור של כ-300-400 מיליארד דולר בשנה.

ארגון הבריאות העולמי מודע לבעייתיות שבמצב הזה ובמילותיו הרשמיות:

    (קיים) ניגוד אינטרסים מובנה בין המטרות העסקיות הלגיטימיות של היצרנים לבין הצרכים החברתיים, הרפואיים והכלכליים של הרופאים והציבור לבחור ולהשתמש בתרופות בצורה ההגיונית ביותר

או במילים פחות עדינות: חברות התרופות עושות מלא כסף על הגב שלכם חברים…

הקמפיינים המוסווים של פסיכיאטרים וחברות התרופות / מאמר מאת אדם פורת

הקמפיין להסרת הסטיגמה מהפרעות נפשיות

איך קמפיין כזה תורם באופן ישיר לרווחיות חברות התרופות? ככל שאנשים ירגישו נוח יותר להיות מתויגים כבעלי "הפרעות נפש" ויסכימו לקבל על עצמם תוויות פסיכיאטריות, כך יותר מהם יאובחנו כבעלי הפרעות כאלו, ויטופלו בתרופות פסיכיאטריות.

כראייה, ארגון NAMI בארה"ב ("האיגוד הלאומי למחלות נפש") יצא בקמפיין אגרסיבי להסרת הסטיגמה מהפרעות נפש. ארגון זה ממומן ע"י חברות תרופות .

בישראל, רק לאחרונה (מרץ 2013) הושקה ב- Ynet סידרת כתבות חדשה: מדברים על בעיות נפשיות . Ynet מציעים לגולשים לצפות בסדרה כדי להבין "למה חשוב לא להסתיר בעיות אלה ואיך להתמודד עם הסטיגמות הנלוות אליהן".
סידרה זו דומה לסדרת כתבות קודמת של Ynet משנת 2012 שנקראה "חלון לנפש". מגזין TheMarker כתב אודות סדרה זו : "בתחתית כל ידיעה הופיע קישור לאתר Goodays, המציע מידע על בעיות דיכאון וחרדה. האתר מופעל בחסות חברת לונדבק, משווקת ציפרלקס בישראל. גולשי האתר אף מופנים לאתר נוסף שבו מופיע מידע שיווקי לגבי התרופה… גורמים המעורבים בהפקת סדרת הכתבות אישרו כי הפרויקט אכן מומן בחלקו על ידי לונדבק".

הקמפיין להעלאת המודעות להפרעות נפשיות

איך קמפיין כזה תורם באופן ישיר לרווחיות חברות התרופות? ככל שיותר אנשים יהיו "מודעים" להפרעה פסיכיאטרית כלשהיא, כך גובר הסיכוי שהם יחשבו את עצמם או את חבריהם כלוקים בהפרעה כזו, ויפנו לפסיכיאטר כדי לקבל מרשם לתרופות פסיכיאטריות.

זו הסיבה שאנו שומעים לעתים תכופות, בכל אמצעי התקשורת, הסברים מעמיקים על תסמיני הפרעת נפש זו או אחרת. ומאותה סיבה, הפרעות פסיכיאטריות חדשות מוכרזות חדשות לבקרים. פסיכיאטרים וחברות התרופה משתפים פעולה באמצעות שיטה פשוטה: "גלה" הפרעה, שווק את ההפרעה, ושווק את "כדור הפלא" שיטפל בה. אולם תרופות פסיכיאטריות  אינן מרפאות – לכל היותר, הן מקהות סימפטומים. הן הופכות את הנוטלים אותן לצרכני תרופות לכל ימי חייהם, במינון הולך וגובר, ועם תופעות לוואי שרק מחמירות עם הזמן.

במסגרת הקמפיין להעלאת מודעות להפרעות נפש נוסדו מועדים ייחודיים, כדוגמת שבוע המודעות להפרעות נפשיות , אשר נוסד ביוזמת NAMI (ארגון הממומן ע"י חברות תרופות), ו "יום הדיכאון והחרדה הבינלאומי".

הקמפיין להחדרת התאוריה שהפרעות נפש הן תוצאה של "חוסר איזון כימי במוח"

אם אתה חושב שזוהי עובדה מדעית שהפרעות נפש הן תוצאה של "חוסר איזון כימי במוח", סימן שהקמפיין הזה הצליח. זהו הקמפיין החשוב ביותר של הפסיכיאטרים וחברות התרופות, משום שהוא מספק את הצידוק הרפואי והמדעי כביכול לשימוש הנרחב בתרופות פסיכיאטריות.

אולם הרעיון של "חוסר איזון כימי במוח" הינו תאורטי בלבד. למעשה, מה שמייחד הפרעות פסיכיאטריות הוא שלא ניתן לגלות אותן באמצעות בדיקות מעבדה רפואיות. פסיכיאטרים מאבחנים באמצעות "רשימות בדיקה" של סימפטומים סובייקטיביים ולא רפואיים. אין לפסיכיאטרים ולו בדיקה גופנית אחת לגילוי הפרעות פסיכיאטריות.

הפסיכיאטר ד"ר פיטר ברגין מצהיר שתאוריית "חוסר איזון כימי במוח" היא תעמולת יחסי ציבור בלבד. והפסיכיאטר ד"ר תומאס סאז אמר : "איש לא הצליח למדוד, להוכיח, או להמציא בדיקה, אשר תראה שלמישהו יש חוסר איזון כימי במוח".

הקמפיין להוכחת שכיחות גבוהה של הפרעות פסיכיאטריות באוכלוסייה

לעיתים קרובות אנו נתקלים בכתבות על מחקרים המצביעים על כך שאחוז מסוים מהאוכלוסייה סובל מהפרעה כזו או אחרת. לדוגמא, רק לאחרונה פורסם ב"הארץ": מחקר:10% מהאמהות מפתחות סימני הפרעה טורדנית-כפייתית לאחר הלידה . בכתבה זו נאמר " לפי הערכות, עד 350 אלף בני אדם סובלים מההפרעה בישראל ". באמת? חברות התרופות בהחלט היו רוצות שכך יהיה!
המטרה של "מחקרים" וכתבות מסוג זה היא אחת – לפרסם את ההפרעה עצמה. ככל שהפרעה תהיה מפורסמת וידועה יותר, כך יותר אנשים יחשבו שהם עצמם לוקים בה. בדרך זו יותר אנשים יאובחנו כסובלים ממנה ויהפכו לצרכני התרופה ה"מטפלת" בהפרעה זו לכל ימי חייהם.

הקמפיין ל"התערבות מוקדמת" בטיפול בהפרעות נפש

ככל שטיפול תרופתי יתחיל בשלב מוקדם יותר ועל בסיס סימפטומים קלים יותר, כך יותר אנשים יצרכו תרופות פסיכיאטריות.

קמפיין זה היא בעייתי במיוחד, כיוון שמכוונים אותו לילדים קטנים. קטנים מאד. ב- 27 לפברואר השנה התקיים כנס פסיכיאטרי במלון דיויד אינטרקונטיננטל בת"א. אחד ה"מומחים" הגדולים שהגיע לכנס מחו"ל, הפסיכיאטר ג'וזף בידרמן, ממליץ לתת ריטלין לילדים כבר מגיל 3 . כמובן, לבידרמן יש היסטוריה של קשרים ענפים עם חברות תרופות .

קמפיין זה כולל גם תוכניות ל "מניעת התאבדות". בארה"ב, נמצא ש"הרשת למניעת התאבדות" (Suicide Prevention Action Network) ממומנת היטב ע"י חברות תרופות . בישראל, "התוכנית הלאומית למניעת אובדנות והתאבדות" כוללת הכשרתם של "שומרי סף" (כדוגמת מורים בבי"ס ) אשר יאתרו אנשים בעלי "סיכון לאובדנות" וישכנעו אותם לפנות לעזרה מקצועית – משם הדרך לטיפול תרופתי קצרה. אולם הוכח שתרופות פסיכיאטריות עצמן גורמות לאלימות ולמקרי התאבדות .
סיכום

כשאתה נתקל בכתבות או תכניות אודות הפרעות פסיכיאטריות, שאל את עצמך – האם הכתבה, בדרך ישירה או עקיפה – דוחפת בכיוון של יותר אבחונים ותיוגים פסיכיאטריים? של יותר שימוש בתרופות פסיכיאטריות? האם היא "מפרסמת" הפרעה פסיכיאטרית? אם כן – די ברור מי העומדים מאחוריה, ומהי מטרתם.

דע לזהות את הקמפיינים של הפסיכיאטרים וחברות התרופות – הם משקיעים מיליארדים [21] כדי לשכנע אותך לקנות את מרכולתם: הפרעות פסיכיאטריות, ותרופות פסיכיאטריות.

הכותב הינו מתנדב בעמותת "מגן לזכויות אנוש" משנת 2007. העמותה חוקרת וחושפת הפרות זכויות בתחום בריאות הנפש.