בית משפט לנוער – משחק בענייני נפשות ע"פ מה שפקיד הסעד לחוק הנוער חושב

בתי משפט לנוער מנוהלים בדלתיים סגורות הרחק מהביקורת הציבורית, אילו ידע הציבור על העוול שנגרם לאוכלוסיה המוחלשת בבתי משפט אלו היה שולח את פקידי הסעד לחוק הנוער לכל הרוחות.
המרוויחים המרכזיים מחיסיון הדיונים הם עובדים סוציאליים ומטפלים למיניהם, פנימיות ומעונות לילדים בכפייה, ועורכי דין. אלו נהנים מפרנסה טובה וקלה.
המפסידים הגדולים הם המוחלשים שהרווחה החליטה "לטפל" בהם. לאלו נגרמת עגמת נפש ונזק כלכלי, הם גם מאבדים את אמונם בממסד.

יש לפתוח את בתי משפט לנוער לידיעת הציבור תוך שמירת חיסיון בעלי הדין.

להלן קטעי משפטים הנאמרים בבתי משפט אלו:

מדובר בגרוש אשר העליל על גרושתו שאינה מטפלת בילדיו באופן ראוי. הילדים נלקחו ללא התראה ממשמורת האם ע"י פקידת סעד לחוק הנוער, הוצבו במרכז חירום 6 חודשים והועברו לחזקת האב. האם והילדים נקיים ללא רבב, בריאים בגופם ונפשם.

"הילדים הוצאו מהאם … היו בקלט (מרכז חרום) חצי שנה" – חצי שנה בקלט, מדוע לא היו במסגרת קבועה? מדוע הושמו בקלט אם היו בריאים שלמים? ואימן המשמורנית בריאה בגופה נפשה וללא רבב?

"יש המלצות ממרכז חרום שהילדים צריכים טיפול רגשי" – מה זה טיפול רגשי? מה המחלה שלהם מהם תסמיניה ומהו הטיפול? מדוע לא טופלו "רגשית" במרכז החרום שם שהו חצי שנה? או שמא פגעו בהם שם?

מהחלטת שופט: "במידה ופקידי הסעד יחליטו ששם המטפלים יהיה חסוי אזי אני מאפשר זאת" – מהו הטיפול הריגשי ששם המטפלים יהיה חסוי?

קישורים:

ילד חוץ – הצלם הישראלי מיכאל בלק מספר על ילדותו במשפחת אומנה

המאמר ילד חוץ , ליאת שלזינגר , צילום: אלי דסה , סופשבוע , מעריב , 05.02.2010

החינוך הנוקשה שספג בבית האומנה בסוף שנות החמישים משפיע עד היום על עבודותיו של מיכאל בלק, צלם ישראלי שחי בהולנד. סיפורם של ילדים שנקלטים בעדשה שלו עצוב וקשה. הם חיים בעוני מחפיר, משודלים לזנות, נוברים בזבל ומעבירים את ילדותם בעבודות דחק.

בלק הגיע בשנות החמישים עם אחיו לבית האומנה, שנוהל ע"י בני הזוג גרטה ולודוויג שטראוס, בעקבות גירושי הוריו. את השנים בבית שטראוס, עם המכות וההשפלות התכופות, הוא לא מצליח למחוק מזיכרונו. כשאנו נכנסים לבית בעל החזות הפסטורלית, שמשמש היום כגן ילדים, הוא מוליך במהירות אל חדרו הישן. המרצפות עדיין עקומות, החלון חורק כמו פעם. "כאן הגברת שטראוס הייתה מושיבה אותנו על הברכיים", הוא מצביע על הפרוזדור, "מפשילה לנו את המכנסיים ונותנת לנו מכות על הטוסיק החשוף. מלבד הכאב אני זוכר את ההשפלה שכולם רואים אותי ככה. אם היית ממש רע היית מקבל הלקאות עם מקל. היו כל מיני עונשים על עבירות משמעת. כשהיינו לא טובים בבית הספר או לא שומעים בקולה".

בין היתר הוא מספר על שהייה בחדר חשוך, בידוד ומניעת ארוחות. "לא שאהבתי את האוכל שלה, ממש לא. עד היום אני צמחוני כי אני זוכר את הפולקע שלה, זה עושה לי בחילה, היא הייתה מגישה לנו אותו דוחה ולא מבושל עם הסחוס והשומנים. זה היה זוועה. או דייסת קוואקר נוראית שעד היום אני לא יכול לשחזר אותה בפה שלי. את זה היא דווקא הייתה אונסת אותנו לאכול".

"היא הייתה איתנו מאוד קשה, כל הילדים שם, בערך 12 במספר, באו ממשפחות הרוסות ודרשו הרבה חום ותשומת לב. היא לא הייתה מסוגלת לזה. איך שהיא התנהגה אליי רק גרם לי להסתגר. לחייך כמו מפגר ולהסתגר. לא יכולתי לדבר עם אח שלי. כל אחד היה צריך להציל את עצמו. ניסיתי לברוח משם כמה שיותר".

כשהיה בן 11 החליטה אימו לקחת בחזרה את שני הילדים וגידלה אותם בדירתה הצנועה בתל אביב כשהיא מרעיפה עליהם, כך הוא מספר, המון רוך ואהבה. "אני חושב שהיא רצתה להעניק לנו את השנים האחרונות של הילדות איתה. הלילה הראשון שישנתי עם אמא הוא הלילה הראשון שבו הפסקתי להרטיב במיטה. טוב, בעיית ההרטבה, אני הייתי מאוד מתבייש. קם בבוקר וכל המיטה הייתה רטובה. רק אצל אמא זה הפסיק".

לקריאת,הורדת המאמר המלא הקלק כאן

ילד חוץ
ילד חוץ
ילד חוץ
קישורים:

שירותי הרווחה מסתירים מידע ממשפחות בטיפולם

דצמבר 2009 – שנינו יחד וכל אחד לחוד – סיפורה של אם חד הורית לשתי בנות ובן מחינוך מיוחד, גרושה, אשר סבלה התעללות מבעלה. האם מספרת כי הוחלט שהילדים יהיו בחזקתה לאחר הגירושים אולם עקב קשיים כלכליים החליטו שירותי הרווחה לפרק את המשפחה ושלחו את שתי בנותיה לפנימיה ואת בנה לפנימיה אחרת שם סבל התעללות.
במאמצים הצליחה האם להוציא את בנה מהפנימייה ולשקם אותו, אולם שתי בנותיה נשארו בפנימיה ואינן רוצות להיות בקשר עם האם.
האם מספרת כי לאורך כל השנים שירותי הרווחה הסתירו ממנה תסקירים אשר יכלו לסייע לה מבחינה משפטית להשאיר את ילדיה בחזקתה ולמנוע ממנה ובניה עוגמת נפש קשה.
בנוסף אחד המדריכים מהפנימייה של בנה התוודע בפניו וגילה כי הבן שהה בפנימייה שאינה מתאימה לו במשך שנים, וסבל שם.
.

.
קישורים:

שימוש בפקידות סעד למלחמות אישיות ונקמה

דצמבר 2009 – רשת ב – "שנינו יחד וכל אחד לחוד" – אם חד הורית לילדה בחינוך מיוחד מספרת על החוויות הקשות שעברה בגלל בעלה המשתמש בפקידות סעד ועובדות סוציאליות כדי לנקום בה. האישה נדרשה במהלך השנים לעבור חקירות ואבחונים ע"י פקידי סעד, עוסי"ם ועוד כל מיני מאבחנים על מנת שבתה תישאר בחזקתה. מקורן של האבחונים הם עלילות של בעלה לשעבר אשר מספר דברי הבל לפקידות הסעד.
האישה מעידה כי העובדות הסוציאליות לא אוביקטיביות, שטחיות, לא בודקות דברים לעומק, ויש לבקר ולפקח על פעולותיהן.

.

.

קישורים

הוצאת ילדים מביתם – הקורבנות העיקריים הם מזרחים, עולים וחרדים

דצמבר 2009 – הכתבת סופיה רון-מוריה, מעיתון "מקור ראשון" סיקרה את המפגש בכנסת. המאמר "מדוע ילדי חוזרים בתשובה נשלחים לאימוץ"

"הקורבנות העיקריים הם מזרחים, עולים וחרדים", הסבירה השבוע לי מרינה סולודקין (קדימה), כשידה מונחת על ערימה של 24 פניות, כל אחת מכילה תיק הכולל 10-20 עמודים.

הפניות הללו הגיעו לסולודקין בחודש האחרון, לאחר שהקימה שדולה פרלמנטרית למאבק בניסיונותיהם של שירותים סוציאליים למסור ילדים לאימוץ. קבוצת עו"סים כבר פנתה השבוע ליו"ר הכנסת רובי ריבלין בבקשה לרסן את הח"כית הנמרצת מדי.
ביום שלישי בערב התכנסה השדולה. את המאבק מנהלות פרופ. אסתר הרצוג, דיקן הקתדרה לארכיאלוגיה במכללת בית ברל, ופעילת הליכוד איילה שטגמן. במפגש נכחו גם פעילי עמותה שמנהלת מאבק נגד תופעות אלימות בפנימיות. רק ח"כ אברהם מיכאלי מש"ס הגיע לישיבת השדולה. עם זאת, לפתיחת הישיבה התייצבה יו"ר האופוזיציה ציפי לבני.
לבני ישבה בחדר עשר דקות, ואז הודתה בכנות שאיננה מכירה דייה את הנושא ושעליה לעזוב להופעה באחת האוניברסיטאות. התבטאותה עוררה מחאה בקרב פעילי העמותה נגד אלימות בפנימיות, שצעקו כי הגיע הזמן שתלמד את הנושא ותתחיל לפעול ולא רק לדבר.
בישיבה הופיעו שתי נשים: עולה גרושה מבריה"מ שחזרה בתשובה וילדיה נלקחו ממנה, אך הוחזרו לחזקה; וישראלית, גרושה אף היא, שילדיה נלקחו ממנה ונמסרו לחזקת הגרוש שלה, שמשתמש בסמים. ילדיה הוחזרו רק לאחר התערבותה הפעילה של סולודקין. לאישה השנייה, אומרת הח"כית, היא מתקשה לעזור מאחר שעורך דינה אפשר לה לחתום על הסכם גירושין בעייתי.
מתוך 24 הפניות שנחתו על שולחנה, סולודקין דחתה רק שתיים. אחת, מחשש לאלימות במשפחה (הילדים שם, היא אומרת נופלים בתדירות מעוררת חשד), ואת השנייה של מהגרת לא חוקית.
החברה הישראלית, מסבירה סולודקין חיה מתוך סטיגמות, ורבים משוכנעים שילדים נלקחים מהוריהם רק כשמתגלות תופעות אלימות במשפחה. ואולם, לעתים די בפנייה ללשכה סוציאלית משום שההורים או אחד מהם (עולה גרושה באחד מהמקרים, אלמן חרדי במקרה אחר) מבקשים סיוע כלכלי ממוסדות הרווחה, כדי להוביל לפתיחה בהליכי אימוץ.
.
המשפחות שנפגעות לרוב, אומרת סולודקין, הן משפחות חרדיות, מעדות המזרח וממעמד סוציו-אקונומי נמוך, כמו גם משפחות עולים וחוזרים בתשובה. לישיבת השדולה הוזמנו ח"כים מישראל ביתנו ושר הרווחה. בישראל ביתנו, לדברי סולודקין, לא הייתה היענות, ואילו מלשכתו של יצחק הרצוג נמסר זו כבר הפעם השנייה שהשר לא יוכל להגיע "עקב עומס בלו"ז".
חה"כ מרינה סולודקין, פרופ. אסתר הרצוג, ואילה שטגמן
חה'כ מרינה סולודקין, פרופ. אסתר הרצוג, ואילה שטגמן

קישורים