בתי משפט לענייני משפחה ונוער – אי צדק בדלתיים סגורות

דרך עבודת פקידת הסעד והעובד הסוציאלי של משרד הרווחה מול בתי משפט לענייני משפחה בישראל מתואר בדיוק מפליא ע"י ד"ר לין ורנל המתארת בבהירות את המצב בבריטניה.

ד"ר לין ורנל סוציולוגית וקרימינולוגית בריטית מסבירה מדוע הכרחית שקיפות הדיונים בבתי המשפט לענייני משפחה ונוער תוך מיסוך בעלי הדין. לדעתה אם ידע הקהל הרחב את המתחולל בבתי משפט אלה הוא היה בהלם. בבתי משפט פליליים, אזרחיים יכול כל אדם להיות נוכח בדיון מבלי להזדהות. נוכחות זאת היא מעין פיקוח הציבור על הדיונים בבתי משפט אלו.
בבתי משפט לענייני משפחה המצב שונה, השופט הוא הקובע מי יהיה נוכח בדיון. רשויות הרווחה מתנגדות גם הן לשקיפות הדיונים בתירוץ של "טובת הילד" ואולם אם הציבור היה יודע את המתרחש בבתי משפט לענייני משפחה זה היה הסוף של חלק מרשויות הרווחה.
החיסיון גורם לרשויות הרווחה להיות מנותקים מדעת הקהל והביקורת הציבורית, והם מקבלים משוב רק מעמיתיהם המסכימים איתם כמעט תמיד. יש להגן על הציבור מפני אנשים שמשקרים בבתי משפט לענייני משפחה, ואז תהליך קבלת ההחלטות שגוי מיסודו. ישנם ה"מומחים" המציגים "שטויות" בבתי משפט אלו רחוק מעיניו של הציבור ויוצרים כאב וסבל לאזרחים טובים עקב החלטות שיפוטיות שגויות. . . .
.

.
נקודות חשובות על החיסיון בבתי משפט לענייני משפחה ונוער:

  • הדיונים בבתי משפט אלו בדלתיים סגורות ולכן הציבור אינו יכול לפקח על הנעשה שם.
  • בגלל החיסיון רשויות הרווחה אינן משתפות, ואינן שומעות את הציבור בדרכי עבודתן ולכן הן מנותקות מהציבור.
  • הניתוק של רשויות הרווחה מהציבור עקב החיסיון, גורם להתרחקותם מהציבור המתון.
  • החיסיון גורם לרשלנות מקצועית מתרחבת ללא בקרה ופיקוח של רשויות הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה.
  • הרשלנות גוררת שקרים, עיוותי דין ועוול הנעשים בבתי משפט אלו.

קישורים:

מודעות פרסומת

פסק דין- תביעת לשון הרע, פגיעה בפרטיות, רשלנות, הפרת חובה חקוקה – נגד פקידת סעד

פסק דין – א 019513/3 בית משפט השלום בחיפה מה- 19/03/2008
התובע : בעלת דין (עובדת סוציאלית תואר שני)
נ ג ד
הנתבעת (פקידת סעד בתיה זכילשכת הרווחה חיפה)

1. התובעת, הגישה תובענה כספית על סך 150,000 ₪ נגד הנתבעות בגין עוולות לשון הרע, פגיעה בפרטיות, הפרת חובה חקוקה ורשלנות. התובעת הינה תושבת חיפה, אם לשתי בנות קטינות ועובדת סוציאלית. הנתבעת 1 הינה פקידת סעד בענף אישות ואפוטרופסות באגף לשירותי רווחה בעיריית חיפה, היא הנתבעת 2.

במהלך שנת 2000 הגיש בעלה של התובעת, תביעה לבית המשפט לעניני משפחה בחיפה בתמ"ש 2614/00 במטרה לבטל הסכם יחסי ממון בינו לבין התובעת. במהלך דיוני בית המשפט לעניני משפחה ניתנה החלטה על הגשת תסקיר בענין הסדרי ראיה של שתי בנותיהן הקטינות התאומות של הצדדים. ביום 25.6.01, ערכה הנתבעת 1, אשר פעלה מטעם הנתבעת 2, את התסקיר.

נטען כי התסקיר עמד בניגוד לכל דין והיווה פרסום דברי לשון הרע בהיותו רצף של השמצות וקביעות עובדתיות מעליבות ושקריות בניגוד לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. בנוסף, נטען כי ניסוח התסקיר היווה פגיעה בפרטיותה של התובעת לפי סעיף 2 (9) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 שכן המסקנות, ההנחות והפרטים חסרי השחר שפורטו בתסקיר הינם ידיעות שנמסרו לאחר שלא למטרה שלשמם נמסרו לנתבעת 1, דהיינו לא לצורך עריכת תסקיר פקידת סעד סביר – אלא כרכילות מרושעת ומעוותת. נטען בנוסף להפרת חובה חקוקה של חוק הגנת הפרטיות וחוק איסור לשון הרע וכן הפרה של כללי האתיקה של העובדים הסוציאליים בישראל וביצוע עבירת משמעת על פי חוק העובדים הסוציאלים, התשנ"ו-1996.

2. נטען כי הנתבעת 2 נהגה ברשלנות ולא פעלה כפי שרשות מקומית או רשות ציבורית סבירה צריכה היתה לפעול, לא בדקה את פעולותיה ואת פרסומיה של הנתבעת 1 ולא מנעה את מעשיה.

3. הנתבעות טענו, בין היתר כי מדובר בפרסום מותר על פי חוק איסור לשון הרע, בהתאם לסעיפים 13(5), 13(9) ו-14 לחוק איסור לשון הרע.

גירסאות הצדדים

גירסת התובעת

4. בתצהירה העידה התובעת כי גדלה בחיפה בבית מסורתי, למדה תחילה לתואר ראשון במסלול מזרחנות וערבית באוניברסיטת חיפה ולאחר מכן הוסמכה להוראה לאחר לימודים נוספים במסלול להכשרת מורים. בהמשך עברה למסלול תואר שני בעבודה סוציאלית וסיימה בהצלחה.

5. בשנות ה- 20 לחייה היא נישאה בפעם הראשונה, אולם לאחר כ-3 חודשים לטענתה, נתגלו בעיות בתפקוד המיני של בעלה הראשון והוגשה בקשה משותפת לרבנות לגירושין. מספר שנים לאחר מכן הכירה את בעלה השני ונישאה לו לאחר תקופת היכרות של קצת מעל לשנה. לדברי התובעת, "לדאבוני הרב, ובאופן הנראה כמו צירוף מקרים נדיר ביותר, בסמוך לאחר נישואיי השניים, נתגלה קושי ביני לבין [בעלה הראשון] בקיום יחסי מין וזאת בשל בעיות התפקוד המיני אצל [בעלה הראשון]". חרף זאת, וכיוון שלא רצו לוותר על הזוגיות ועל הנישואין, פנו לרופא מומחה במטרה לבצע טיפול הזרעה תוך רחמית הנקרא I.U.I.. התובעת הרתה בעקבות הטיפולים. במהלך ההריון הפגין הבעל אלימות מלולית ופיסית כלפיה. התובעת ביקשה צו הגנה מבית המשפט לעניני משפחה וויתרה עליו במהלך הדיון שם. בהמשך החליטה התובעת להגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני בחיפה. היא כרכה מזונות לילדים בתביעתה (באותה תקופה היא הרתה בתאומות). הדיון הועבר לבית המשפט לעניני משפחה בחיפה כיוון שבני הזוג חתמו על הסכם יחסי ממון טרם נישואיהם. הבעל הגיש נגד התובעת תביעה לביטול הסכם יחסי הממון וביטול תצהיר העברת הזכויות בדירה שהיתה בבעלותו טרם נישואיו.

6. נטען כי בתביעה פירט הבעל טענות קיצוניות ביותר בסגנונן תוך שהסתיר מבית המשפט לעניני משפחה את האלימות בה נקט כלפיה והרשעתו בעבירה של תקיפה.

7. במהלך הדיונים מינה בית המשפט ביום 12.3.01 את הנתבעת 1 להכין תסקיר בענין הסדרי הראיה של בנותיהן של בני הזוג שנולדו בינתיים. התובעת טענה כי, "עיון במסמך הותיר אותי פעורת פה והמומה שכן במקום לפרט שיקולים עניניים ביחס לקביעת הסדרי הראיה,… כלל המסמך פרסום כוזב אודות אישיותי וכוונתיי בגדר לשון הרע גרידא." נטען כי התסקיר לא היווה עבודה סוציאלית מקובלת אלא הסתמכות על השערות ואינטרפטציות אישיות של הנתבעת 1 תוך אימוץ גורף של הבדותות והכזבים של הבעל. התובעת טענה כי בכך ביצעה פקידת הסעד עוולה של לשון הרע כלפיה, בייחוד כאשר הישוותה בין התובעת לבין בהמה כאשר קבעה בתסקיר שנישאה לבעל כאשר היא מוכנה מראש "להרבעה" על ידו. עוד הסיקה הנתבעת 1 מסקנות חסרות אחיזה במציאות ללא כל בסיס עובדתי לפיהן כביכול "האופן שבו הגיעו התאומות המקסימות לעולם, בהזרעה תוך רחמית מעורר תמיהה!". התובעת טענה כי הנתבעת 1 קבעה מסקנות לגביה בניגוד לסמכות ובניגוד לכל כלל עריכת תסקיר בפני בית משפט כי "…הדברים [הכוונה לכניסה להריון באמצעות הטיפול] נעשו בחופזה, לאחר תקופת נישואין כה קצרה. גם בעניין זה התרשמתי מחוסר יושר, מתחמנות ומתחבולות (אין ספק שעובדת שייכותה של רבקה בעבודה לבית חולים רמב"ם הקלה על הדברים)" ו-" התרשמתי שמדובר בתוכנית מוכנה מראש ל'הרבעה' כדי למצות את העניין האמיתי של [התובעת[ בנישואין אלו: דירה, בטחון כלכלי, וילדים". עוד נכתב בתסקיר כי "אגב איך קורה ש[התובעת] נשואה פעמיים לגברים צעירים עם בעיה מינית כה חמורה? האמנם היתה בעיה?" . נטען כי הנתבעת 1 רמזה שהתובעת הינה אדם מושחת.

נטען כי המסמך אינו תסקיר כלל כמשמעותו בחוק או "במדע העבודה הסוציאלית, אלא מסמך עלוב ורדוד שנכתב על ידי פקידת סעד כמכתב רכילות, חסר כל הגינות מינימלית וחסר כל ערך מקצועי". נטען עוד כי בין בני הזוג היתה אלימות הדדית שלא היה ולא נברא אלא בדמיונה של הנתבעת שהאמינה לגרסאות המופרכות של הבעל.

8. בית משפט לעניני משפחה קיבל את תביעתו של הבעל והורה על ביטול ההסכמים שהיו בין בני הזוג. התובעת טענה כי לא ניתן להתעלם מההשלכות של התסקיר על פסק דינו של בית המשפט. הוגש ערעור על פסק הדין ונטען כי הוא חורג באופן קיצוני מהמקובל.

9. התובעת הגישה חוות דעת של מומחה לאתיקה מקצועית שנערך על ידי ד"ר גרשון ב. גרונפלד הקובעת כי "התסקיר מבחינת מבנהו, תוכנו שפתו וסגנונו אינו הולם את אמות המידה הערכיות והמקצועיות של מקצוע העבודה הסוציאלית". צורפה חוות דעת נוספת של ד"ר נילי מסס, מומחית בעבודה סוציאלית לפיה התסקיר אינו עומד בקריטריונים של תסקיר ולא ברורה כלל מטרתו של המסמך.
10. התובעת פנתה בתלונה לועדת המשמעת של העובדים הסוציאליים בספטמבר 2001 ולועדת האתיקה של איגוד העובדים הסוציאליים. ביום 16.8.02, במסגרת תגובתה לועדת האתיקה הביעה הנתבעת צער על שימוש במילה 'הרבעה'. הנתבעת הועמדה לדין משמעתי לפי חוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996 והורשעה ביום 27.4.03 בעבירת משמעת לפי סעיף 27 (2) לאותו חוק בכך שעברה על תקנות 3(א) ו-4(1) לתקנות העובדים הסוציאליים (כללי אתיקה מקצועית), התשנ"ו-1996, אי שמירה על כבוד המקצוע וכן על חובתה לפעול במיומנות ובמקצועיות. הנתבעת 1 נענשה בעונש של התרעה.

גירסת הנתבעות

11. בתצהירה העידה הנתבעת כי היא עובדת סוציאלית בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני במדעי הרוח. מיולי 1983 היא עובדת בשירותי הרווחה של עיריית חיפה ומשך 10 שנים עובדת כבר ביחידה לאישות ואפוטרופסות. היא זכתה בתעודת הצטיינות עבור עבודתה הקודמת כאחראית על איזורי כרמל ונו"ש בנושא ילדים בסיכון. היא ציינה כי מעולם לא התקבלו תלונות נגדה, למעט במקרה דנן, הן בתפקידה כפקידת סעד לחוק הנוער והן בתפקידה הנוכחי.

12. בתאריך 19.2.01 התקבלה ביחידתה בקשה לתסקיר מבית משפט לעניני משפחה בעניינם של בני הזוג. בקשה לדחיית מתן התסקיר הוגשה על ידי היחידה עקב עומס רב ובקשה נוספת למתן תסקיר נשלחה מבית המשפט לעניני משפחה בתאריך 14.3.01 וכן בתאריך 23.5.01. לצורך כתיבת התסקיר הוזמן כל אחד מההורים בנפרד למשרדי הנתבעת 1 לשיחה.

13. הנתבעת טענה שרשמה את הדברים שנאמרו לה בהתאם לנוהג המקובל. היא לא הכירה אף אחד מהצדדים או בני משפחתם קודם לעריכת התסקיר וטענה שלא נטתה לכיוון אף אחד מהם.

14. לטענתה, את התסקיר ערכה כמקובל: "קודם כל תיאור באופן כללי של כל אחד מההורים והבנות. אחר כך תוארה מערכת היחסים, כפי שהשתקפה מדבריהם של הצדדים. אחר כך הבעתי את עמדות כל אחד מהם כלפי האחר". בפרק האחרון בתסקיר הובעה התרשמות הנתבעת משיחותיה עם הצדדים והוריה של התובעת וכן מהקשיים של אותו זמן, כולל הערכה בנושא הקשר של הבעל לבנותיו.

15. בתסקיר הובעה התרשמות הנתבעת ש"מדובר בתכנית מוכנה מראש מצד [התובעת] לדירה, בטחון כלכלי וילדים". בסוף התסקיר הופיעו המלצות בנושא הסדרי הראיה. לדעת הנתבעת 1, התובעת העמידה קשיים בלתי אפשריים בנושא הסדרי הראיה. הנתבעת 1 הוסיפה כי התייעצה עם מנהלת היחידה והביאה את המקרה להדרכה ביחידה, נוהג המקובל למקרים מסובכים. כמובן שהמקרה הובא בעילום שם.

16. נטען כי לאחר קבלת התסקיר בבית המשפט לעניני משפחה לא היתה הנתבעת מעורבת עוד ואף לא התבקשה על ידי בית המשפט למעקב אחר הסדרי הראיה.

17. נתבעת הודתה כי "בתסקיר נאמר הביטוי 'הרבעה' ומדובר בהתנסחות לא מנומסת. הצטערתי על התנסחות זו, הבעתי צערי במכתב אל [התובעת] מתאריך 29.4.02." נתבעת 1 תיארה הליכים בפני ועדת האתיקה לאחר הגשת התלונה. היא ציינה כי אמנם היא הורשעה בעבירה אתית אך הוטל עליה העונש הקל ביותר שניתן.

18. נתבעת טענה שלא התכוונה להזיק או לפגוע בתובעת או באדם אחר ותוכן הדברים שנרשמו נעשו על פי מיטב הבנתה המקצועית. בנוסף, היא טענה כי התסקיר הינו פרי החלטת בית משפט ו"אי אפשר היה להמנע מהצגת כל העובדות לרבות הלא נעימות." בהמשך לתצהירה התייחסה הנתבעת לטענות שונות אודות דברים שנכללו בתסקיר והסבירה שמקורם בדברים שנאמרו לה על ידי הצדדים.

19. הנתבעת טענה שהיא לא גרמה כל נזק בעריכת התסקיר ואינה אחראית להחלטות בית המשפט שניתנו בעקבותיו.

20. תצהיר נוסף נמסר על ידי חדוה עינב, מנהלת היחידה לאישות ואפוטרופסות – פקידת סעד לסדרי דין בשירותי הרווחה בעיריית חיפה. היא העידה לגבי עבודתה של הנתבעת, וציינה כי מדובר בעובדת שלא היו לגביה אירועים חריגים. היא הסכימה כי "ייתכן ובתסקיר היו התבטאויות שקוממו את התובעת ואולי במחשבה שלאחר מעשה, היה מקום לעדן אותן או לסגנן בצורה חדשה. אולם לעניין המקצועי, בתיה נשפטה בועדת המשמעת של העו"ס."

החקירות בבית המשפט

21. בחקירת התובעת היה ברור שלתפיסתה התסקיר השפיע על בית המשפט והיווה מרכיב מהותי במסקנות וההחלטות האופרטיביות אליהן הגיע (עמ' 7). כאשר נשאלה התובעת איך הושפלה במסגרת חוות דעת מקצועית שניתנה בדלתיים סגורות אמרה "[הנתבעת] השפילה אותי והמונח השפילה מונח שממזער מה שאני חושבת (העדה בוכה). [הנתבעת] נתנה לי אישיות שהיא לא שלי. היא הדביקה עלי אישיות. זו לא השפלה, זה מעבר לזה. זכי אומרת שאני תחמנית, מדברת על כישוף וניצול. היא פגעה בנשמה שלי ובאופי שלי במי אני."

22. בחקירתה הנגדית עמדה הנתבעת על נכונות ומקצועיות תסקירה, אך הסכימה כי בחלק מהמקרים היתה צריכה להשתמש במינוח אחר (עמ' 25). היא הסכימה כי היא טעתה כאשר השתמשה במילה הרבעה וטענה כי לא היתה לה כוונה רעה והתנצלה עליה שוב. יחד עם זאת, היא נותרה בדעה כי היה מדובר להבנתה על תכנית מוכנה מראש לבטחון כלכלי, דירה עסק וילדים (עמ' 25 – 26). במהלך חקירתה התברר כי העובדה כי התובעת הינה עובדת סוציאלית השפיעה על גישתה של הנתבעת 1 והיה לה קושי לקבל מצב בו, לתפיסתה, ניצלה עובדת סוציאלית את בעלה על ידי כריתת הסכם נצלני וחטאה ליושר שציפתה ממנה: "ציפיתי שהיא, עובד סוציאלי מתחבר אצלי למוסריות גבוהה, ליושר." (עמ' 32).

23. חדוה עינב העידה ביחס להליך כי "יש הרבה מאוד פניות של אחד הצדדים שלא מרוצה מתסקיר ואין זה המקרה הראשון, אבל עד כה לא היה לנו ואני כבר 18 שנה מנהלת היחידה, [מקרה] של לשון הרע, יש לנו תהליך של בדיקת המקרים שאנשים לא מרוצים מהתסקיר בגלל סיבה, בגלל משפט, בגלל אי עשיה, או עשית יתר, יש תהליך שבו אנו בודקים עצמנו, אם זה עובדת, פונים אלי כמנהלת, אפשר לפנות למפקחת שלנו, בתסקירים משלימים או שפונים לבית משפט בהעברה לתסקיר, לא היה במקרה זה נסיון לבדוק את הבעיות של התסקיר בדרך הרגילה אלא היתה פניה לדעתי מהירה מאוד ללשון הרע…" (עמ' 38).

24. בנוסף, יצא שבית המשפט עשה שימוש בתסקיר ולא ביקש שינויים בו והעובדת הסוציאלית ציינה כי לא הוזמנה לעדות אף על ידי בא כוחה של התובעת ולא ביקש לחקור אותה (עמ' 10 ו-11).

ממצאים ודיון

25. חלק מהביטויים בהם נעשה שימוש במסגרת התסקיר לא היו נחוצים, גם אם היה בהם כדי לבטא ממצא או דעה של הנתבעת 1 כעורכת התסקיר. בנסיבות רגילות ייתכן והיה מקום לקבוע כי מדובר בביטוי המהווה לשון הרע בהתאם לאמור בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965:
לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(להגדרת מרכיבי העוולה ראו:א' שנהר, דיני לשון הרע (נבו,תשנ"ז-1997) 121-122)

אולם אין מדובר במצב רגיל אלא מצב מיוחד במינו. הביטויים היוו חלק מתסקיר שהוכן בהוראת בית המשפט כחלק חיוני מהליך משפטי. בחוק איסור לשון הרע ישנה שורה של הגנות, וביניהן סעיף 13(5) השולל אפשרות להגיש תביעת לשון הרע אודות פרסום הנעשה במסגרת הליך משפטי :
לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –
(תיקון מס' 1) תשכ"ז-1967(5) פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;

26. הנתבעת, כאדם שמונה על ידי בית המשפט לערוך תסקיר, הינה במעמד של אדם בעל סמכות הדומה לסמכות מעין שיפוטית, או של עד בנסיבות העניין.

27. ההגנה האמורה מבטאת את איזון בין שני אינטרסים: מחד, האינטרס במתן אפשרות לנהל הליכי משפט ללא שאיום מפני תביעת דיבה תצנן את השיח, ומאידך, הצורך להגן על שמו הטוב של אדם. סעיף 13(5) לחוק מבטא העדפה ברורה לטובת האינטרס בניהול דיון המשוחרר ממגבלות של איסור הוצאת לשון הרע על פני ההגנה על שמו הטוב של אדם. העדפה זו עולה בקנה אחד עם תפקידם המרכזי של הליכי משפט כזירה החשובה ביותר ליישוב סכסוכים בחברה האזרחית וקביעת זכויות וחובות בין פרטים בה. במקרה דנן, הדיון שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה עסק בסוגיות חשובות ורגישות הנוגעות לזכויות מהותיות ביותר של הצדדים: קביעת הסדרי ראיה וחוקיות של הסכם יחסי ממון בין בני הזוג אשר עסק בין היתר בזכויות הבעלות בדירת מגורים. אין צריך לומר כי דיון כאמור אינו יכול להתנהל כראוי תחת איום אפשרי של תביעות לשון הרע של הצדדים כלפי גורמים הפועלים בשם בית המשפט.

28. קיים אינטרס ראשון במעלה בשמירה על אפשרות לקיים הליכי משפט פתוחים וממצים ללא שמרחף מעליהם איום אפשרי של הגשת תביעות דיבה. דיון פתוח אינו דיון בלתי מרוסן וכפי שיפורט בהמשך, קיימים כלים דיוניים אשר נועדו לשמור על הסדר ועל כבוד המשתתפים, אלא כי תביעות לשון הרע אינן חלק מהכלים האמורים.

29. "על חשיבותה של הזכות לשם הטוב אין צורך להכביר מילים. אכן, "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר" (ע"א 214/89 אבנרי ואח' נ' שפירא ואח', פ"ד מג(3) 840, 856). אך המחוקק הכיר בקיום אינטרסים וערכים הגוברים על הזכות לשם הטוב. הכרה זו מצאה את ביטויה, בין היתר, במסגרת "ההגנות המוחלטות" הקבועות בסעיף 13 לחוק. החסינות שסעיף זה מעניק לפרסום הנעשה על-ידי בעל סמכות מעין-שיפוטית במסגרת מילוי תפקידו היא אחת מההגנות הללו, והיא מבטאת את הכרעתו הנורמטיווית של המחוקק, שלפיה באיזון בין זכותו של אדם להגנה על שמו הטוב לבין האינטרס לשמור על הגינותו ועל יעילותו של ההליך המעין-שיפוטי, ידו של האינטרס האחרון על העליונה. הרציונל לכך הוא, כאמור, להבטיח שנושא המשרה המעין-שיפוטית יאמר דברו ללא מורא וללא חשש מפני תביעות עתידיות בגין הוצאת דיבה." (דנ"א 6077/02 דרור חוטר ישי נ' עדנה ארבל (נבו)

30. אמנם נקבע במספר מקרים כי, ההגנה מפני הגשת תביעות דיבה על דברים הנאמרים במסגרת הליך משפטי, על אף שהיא רחבה, לא תחול בכל מקרה; כך, למשל, כאשר הביטוי נעשה בחוסר תום לב ותוך כדי שימוש לרעה בהליכי משפט, או כאשר הביטוי אינו שייך לליבו של ההליך המשפטי אלא מהווה זירת התגוששות נפרדת ומיותרת שאינה שייכת למשפט (ראו: ע"פ (ת"א) 546/92 רם דורון נ' עו"ד טליה טריינין-גורן (נבו); ת"א(נצ') 1449/05 (בש"א 3029/05) עו"ד חורי נ' עו"ד סלמאן).

31. המקרה דנן שייך לאותה קבוצת מקרים בהן הביטוי נמצא בלב הנושאים הנתונים לדיון בהליך המשפטי ומתייחס באופן ישיר למחלוקות. כפי שצויין לעיל, הביטויים לא היו ראויים, אולם הנתבעת 1 עמדה על כך כי הם ביטאו אל נכון את הערכתה של יחסי בני הזוג עליהם התבקשה לחוות את דעתה. הכרה בקיום לשון הרע – גם אם מדובר בביטויים קשים ופוגעים – תפגע במעמדו של התסקיר בכללותו ואין מקום לעשות זאת בהליך המתנהל בפניי. גורמים העורכים תסקיר על פי הוראת בית המשפט אינם צריכים להיזהר בלשונם מפאת חשש מפני תביעות לשון הרע. גישה שתהפוך אפשרות זו להסתברות ממשית טומנת בחובה סכנה גדולה מאד לאפשרות של קיום דיונים כנים, ישירים וממצים.

32. יצויין עוד, כי התובעת לא נותרה ללא אפשרות להגיב על הדברים שנכתבו בתסקיר. ראשית, היא יכלה לדרוש לחקור את הנתבעת 1 במסגרת ההליך, מהלך שהיא בחרה משום מה לא לנקוט בו. שנית, היא יכלה לבקש מבית המשפט לפסול את התסקיר, או לכל הפחות למחוק חלק מהביטויים. הסמכות של בית המשפט לעשות זאת נובעת מסמכותו לתקן כל עניין בכתב טענות שאין בו צורך או שהוא מבייש כאמור בתקנה 91 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אשר חלה בשינויים המחויייבים גם על חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, או מכוח סמכותו לנהל את הדיון בצורה ראויה ומכובדת. גם מהלך זה לא ננקט. תחת זאת, בחרה התובעת לבצע תקיפה עקיפה במסגרת הליך המנותק לגמרי מהסיטוציה בה נדונה התסקיר ובו לא ניתן לכל המעורבים בו ליטול חלק בבירור.

33. התובעת ניסתה לקעקע את תסקיר על ידי הגשת חוות דעת מומחים אשר תקפו את צורתו ומבנהו והביטויים הכלולים בו. אין בידי לקבלן מהנימוק שפירטתי לעיל, כי ההליך כאן אינו הזירה המתאימה לכך.

34. לא אכנס לניתוח פרטני של התסקיר עצמו ושקילת ערכו, הרי הוא היה אמור לשמש את בית המשפט לעניני משפחה וערכו אינו עומד לדיון חוזר כאן. אסתפק בהערה כי התסקיר ביקורתי מאד כלפי התובעת וכלולות בו אימרות קשות אשר חלקן הרחיקו לכת מעבר לטעם הטוב. אין זה המקום להתייחס לעמדת הנתבעת 1 כי היא ראתה לנכון להחזיק את התובעת לסטנדרט התנהגות גבוהה מהרגיל כיוון שהתובעת הינה עובדת סוציאלית. בירור כל הדברים הללו מקומם בהליך המקורי במסגרתו הוגש התסקיר ולא בהליך המתנהל בפניי.

35. במקרה דנן, עילות התביעה האחרות נסמכות במישרין או בעקיפין על קיומה של העילה המרכזית של לשון הרע. עם דחיית העילה המרכזית, אין מקום לקבל את העילות האחרות. תוצאה אחרת היתה מבטלת, הלכה למעשה, את ההגנה בסעיף 13(5) לחוק איזור לשון הרע בדרך עקיפה. יתר על כן, לא הצליחה התובעת להוכיח את כל יסודות העילות האחרות. באשר להגנות האחרות שנטענו, לאור התוצאה אליה הגעתי אין צורך להידרש אליהן.

36. הערה נוספת לפני סיום. התובעת הקפידה מאד עם הנתבעות אשר לפי הטענה פגעו בכבודה. למרבה הצער, היא נמנעה מלנהוג באותה דרך כלפי חלק מבני הזוג שלה לשעבר במסגרת הליך זה. ביחס לבעל הראשון אשר כלל לא היה צד להליך הבית המשפט לעניני משפחה או להליך דנן היא ראתה לנכון להגיש רישומים שנרשמו בקשר אליו במסגרת טיפול מיני, שהינם בעל אופי פרטי ואישי. לטענתה, עשתה זאת כדי לתמוך בטענותיה ולהראות את צדקתה, אולם לא מצאתי כי הדבר היה נחוץ או מכובד.

37. התוצאה מכל האמור לעיל הינה כי התובענה נדחית. התובעת תשלם שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין לנתבעות.

ניתן היום י"ב ב אדר ב, תשס"ח (19 במרץ 2008) בהעדר הצדדים.
דניאל פיש, שופט

תאוות בצע וכוח העובדים הסוציאליים דרסה צו בית משפט והסדרי ראיה בין אב לבנו שלא ראה שנה מיום היוולדו

יוני 2008 – תמש 049841/06 – מדובר במקרה של אב אשר לא ראה את בנו מיום הוולדו מעל שנה. פקידת סעד לסדרי דין הוזמנה כדין לבית משפט לענייני משפחה אך לא הופיעה. השופט ביקש הסבר היועמ"ש ונימוקים למה לא לפעול בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט כנגד פקידת הסעד. התשובות שקיבל לא התייחסו להפרת צו בית משפט בגין אי התייצבות לדיון. השופט ציין כי קשר בין אב לבין קטין הינו דיני נפשות וחייב את המדינה בסך 3500 שקלים לטובת האב.

תשובת איגוד העובדים הסוציאליים ויועץ משפטי משרד הרווחה לבית המשפט כי אין מדובר בענייני נפשות נשללה ע"י השופט פאול שטרק. השופט קבע (סעיף 10): "תמוהה תגובת האיגוד אפילו אם מדובר בהנהגת המאבק. הרי קשר בין אב לבין קטין הינו דיני נפשות, "סכנת החיים" משתמעת מכך שתסכול הורה שנמנע ממנו לראות את בנו יכול לגלוש לאפיקים אחרים".
בהעדר מעורבות של פקידת סעד עקב סכסוך עבודה כאמור, בית המשפט לקח על עצמו את התפקיד כמארגן מפגש בין האב לקטין.
קישורים:

השופטת חנה בן עמי: "לפקידות הסעד יש ענין בתוצאה אליה חותרים, ולשם כך כל דרך כשרה בעיניהן" – ארגון פשע ממסדי רב מערכתי משתמע מנאומה של השופטת חנה בן עמי בכנס ארגונים חברתיים נגד פשעי משרד הרווחה לסחר בילדים, חוסים וקשישים . מדובר במערכת בראשות איגוד העובדים הסוציאליים ומשרד הרווחה התוקפת משפחות מוחלשות ומנצלת כל המשאב המשפחתי נכסים, ילדים, חוסים וקשישים בהליכים שיפוטיים מכורים מראש. גורמים במערכות ממסד נוספות כגון משטרה, פרקליטות, בתי משפט משתפים פעולה עם מערכת הפשע מי בשתיקה ומי בפעולה…

שופטת חנה בן עמי על פקידות אימוץ ובתי משפט לענייני משפחה – 14 ביוני 2013 – כנס לזכרה של חה"כ לשעבר, ד"ר מרינה סולודקין ז"ל בשיתוף משפחת סולודקין ועמותת ע.ל.י.ה – לזכויות ילדים והורים – כבוד השופטת בדימוס חנה בן עמי שהקימה את בית משפט לעניני משפחה ירושלים – נותנת מבט מבפנים כיצד מתיחסים שופטים להורים שרשויות הרווחה, השירות למען הילד, מבקשות להוציא את ילדיהם ממשמורתם…

תסקיר סעד – חוות דעת אובייקטיבית או מסמך שיווקי תעמולתי

פקיד הסעד לסדרי דין מצטווה ע"י בית משפט לחקור חסוי/קטין ולחוות דעתו בתסקיר בכתב. פקיד הסעד לסדרי דין הנו למעשה פקיד של בית משפט המבצע חקירה עבור השופט, וירשום את העובדות מסקנות והמלצות בתסקיר.
הלקוח של פקיד הסעד הוא השופט, המוצר הוא התסקיר, העבודה הנה חקירה, הנחקרים הם בני המשפחה, החוקר הוא פקיד הסעד. יש לציין כי כל העובדים הסוציאליים של לשכות הרווחה, קופת חולים, בית חולים יסייעו לפקיד הסעד לקדם חקירתו ע"פ דרישתו. פקיד הסעד גם יפנה לשכנים, מעסיקים, חברים של בני המשפחה לקידום חקירתו. פקיד הסעד ישאל שאלות מכוונות ויביע באופן ישיר, או עקיף את עמדתו על בן משפחה זה או אחר.
תוצאות החקירה הן בד"כ המלצות על פרוק המשפחה, הפניית בן משפחה למשפחת אומנה, אימוץ, מוסדות סיעודיים פסיכיאטריים, הסדרי ראייה ועוד. משום כך יפעל פקיד הסעד לגבות עצמו יתאם המלצותיו טרם כתיבת התסקיר עם גורמי רווחה שונים כגון: ממונה ישיר, פקיד סעד מחוזי, מנהל הלשכה, פקיד סעד ראשי, ועדת החלטה ועוד.

פקיד הסעד ניגש אפוא לכתיבת התסקיר כאשר:

  • המלצותיו מגובשות ומגובות עם גורמי הרווחה במשרד.
  • פקיד הסעד אינו כפוף לסדרי דין, לא מחוייב לראיות, לא מחוייב לתצהיר,וכל עבודתו לרבות ההליך השיפוטי נעשה בדלתיים סגורות ללא פיקוח וביקורת ציבורית
  • יש לו הגנה על לשון הרע, פגיעה בפרטיות ע"פ חוק. (ראה תסקיר פקידת סעד בתיה זכי – תביעה על לשון הרע ופגיעה בפרטיות)
  • גורמי הרווחה במשרד יתמכו בו תמיכה מלאה בכל תלונה או האשמה אפשרית.
  • בתי המשפט כשיטה מקבלים את המלצותיו מאחר והן יודעים כי כל מערך הרווחה תומך בו ואף שופט אינו רוצה להראות כיוצר בעיות.
  • פקיד הסעד מתואם עם בני המשפחה התומכים בהמלצותיו, ומפקיר את בני המשפחה אשר אינם מסכימים עם המלצותיו.

התסקיר אפוא הוא כלי שנועד להצביע לבית המשפט את רצונם של גורמי הרווחה. פקיד הסעד ינצל את כל האמצעים ברשותו להוכיח המלצותיו. התסקיר יכתב בלשון בוטה, רכילותית, ולשון הרע. פקיד הסעד יעצים עניינים פעוטים, ויגמד/ימסך עניינים מהותיים לפי הצורך. פקיד הסעד ירשום גרסאות מופרכות של בני משפחה אחד נגד השני בלי לאמת או לבדוק. פקיד הסעד אמור לכתוב את התסקיר באובייקטיביות, אך באופן מעשי התסקיר הנו מגמתי ותעמולתי אשר נועד להראות ולהתריע לבית המשפט את רצונם של גורמי הרווחה.
בכתב תביעה של עובדת סוציאלית תואר שני נגד פקידת סעד בתיה זכי שכתבה תסקיר בעניינה נרשם: "עיון במסמך הותיר אותי פעורת פה והמומה שכן במקום לפרט שיקולים ענייניים ביחס לקביעת הסדרי הראיה,… כלל המסמך פרסום כוזב אודות אישיותי וכוונותיי בגדר לשון הרע גרידא." נטען כי התסקיר לא היווה עבודה סוציאלית מקובלת אלא הסתמכות על השערות ואינטרפטציות אישיות של הנתבעת (פקידת הסעד) תוך אימוץ גורף של הבדותות והכזבים של הבעל. התובעת טענה כי בכך ביצעה פקידת הסעד עוולה של לשון הרע כלפיה, בייחוד כאשר השוותה בין התובעת לבין בהמה כאשר קבעה בתסקיר שנישאה לבעל כאשר היא מוכנה מראש "להרבעה" על ידו. עוד הסיקה הנתבעת מסקנות חסרות אחיזה במציאות ללא כל בסיס עובדתי לפיהן כביכול ". התובעת הגישה חוות דעת של מומחה לאתיקה מקצועית שנערך על ידי ד"ר גרשון ב. גרונפלד הקובעת כי "התסקיר מבחינת מבנהו, תוכנו שפתו וסגנונו אינו הולם את אמות המידה הערכיות והמקצועיות של מקצוע העבודה הסוציאלית". צורפה חוות דעת נוספת של ד"ר מילי מאסס, מומחית בעבודה סוציאלית לפיה התסקיר אינו עומד בקריטריונים של תסקיר ולא ברורה כלל מטרתו של המסמך.
תגובת הנתבעת פקידת הסעד: טענה שרשמה את הדברים שנאמרו לה בהתאם לנוהג המקובל, וכן שהיא לא גרמה כל נזק בעריכת התסקיר ואינה אחראית להחלטות בית המשפט שניתנו בעקבותיו.
ידוע על מקרה שבו פקיד הסעד כתב שקרים מהותיים בתסקיר על מנת לקדם את עמדותיו התסקיר. פקיד הסעד רצה למנות אפוטרופוס לחסוי בעוד מתנהל הליך פלילי נגד האפוטרפוס על תקיפת החסוי. פקיד הסעד סילף בתסקיר את העובדה כי החסוי הגיש את התלונה במשטרה נגד האפוטרופוס ורשם כי מישהו אחר הגיש. פקיד הסעד גם הפקיר את החסוי בעניין סגירת ההליך הפלילי נגד האפוטרופוס.
תסקיר פקידת הסעד הנו מסמך תעמולתי שיווקי של רצונם גורמי הרווחה. התסקיר מעצים ומעמיק את הסכסוך המשפחתי ופוגע בבני המשפחה החלשים. התסקיר אינו מציג את המציאות באובייקטיביות אלא מציג אותה באופן מעוות מאחר ומטרתו מימוש החלטות גורמי רווחה שנתקבלו כבר בעניין.

קישורים: 
דוח סלונים נבו – עבודתן של פקידות הסעד לסדרי דין (הדו"ח המלא) דו"ח סלונים נבו: ליקויים מהותיים בהתנהלות פקידי סעד לסדרי דין
פקידת סעד ראשית לסדרי דין – רונית צור
תסקיר פקידת סעד – תביעה על לשון הרע ופגיעה בפרטיות
פקידת סעד סדרי דין – עבודה סוציאלית או פקידת בית משפט
פקידת סעד ארצית לחוק הנוער חנה סלוצקי: "משרד הרווחה רודף אחרי פסיכיאטרים מחוזיים על מנת לקבל חוות דעת לאשפוז"

"ועדת החלטה" ופקיד הסעד – שיקולים זרים וניגוד עניינים להוצאת הילד מהבית

בתי משפט לענייני משפחה ונוער – אי צדק בדלתיים סגורות
פקידי הרווחה – מלכודות, מחטפים, והתנהלות לקויה מול הורים בקבלת החלטות על גורל ילדיהם

פקידת סעד סדרי דין – עבודה סוציאלית או פקידת בית משפט

פקידת סעד סדרי דין - עבודה סוציאלית או פקידת בית משפט עבודה סוציאלית ע"פ הגדרתה בחוק העובדים הסוציאליים סעיף 2 היא: "משלח יד, לשיפור תפקודם האישי והחברתי של הפרט, המשפחה והקהילה בדרך של טיפול, שיקום, ייעוץ והדרכה הנעשים בדרך כלל בידי עובד סוציאלי ". העובד הסוציאלי מועסק כדי ליצור שינוי מתוכנן בהתאם לידע שברשותו, עקרונותיו, ערכיו המקצועיים וניסיונו האישי. השינוי מעוצב ע"פ ציפיות הלקוח, בשיתוף הלקוח הוא קובע את מטרות ההתערבות ופועל להשגתן. מקצת תפקיד העובד הסוציאלי: אבחון בעיות, הדרכת לקוח, ליווי הלקוח, גישור ופישור בין צדדים, תכנון פעולות. ע"פ כללי אתיקה של עובדים סוציאליים יפעל העובד הסוציאלי במסירות, בנאמנות ותוך שמירה על כבוד הלקוח ועל ערכיו התרבותיים, ינהג כלפי הלקוח בהגינות, בלא משוא פנים ובלא אפליה.

פקיד הסעד  (עובד סוציאלי לחוק) הנו עובד סוציאלי אשר נצטווה ע"י בית משפט לחקור בקטין ולחוות דעתו בתסקיר . פקיד הסעד מגיש את התסקיר לבית המשפט, ובעלי הדין רשאים לעיין בתסקיר ולחקור את פקיד הסעד. תפקידו של פקיד הסעד לסדרי דין (עובד סוציאלי לסדרי דין) הנו חלק מהליך שיפוטי, ומוגדר בחוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי-נפש ונעדרים), תשט"ו-1955. תסקיר פקיד הסעד מוגן נגד לשון הרע ופגיעה בפרטיות.

קיימים הבדלים מהותיים בין עבודה סוציאלית לעבודתו של פקיד הסעד לסדרי דין:

  • בעבודה סוציאלית הלקוח הוא המטופל האזרח, והמוצר הוא השיפור הסוציאלי בחייו. בעבודת פקיד הסעד הלקוח הוא בית משפט לענייני משפחה, והמוצר הוא תסקיר הסעד.
  • העבודה הסוציאלית נעשית בשיתוף עם הלקוח, ע"פ רצונו ובהסכמתו. תוצאות עבודת פקיד הסעד הם צווים של בית משפט.
  • בעבודה סוציאלית יש ליווי הלקוח לאורך כל תהליך השינוי. עבודת פקיד הסעד היא רק לתקופת צו בית המשפט, ואין בה ליווי של האזרח ע"י פקיד הסעד.
  • בעבודה סוציאלית הלקוח יכול לעצור את הטיפול בכל רגע. בעבודת פקיד הסעד לאזרח אין שליטה, פקיד הסעד פועל מתוקף חוק, ו/או צו בית משפט.
  • בעבודה סוציאלית היחס ללקוח הוא ע"פ כללי אתיקה, מסירות, נאמנות, כבוד, והגינות. בעבודת פקיד הסעד ההתייחסות לאזרח היא ע"פ צרכי החקירה לתסקיר. לפקיד הסעד הגנות בפני לשון הרע, ופגיעה בפרטיות. פקיד הסעד אינו מחויב לכללי האתיקה בכל הנכתב בתסקיר.
  • בעבודה סוציאלית הלקוח הוא הקובע את סוג הטיפול, המטפל, עיתוי הטיפול. עבודת פקיד הסעד הנה טכנית, ע"פ מה שנכתב בצו בית המשפט.
  • בעבודה סוציאלית מדדי ההצלחה הם שביעות רצון הלקוח, והשיפור במצבו. מדדי הצלחתו של פקיד הסעד הוא הגשת התסקיר במועד, ואימוץ המלצות התסקיר בבית המשפט.
  • בעבודה סוציאלית אחריות הטיפול היא של המטפל העובד הסוציאלי, והמטופל הלקוח. אחריותו של פקיד הסעד היא הגשת תסקיר לבית המשפט במועד כדי שבית המשפט יאמץ המלצותיו.
  • בעבודה סוציאלית העבודה היא שקופה וגלויה כלפי הלקוח. פקיד הסעד מתייחס לאזרח ע"פ מעמדו המשפטי, וכן מספק אינפורמציה אודותיו ללא ידיעתו לועדת החלטה אשר קובעת את גורלו וגורל משפחתו.

במאי 2009 פורסם דוח סלונים-נבו על עבודתן של פקידות הסעד לסדרי דין.
פקידת סעד לסדרי דין אינה עובדת סוציאלית: "לפקידות הסעד ברשויות המקומיות תפקיד מקצועי ייחודי ושונה מכל התפקידים האחרים בלשכת הרווחה. מדובר בהתערבות קצרת טווח שעיקרה חקירה ושאין לה שום קשר עם נזקקות
או טיפול רגיל של העובדות הסוציאליות. למנהלות הלשכות אין די ידע בתחום זה ולכן הן גם אינן שותפות ואין מעורבות בעבודתן המקצועית של פקידות הסעד".
.
פלייליסט – אזרחים מספרים על פקידות סעד


.
קישורים:

תסקיר פקידת סעד

בית המשפט רשאי לצוות על פקיד-סעד לחקור בנידן קטין ולחוות דעתו בתסקיר בכתב, בהתאם לחוק הסעד לסדרי דין סעיף 2. פקיד סעד לסדרי דין, שהוא עובד סוציאלי בהכשרתו חוקר את בני המשפחה, וחווה דעתו בתסקיר שאמור לכלול עובדות, מסקנות, והמלצות.
פקיד הסעד יגבש המלצותיו על סמך העובדות שחקר ובדק. התסקיר מוגן על פגיעת לשון הרע ופגיעה בפרטיות. ניתן להזמין פקיד סעד להיחקר על תסקירו ולעמתו עם כל טענה ביחס להליך הכנת התסקיר, מסקנותיו והמלצותיו.
נצטווה פקיד-סעד ע"י בית משפט לערוך תסקיר, רשאי הוא, לצורך הכנת תסקירו, להיכנס לכל מקום בו נמצא או עשוי להימצא הקטין או חולה הנפש ולחקור כל אדם שהוא סבור שיש לו ידיעות הנוגעות לקטין או לחולה הנפש, וחייב הנחקר לענות לפקיד הסעד תשובות כנות ומלאות, אך אין הוא חייב לעשות כן אם התשובה עלולה לגולל עליו אשמה פלילית.
התסקיר שהגיש פקיד הסעד כאמור יימסר לבעלי הדין ובית המשפט ישמע כל טענה שבפיהם לכתוב בתסקיר אם לא ציווה בית המשפט, מטעמים מיוחדים, שאין לגלות את תוכן התסקיר, כולו או מקצתו.

התסקיר מוזמן בהוראת בית המשפט לענייני משפחה כחלק חיוני מהליך משפטי. בחוק איסור לשון הרע, וחוק הגנת הפרטיות ישנה שורה של הגנות, וביניהן סעיף 13(5) בחוק איסור לשון הרע השולל אפשרות להגיש תביעת לשון הרע אודות פרסום הנעשה במסגרת הליך משפטי לרבות הרשום בתסקיר, לפיכך מקובל כי התסקיר רווי בדברי רכילות, ולשון הרע.
פקיד הסעד יודע כי הדיון בבית משפט לענייני משפחה בדלתיים סגורות ואינו נתון לביקורת הציבורית, לפקיד הסעד הגנה מפני לשון הרע ומפני פגיעה בפרטיות בכל אשר יאמר בבית המשפט ו/או יכתוב בכל מסמך שיגיש לבית המשפט לרבות התסקיר. יש לזכור כי כתיבת התסקיר אינה עבודה סוציאלית אלא עבודת של פקיד בית משפט ע"פ צו שופט. יש לזכור גם כי החלטת השופט אינה כפופה לראיות או הוכחות כלשהן. פקיד הסעד ניגש לכתיבת התסקיר כאשר הוא כבר מגובש עם החלטתו והמלצותיו, כפי שסיכם עם הממונים עליו או בוועדת החלטה, לפיכך התסקיר אינו חוות דעת אובייקטיבית אלא מסמך תעמולתי שיווקי. כן בבכתב תביעה על לשון הרע ופגיעה בפרטיות של עובדת סוציאלית תואר שני נגד פקידת סעד שכתבה תסקיר בעניינה כתבה התובעת: "עיון במסמך הותיר אותי פעורת פה והמומה שכן במקום לפרט שיקולים עניניים ביחס לקביעת הסדרי הראיה,… כלל המסמך פרסום כוזב אודות אישיותי וכוונתיי בגדר לשון הרע גרידא". התובעת טענה כי בכך ביצעה פקידת הסעד עוולה של לשון הרע כלפיה, בייחוד כאשר השוותה בין התובעת לבין בהמה כאשר קבעה בתסקיר שנישאה לבעל כאשר היא מוכנה מראש "להרבעה" על ידו. עוד הסיקה הנתבעת מסקנות חסרות אחיזה במציאות ללא כל בסיס עובדתי לפיהן כביכול "האופן שבו הגיעו התאומות המקסימות לעולם, בהזרעה תוך רחמית מעורר תמיהה!". התובעת הגישה חוות דעת של מומחה לאתיקה מקצועית שנערך על ידי ד"ר גרשון ב. גרונפלד הקובעת כי "התסקיר מבחינת מבנהו, תוכנו שפתו וסגנונו אינו הולם את אמות המידה הערכיות והמקצועיות של מקצוע העבודה הסוציאלית". צורפה חוות דעת נוספת של ד"ר נילי מסס, מומחית בעבודה סוציאלית לפיה התסקיר אינו עומד בקריטריונים של תסקיר ולא ברורה כלל מטרתו של המסמך. תגובת הנתבעת פקידת הסעד: טענה שרשמה את הדברים שנאמרו לה בהתאם לנוהג המקובל.
פקיד הסעד יפגש עם בעלי הדין ויחקור אותם לצורך הכנת התסקיר. בנוסף יפגש עם גורמים נוספים בסביבת הקטין/חסוי, שכנים, רופא משפחה, בית ספר, מקום עבודה של בעלי הדין ועוד. שאלותיו של פקיד הסעד הם שאלות מכוונות, כלומר פקיד הסעד יכוון את הנשאל איזה תשובה הוא מצפה ממנו. פקיד הסעד אינו מתעד את החקירה בהקלטה או חתימת הנחקר על סיכום החקירה, דבר אשר מאפשר לו לסלף את עובדות שאמרו לו הנחקרים. שלב החקירה גם מהווה סיכון לקטין/חסוי שיכשל בתגובתו, מאחר ופקיד הסעד עלול להתגרות בו. ידוע על פקידת הסעד שירה שביט אורגד ועובדת סוציאלית נעמי הלימי מלשכת הרווחה בבת ים (מנהלת רחל וידל) אשר באו ל"ביקור בית" בימי מלחמת לבנון השניה לצורך הכנת התסקיר על חולת אלצהיימר בעוד בנה מגויס בצו 8, בביקור ארעה תקרית מצערת לטענת פקידת הסעד אשר המליצה על מתן טיפול פסיכיאטרי תרופתי לחולת האלצהימר. בשלב הכנת התסקיר יש גרימת נזק לבני המשפחה.
פקיד הסעד יכתוב בתסקיר את העובדות ששמע, ראה, מסקנות והמלצותיו. פקיד הסעד ישתמש בלשון הרע, פגיעה בפרטיות, דברי רכילות של בעל דין זה על אחר ללא ביסוס ראייתי או הוכחה כלשהי. לפקיד הסעד אין כל בעיה להגיש את התסקיר האיחור גם אם הדבר מסב נזק לבעלי הדין, ידוע על עשרות הורים שאינם רואים את ילדיהם חודשים רבים עקב עיכוב פקידי סעד בהגשת תסקירים.

מקובל כי שופט בית המשפט מקבל כשיטה את התסקיר על המלצותיו. זוהי האפשרות הכי טובה מבחינת בתי המשפט ורשויות הרווחה. שהרי המשפט נעשה ב"דלתיים סגורות" רחוק מהביקורת הציבורית. מה גם שאין צורך בראיות או הוכחות כלשהן בבית משפט לענייני משפחה. בעל דין המצפה כי השפיות והאמת תנצח בבית המשפט עוד יתבדה כאשר השופט בסיכום לקוני יאשר את המלצות התסקיר לאחר שעיין בתיק. נשיא בית המשפט העליון השופט לנדוי אמר: "מה שאינו פומבי חייב להיות מושחת".
שופט אשר לא יקבל את התסקיר או ינזוף בפקיד הסעד על התנהגותו עלול לסבול מנקמת משרד הרווחה ש"יתרשל" כאשר יתבקש בעתיד להגיש תסקירים ועל-ידי יצירת סחבת ישאיר את השופט חסר אונים.
.
במאי 2009 פורסמו בדו"ח סלונים- נבו ליקויים מהותיים בעבודתם של פקידי הסעד לסדרי דין: ניגוד עניינים, כתיבת עובדות בתסקיר ללא וידוא או ניסיון הפרכה, אי מתן אפשרות ללקוח אפשרות להתייחס לתסקיר טרם מסירתו לבית המשפט, אימוץ מלא של התסקיר על המלצותיו ע"י בתי המשפט (חותמת גומי), העדר מעקב, פיקוח ובקרה, אי קיום נהלים ועוד.

פלייליסט – פקידת סעד עובדת סוציאלית

.
קישורים:

פקיד סעד / עובד סוציאלי לחוק הנוער, אימוץ, סדרי דין …

פקיד סעד הנו עובד עירייה, פקיד ממשל ברשות המקומית, עובד סוציאלי בהשכלתו, שעבר הכשרה מיוחדת לשמש כחוקר, וממונה על ידי שר הרווחה. בתי משפט על ערכאותיהן רואים בפקיד הסעד סמכות מקצועית  סטטוטורית בתחומה שאין לערער עליה. פקיד הסעד הוא עובד של לשכת הרווחה ברשות מקומית וכפוף למנהל לשכת הרווחה. פקיד הסעד הוא גם חבר הסתדרות בהיותו עובד סוציאלי החבר באיגוד העובדים הסוציאלים. שייכותו של פקיד הסעד למשרד הרווחה, רשות מקומית, וההסתדרות מעמידה אותו במצב של ניגוד עניינים ושיקולים זרים. פקיד הסעד נוטל חלק מרכזי ב"ועדת החלטה" הקובעת ומתכננת את גורלו של הילד/חסוי ומשפחתו טרם דיון משפטי כלשהו. 

ישנם מספר סוגים של פקיד סעד המועסקים ברשות המקומית. אולם במהות הם נחלקים לשנים: פקידי סעד לסדרי דין, ופקידי סעד שאינם לסדרי דין אלא לחסרי ישע מסוגים שונים, נוער, חוסים, מפגרים וכו'. הטיפול של פקיד הסעד הוא בכפייה, בתי משפט לענייני משפחה ונוער רואים המלצותיו כסוף פסוק, ופועלים מתוך ראיית טובת הרשות במקומית המעסיקה אותם.

פקיד סעד נוסף המועסק ע"י השירות למען הילד במשרד הרווחה הוא פקיד סעד לחוק האימוץ או פקיד אימוץ.
.
פקיד הסעד לסדרי דין מתמנה ע"פ צו בית משפט לחקור בענייני משפחה שונים כגון מינוי אפוטרופוס, הסדרי ראייה, ולהגיש לבית המשפט את חוות דעתו בתסקיר. פקיד הסעד לסדרי דין הוא חוקר, הלקוח הוא בית המשפט, המוצר הוא התסקיר, ובני המשפחה הם הנחקרים. ראה חוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי-נפש ונעדרים), תשט"ו-1955. מקובל כי השופט מקבל את המלצות פקיד הסעד בתסקיר כמו שהם: במאמר צרור עצות לאב המתגרש (ג) כותב גיא רווה כששאל את פקידת הסעד בדיון בבית משפט למה בנו לא יישן אצלו בחג ומוצאי החג, ענתה לו פקידת הסעד "ככה". השופט בהחלטתו קיבל את נימוק פקידת הסעד.
.
דו"ח ועדת סלונים נבו – בתי המשפט לענייני משפחה במרבית המקרים נוטים לקבל באופן מלא את כל הקביעות וההמלצות בתסקירי פקידי הסעד
בהודעת משרד הרווחה מיום 05/05/2009 על דו"ח ועדת סלונים-נבו לבחינת עבודת פקידות הסעד לסדרי דין נכתב: "בתי המשפט לענייני משפחה מייחסים בדרך כלל הערכה מרובה לפקידות הסעד ובמרבית המקרים הם נוטים לקבל באופן מלא את כל הקביעות וההמלצות שנכללות בתסקיריהן. זאת ועוד, לא פעם נתקלות פקידות הסעד גם בציפייה או בתביעה, מפורשת פחות או מפורשת יותר, להכריע בכל הדילמות והספקות שמוצגות על ידן בתסקיר, ולא להעבירן להכרעת בית המשפט".
דו"ח סלונים מצא ליקויים מהותיים בתפקודם של פקידי הסעד לסדרי דין. ליקויים אלו הוצגו בעבר אך לא הופקו לקחים ע"י המשרד מזה שנים: ניגוד עניינים, העדר פיקוח, אי קיום תקנות, כתיבת עובדות מהותיות בתסקיר ללא בדיקה, ועוד.
.
פקיד סעד לחוק הנוער
תפקידו של פקיד הסעד לחוק הנוער הוא לטפל בילדים ובני נוער בסיכון בהליך כפייתי כגון צווי בתי משפט, הצבה בפנימיות, אומנה או במוסדות אשפוזים פסיכיאטריים. בידיו מגוון סמכויות התערבות להגנה על קטינים במצבי סיכון ובמצבי חירום. האיתור הראשוני של ילדים בסיכון עושים מי שנמצאים בסביבתם הקרובה, כמו מורים, רופא המשפחה, שכנים, חברי המשפחה, עובד בריאות הציבור, פסיכולוג ועוד. גם הילד עצמו יכול לדווח למחלקה המקומית לשירותי רווחה על הסיכון שהוא נתון בו. האחריות לטיפול בקטין בסיכון, לאחר שאותר, מוטלת על המחלקה לשירותים אישיים וחברתיים במשרד הרווחה, באמצעות פקיד הסעד, שהוא עובד סוציאלי בהכשרתו.
סעיף 11 בחוק הנוער מסמיך את פקיד הסעד להוציא קטין מיידית מביתו ללא צו בית משפט: "היה פקיד סעד סבור כי קטין הוא נזקק ונשקפת לו סכנה תכופה או שהוא זקוק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי, רשאי הוא לנקוט את כל האמצעים הדרושים לדעתו למניעת אותה סכנה או למתן אותו טיפול אף ללא הסכמת האחראי על הקטין, ובלבד שלא יוחזק קטין יותר משבוע ימים מחוץ לרשותו של האחראי לו אלא באישור בית-המשפט". כלומר: פקיד הסעד מוסמך במצבים שאינם סובלים דיחוי, להוציא את הקטין מביתו ולכפות עליו טיפול. הוצאת קטין מביתו בדרך זאת לא תארך יותר משבעה ימים, לאחר מכן דרוש אישור בית-המשפט שבד"כ מאשר את בקשות פקיד הסעד.
.
סעיף 12 בחוק הנוער מסמיך את בית המשפט להורות על נקיטת אמצעים זמניים למשך חודש על הקטין ללא שמיעתו, שמיעת הוריו, וללא תסקיר של פקיד הסעד. ואולם בית משפט עליון קבע: "אף שסעיף 12 (חוק הנוער) אינו נוקט במפורש במונח 'קטין נזקק', הוא מופנה לקטינים נזקקים".
כל ההליכים בבתי משפט אלו אינם כפופים לדיני ראיות ומנוהלים בדלתיים סגורות, ובחיסיון, הרחק מהביקורת הציבורית. בתי המשפט רואים כסוף פסוק את המלצותיהם של פקידי הסעד המבוססים על הערכות, ועובדות שלא אומתו ולא נעשה ניסיון להפריכן (מסקנות ועדת סלונים).
.
בכל הקשור לחובת הדיווח (על פי חוק העונשין): פקיד הסעד מעביר את הדיווח למשטרה במידה ויש חשש שנעברה עבירה כלפי הקטין. הוא ממליץ למשטרה האם לפעול או להימנע מפעולה ושוקל אם יש עילה לפנות ולבקש פטור מדיווח. ההתנהלות הפלילית על פי החוק הינה של המשטרה בלבד.
פקיד הסעד עורך חקירה מקיפה על מצבו של הילד ומחליט אם אומנם נפגע ועד כמה, או אם יש סכנה לשלומו, ומה היא התוכנית הטיפולית המתאימה בעבורו. אם יש צורך בכך, פקיד הסעד רשאי לפנות לבית-משפט ולבקש צו אשר יורה לילד ו/או להורים למלא אחר הנדרש מהם בתוכנית הטיפול במסגרת הקהילה או הוצאה מהבית.
פקיד הסעד מפנה את המקרה לוועדת תכנון טיפול ומעקב (ועדת החלטה) המתכנסת בלשכת הרווחה העירונית, וזו קובעת כיצד יש לטפל בקטין: אם להשאיר אותו בבית ולטפל בו במסגרת הקהילה, או להוציאו מהבית. בעבר נקראו ועדות אלה "ועדות החלטה". אם ההורים אינם משתפים פעולה, פקיד הסעד יפנה לבית המשפט, אשר ישמע את עובדות המקרה. בית המשפט יקבע את דרכי הטיפול בד"כ ע"פ המלצת פקיד הסעד, מתוך ידיעה כי מדובר בהחלטה שנתקבלה ע"י ועדת החלטה, ו/או שמערכת הרווחה תתמוך בו.
בנובמבר 2002 הוגש לשר העבודה והרווחה שלמה בניזרי דוח של ועדת ייעוץ לקביעת סמכות ועדות ההחלטה "ודרך התנהלותן מול פקידי הסעד למיניהם" בראשות ד"ר ישראל צבי גילת. בדוח ועדת גילת דובר בין השאר על עבודת פקידי הסעד והוגדר תפקידם: "פקיד הסעד לפי התובנה המשפטית הקלאסית הוא 'זרועו הארוכה' של השופט הדן בעניין. הוא אינו 'פקיד טכני' אלא הוא 'בעל דבר'. הוא המוציא ומביא את העניין שבתחום סמכותו לבתי-המשפט, והוא המקבל הוראות מבית-המשפט כיצד לפעול. בבואו לבית-המשפט הוא מגיש תסקיר על מצבו של הקטין ובדיוני בתי-המשפט הוא מחויב לטעון טענות, וכמובן עליו מוטלת החובה להשיב לטענות שטוען בעל הדין שכנגד… מלבד זאת, תפקידו של פקיד הסעד הוא להציע דרכי טיפול לבית-המשפט, כדי שבית-המשפט ידע לבור לו את דרך הטיפול הנראית לו".
.
ליקויים מהותיים בעבודת פקידי סעד לחוק הנוער
בנובמבר 2007 פורסם מחקר: "נקודת מבטם של פקידי סעד ושל הורים במשפחות שבהן היתה התערבות בחוק", ע"י פקידת סעד לחוק הנוער באגף הרווחה של עיריית ירושלים חנה סימקין, ואלישבע סדן D.Sc אוניברסיטה עיברית. מהמאמר עולים ליקויים וכשלים קשים של תפקוד פקידי הסעד בטיפול ושיתוף הורים בהליכי קבלת החלטות על עתיד ילדיהם: אי מסירת מידע חיוני, אי שיתוף ההורים בתהליך קבלת החלטות, ועדות מומחים לחולקת אחריות, יצירת לחץ ובילבול אצל הלקוח, ועוד.

פקיד סעד לחוק האימוץ
פקידי סעד לחוק האימוץ מועסקים ע"י השירות למען הילד במשרד הרווחה ונבדלים מפקידי סעד לחוק הנוער, או פק"ס לסדרי דין המועסקים ע"י הרשות המקומית. הדיון ע"פ חוק האימוץ מתקיים בבית משפט לענייני משפחה בדלתיים סגורות ללא כפיפות לדיני ראיות.

חוק האימוץ (סעיף 12 ג) מקנה לפקידת אימוץ סמכות להוציא את הילד מחזקת הוריו בצו חירום ולקבוע את מקום הימצאו או למוסרו למי שמוכן לאמצו ללא צו בית משפט אך לא לזמן העולה על 14 יום. במקרה זה מקום הימצאו של הילד חסוי והגישה אליו מותרת לפקידות האימוץ בלבד. הרשות לאימוץ נקראת "השירות למען הילד" ומייצגת את המדינה בבקשה להכריז על הילד בר אימוץ. בית המשפט רשאי להכריז על הילד בר אימוץ במעמד צד אחד ללא נוכחות ההורים.

פקידות האימוץ משמשות אפוטרופוסיות לילד החל מהרגע שהוצא מחזקת הוריו ועד שיחליט בית המשפט להכריז עליו בר אימוץ. בתקופה זו הגישה אל הילד נעשת בפיקוח פקידות האימוץ וברשותן. הקשר בין הילד להוריו נעשה ע"י פקידות האימוץ, למרות שהן משמשות צד בהליך המשפטי כמי שמבקשות להכריז עליו כבר אימוץ. מערכת האימוץ העניקה לפקידות האימוץ עוצמה רבה: הן משמשות "צד" בהליך המשפטי שמבקש להכריז על הילדים בני אימוץ, ובה בעת הן "שומרות הסף" של הקשר שבין ההורים לילדיהם, לאחר שהללו הועברו כאמור לחסותן בתוקף צו חירום. ביכולתן להבנות את הקשר שבין ההורים לילדים בדרך המאשרת את ההנחה שקשר זה מסוכן לילדים ותומכת בבקשתן להכריז עליהם בני אימוץ. בפועל נעלם כל ספק באשר לאשמת ההורים שאינם יכולים לגדל את ילדיהם. ההורים מוצגים כמי שיש להסתיר מפניהם את הילד. ביכולתן של פקידות האימוץ לחבל בקשר בין הילד להוריו בדרך שבו הן ממשטרות את הפגישות ביניהם ולהעלים מאחורי חומת הסודיות את רצון הילדים.

פקידות האימוץ אינן בוחלות בשיטות בזויות להכריז על קטין בר אימוץ. השופט פנחס אסולין ציין באחת מהחלטותיו כי פקידות הסעד באו לכלל מסקנה כי גורל אחד ויחיד יהא לילדיו הקטינים של המשיב דהיינו שהם ימסרו לאימוץ ומשהכריעו הן בכך הן לא נמנעו מלתרום משלהן למארג הראיות אשר תבואנה בפני בית המשפט עד כדי, כמעט, כבילת ידי בית המשפט והצבתו בפני עובדות מוגמרות וחבל שכך.
.
פקידת סעד ראשית לחוק הנוער חנה סלוצקי משקרת וממצמצת בעיניים


.

פלייליסט –

חוקים ותקנות שפקיד הסעד מופיע בהם:

קישורים: