דרושה: מדיניות חדשה להעמדה לדין

דרושה: מדיניות חדשה להעמדה לדין , פרופ. בועז סנג'רו , 20.12.2019 , ישראל היום

גם אני אינני שמח על בחירת שר המשפטים בעו"ד אורלי בן ארי לתפקיד ממלאת מקום פרקליט המדינה. הפרקליטות היא גוף חשוב, עתיר כוח, וטעון ריענון ושיפור. מינוי פרקליט המדינה מתוכו אינו מבשר רפורמה ושינוי. הצורך בשיפור בולט בתחומים רבים.

"יש להקפיד יותר על גילוי מלוא חומר החקירה לסנגורים; לצמצם את הסחבת בטיפול בתיקים; לשנות מדיניות ולבקש פחות מאסרים מבתי המשפט"

יש להתוות מדיניות חדשה באשר להעמדה לדין, כך שלא על כל עבירה מיותרת, מתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ירדפו אנשים ויבזבזו משאבים ציבוריים; מדיניות חדשה שתביא להפחתה דרסטית במספר המעצרים – ניתן וצריך לחקור גם בלי לעצור; יש לגבש מדיניות ראויה באשר לשימוש בעסקאות הטיעון, שמצד אחד תצמצם את היקף השימוש בכלי זה, כך שיתקיימו יותר משפטי הוכחות שבהם מנסים לעשות צדק, ומצד שני, כל עוד מתקיימת תעשיית עסקאות הטיעון, תכיר בזכות הנאשמים לקבלת הצעה הוגנת, שתמנע שרירות ואפליה; יש להדק את הפיקוח של הפרקליטות על החקירה המשטרתית, כך שתצומצם התופעה של הפרות חוק על ידי חוקרים להוטים; יש להקפיד יותר על גילוי מלוא חומר החקירה לסנגורים; יש לצמצם את הסחבת בטיפול בתיקים; יש לשנות מדיניות ולבקש פחות מאסרים מבתי המשפט, במיוחד נוכח פליליות-יתר וכליאת-יתר, שהוליכו לצפיפות בלתי אנושית בבתי הסוהר; יש להילחם בהדלפות לתקשורת; יש לחזק את ההכשרות שמקבלים התובעים, ובין היתר לטפח אתוס של סיוע לבית המשפט להגיע לחקר האמת ולדכא להט להשגת הרשעה בכל מחיר; ועוד.

כדי שניתן יהיה לבצע שיפורים כאלה בפרקליטות, כלל לא הייתי ממנה אדם פנימי, אלא דווקא מישהו מבחוץ, כגון השופטת (בדימוס) הילה גרסטל, שבתפקידה כנציבת הביקורת על הפרקליטות ניסתה לשפר, עד שמנעו זאת ממנה.

השר אוחנה בחר במינוי שמרני, מתוך הפרקליטות, של בעלת תפקיד ניהולי – משנה לפרקליט מחוז. לפי הפרסומים, היועמ"ש הטיל את מלוא כובד משקלו כנגד המינוי. לדעתו יש למנות רק מי ששימש משנה לפרקליט המדינה או פרקליט מחוז, ואין די במשנה לפרקליט מחוז. ליתר דיוק, עמדתו היא שיש למנות דווקא את עו"ד שלמה למברגר, וזאת נוכח ניסיונו הרב יותר בתפקידי ניהול בפרקליטות. אם שמחים במצב הקיים ולא מעוניינים בשיפור, אולי מפתה לשכפל את פרקליט המדינה תוך מינוי בעל תפקיד בכיר. אך אז כבר לא מדובר ב"מתחם הסבירות" כפי שמנומקת החלטת היועץ, אלא, אולי, ב"מתחם השכפול", שהגיע לשיאו המצומצם בקביעה שיש למנות דווקא את עו"ד למברגר.

אינני מכיר את עו"ד בן ארי, אך מקוממות בעיניי הטענות המועלות כנגדה, שאיננה די בכירה ושהתמודדה שלוש פעמים על תפקידים בכירים בפרקליטות ולא נבחרה. גם לפי נימוקי היועמ"ש אין מחלוקת שהיא בעלת מומחיות בתחום המשפט הפלילי, וותק רב של כשלושה עשורים בפרקליטות. גם לבתי המשפט נבחרו שופטים שלא נבחרו בסיבוב קודם. העובדה שאדם לא נבחר, כשלעצמה, איננה מלמדת דבר לחובתו. הבחירה היא בדרך כלל פרי שיקולים רבים ומאבקי כוח – גם במינוי לשפיטה וגם במינוי לפרקליט המדינה.

לבסוף, קשה בעיניי קביעתו של היועמ"ש כי חרף העובדה שסמכות המינוי היא לפי החוק בידי שר המשפטים, בכל זאת עליו לא רק להיוועץ ביועמ"ש, אלא, בעצם, לקבל את בחירתו, וכי "מינויה של עו"ד בן ארי לתפקיד ממלאת מקום פרקליט המדינה חורג באופן קיצוני ממתחם הסבירות, ולפיכך קיימת מניעה משפטית לאשרו". מבחינה אנושית ניתן אולי להבין את תחושת היועץ, כי אם לא מקבלים את המלצתו – הדבר בלתי סביר, אך מבחינת המינהל התקין, גישה זו מוליכה לניהול המדינה על ידי פקידים ולא על ידי נבחרי הציבור.

פרופ' סנג'רו מלמד במכללה האקדמית ספיר ובמרכז האקדמי למשפט ולעסקים ומייסד האתר "ביקורת מערכת המשפט הפלילי"

דרושה מדיניות חדשה להעמדה לדין
דרושה: מדיניות חדשה להעמדה לדין , פרופ. בועז סנג'רו , 20.12.2019 , ישראל היום

"פרקליטות שלא היכרנו" , פרופ. בועז סנג'רו , ישראל היום , 13.12.2019

על אופיה של פרקליטות המדינה ברמיסת זכויות אדם, סיכול ממוקד, מסע צייד, שיכרון כוח ועוד…, המאמר "פרקליטות שלא היכרנו" , פרופ. בועז סנג'רו , ישראל היום , 13.12.2019

"… ואני רוצה שיזכרו אותי כמי שקידם את זכויות האדם והשוויון בישראל. למשל, בדאגה לזכויות נאשמים. אני מחנך את האנשים לכך שהמטרה של פרקליט היא לא להרשיע, אלא לעשות צדק. אם לאחר הגשת כתב אישום הראיות מתערערות ואין יותר סיכוי סביר להרשעה, ההוראה היא לחזור בנו מכתב האישום".

בחרתי לפתוח באמירה יפה של הפרקליט היוצא. לאחר מכן פתחתי את המילון במילה "זיכרון", ומצאתי שפירושה הכושר לזכור דברים ולשמרם במוח. דברים קיימים. לא ניתן לזכור דבר שלא ממש קיים. גם ניצן כנראה מתקשה לבסס את קיומו, משום שהוא נותן רק שתי דוגמאות מוכרות לחזרה מכתב האישום – תיק הברנוער ותיק הרב הריסון, שבהם לא נותרה לפרקליטות ברירה. הרי גם ניצן מגביל את נדיבותו למקרים שבהם "הראיות מתערערות ואין יותר סיכוי סביר להרשעה". כך שאולי אלה מקרים של חשש מהתבזות בבית המשפט.

הפרקליטות היא גוף חשוב ולכן יש לשמור עליו; ובעל כוח רב ולכן יש לבקרו. רוב הפרקליטים עושים מלאכתם ביושר. מכיוון שהפרקליטות מייצגת את כולנו, אנו רשאים לתבוע ממנה הגינות מרבית. בניגוד לתיאור שבראיון, הפרקליטות שאני הכרתי בשנים האחרונות היא לצערי כוחנית – ואפילו שיכורת כוח; אינה שומרת על זכויות האדם – ואפילו רומסת זכויות חשודים ונאשמים; ומסרבת לקבל ביקורת. הכוחניות ושיכרון הכוח הודגמו בפרשת זדורוב, שבה הילכו אימים על הרופאה המשפטית המקצועית ד"ר מאיה פורמן רק משום שחוות הדעת שלה לא התאימה לפרקליטות, ודרשו מד"ר חן קוגל הישר והאמיץ (ולכן סירב לדרישה) לשנות תצהיר שעליו כבר חתם.

דוגמאות לרמיסת זכויות חשודים ונאשמים אינן חסרות בתקופה האחרונה. למשל, מעצר של עד מדינה שנועד לאלצו לדבוק בהסכם. גם בחקירות שאותן מלווה הפרקליטות באופן צמוד, היא אינה מרסנת דרכי חקירה אגרסיביות של המשטרה, שתחילתן במעצרים נטולי עילה חוקית אמיתית, המשכן בהשפלת הנחקרים וסופן אפילו בסחיטה באיומים. המדיניות החדשה של החרמה ("חילוט") מאסיבית של רכוש של חשודים משמשת בעצם ענישה לפני משפט. הנחמה שמציע ניצן, שלפיה נחקרים רבים סובלים מפשפשים, היא אולי צרת רבים נחמה לרשעים. צריך לשפר את המצב עבור כל הכלואים. לדבריו, "מעניין שאת אף אחד לא הטריד הדבר הזה עד שניר חפץ אמר שנעקץ מפשפשים". האומנם? בעקבות עתירה נגד הצפיפות, פסק בג"ץ שעל הרשויות להגדיל את שטח המחיה הממוצע לאסיר, אך הרשויות מפרות פסיקה זו והפרקליטות בראשות ניצן לא התביישה להגיש בקשה לאורכה של תשע שנים(!), במקום לכלוא פחות אנשים כפי שהמליצה ועדת דורנר.

הדוגמה המרכזית לסירוב לקבל ביקורת היא הסיכול הממוקד שנעשה לשופטת בדימוס הילה גרסטל, שפעלה שנים ספורות באופן מוצלח לשיפור הפרקליטות כנציבת הביקורת. ניצן מתפאר בייעול ההודעות לחשודים על סגירת תיקים, אך שוכח לציין שהדבר נעשה רק לאחר דו"ח מצוין של גרסטל, שלפיו לאחר שחולפת שנה בממוצע עד שמחליטים לסגור תיק נגד חשוד, באופן מקומם חולפת שנה נוספת בממוצע עד שטורחים להודיע לו זאת ולאפשר לו לישון בלילות.

אני מסכים עם ניצן שלא מדובר ב"הפיכה שלטונית". אך בחקירות ראש הממשלה ניכרות להיטות יתר והשקעת משאבים לא פרופורציונליים, המעוררות תחושה קשה של מסע ציד לאורך שנים. לדברי ניצן, "היום אני מגן על המדינה, כי אני רוצה אותה טהורה יותר ולא מושחתת". לפי מדדים בינלאומיים, ישראל אינה מדינה מושחתת. הדימוי שבו בחר ניצן, "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו", מעורר חשש שלאחר זריעת כתבי האישום פוצחים בשירים נוכח ריבוי ההרשעות.

השאלה והתשובה האחרונות שבראיון מעוררות מחשבה שהגיע הזמן לחדול מהמנהג הלא רצוי למנות את פרקליטי המדינה והיועמ"שים לבית המשפט העליון. מלבד החריג של השופט המצוין גבריאל בך, כל היתר הביאו גישה תביעתית מובהקת.

פרקליטות שלא ידעתם
"פרקליטות שלא היכרנו" , פרופ. בועז סנג'רו , ישראל היום , 13.12.2019

דיון טלוויזיוני בספרו החדש של פרופ' בועז סנג'רו "הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם: גורמים ופתרונות"

 //player.vimeo.com/video/107193096

פברואר 2014 – ספרו של פרופ' בועז סנג'רו הוא כתב-אישום חריף נגד מערכת המשפט הפלילי – מחוקרי המשטרה והמומחים המשטרתיים, דרך התובעים ועד לשופטים. אין עוול גדול יותר אשר גורמת המדינה לפרט מאשר הרשעת חף מפשע. גם לחברה נגרם נזק משמעותי, שהרי העבריין האמיתי נותר חופשי. "עיקרון התאונות הנסתרות" של המשפט הפלילי אינו מאפשר לדעת על כל הרשעות השווא. אולם המחבר מראה – על בסיס תחשיבים תיאורטיים ועל בסיס מחקרים אמפיריים אשר חלקם מבוססים על השוואות גנטיות בין דגימות מזירות הפשע לבין דגימות מגופם של אסירים שהורשעו בטעות – שהיקף התופעה הוא לפחות 5%(!). לפיכך, מתוך כ-20,000 האסירים בישראל, לפחות 1,000 הם חפים מפשע בכל זמן נתון.
בלוויית דוגמאות מהמציאות המחבר מנתח את הגורמים לתופעה: התפישה המוטעית אשר לפיה החשוד וודאי אשם ונותר רק להוכיח זאת; הודאות שווא; עדויות ראייה מוטעות; עדויות שקר; ראיות מדעיות מוטעות ומטעות; "כשל החלפת ההתניות" אשר מוליך להרשעה מוטעית על סמך ראיה יחידה; טעויות שופטים; תפישות תפקיד לא נכונות של חוקרים ותובעים; הסתרת ראיות הפועלות לזיכוי; בידוי ראיות; ייצוג גרוע על ידי סנגורים; עסקות טיעון; חוסר אפקטיביות של הליך הערעור; נדירות הליך המשפט החוזר; ועוד. בסוף הספר מציג המחבר תיאורית בטיחות למשפט הפלילי, למניעת הרשעות של חפים מפשע, המבוססת על תורת הבטיחות המודרנית המקובלת בתחומים כמו תעופה, תחבורה והנדסה. קריאת הספר תלמד לא רק על הרשעת חפים מפשע, אלא גם על מערכת המשפט הפלילי בכללותה.

בקדמת הכריכה מופיעות תמונות אחדות של אנשים שהורשעו בטעות בעבירות החמורות ביותר, רצח ואונס, ונידונו לעונשים החמורים ביותר, מאסר עולם או מוות. הם זוכו לאחר שנים רבות בכלא על בסיס השוואות DNA במסגרת מיזם החפות האמריקני (Innocence Project).

בועז סנג'רו הוא פרופסור מן המניין, מייסד ועומד בראש החטיבה למשפט פלילי ולקרימינולוגיה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת-גן; מומחה למשפט פלילי ולדיני ראיות; פרסם ספרים ומאמרים רבים בישראל, בארצות-הברית ובאנגליה. תחום העניין המרכזי במחקריו ובכתיבתו בשנים האחרונות הוא הרשעת חפים מפשע.

פרופ' בועז סנג'רו – ועדת החקירה הממלכתית על פרשת חטיפת ילדי תימן – באין חשד אין חקירה אמיתית

מאי 2013 – באין חשד אין חקירה אמיתית טוען פרופ. בועז סנג'רו על חקירת הועדה הממלכתית פרשת חטיפת ילדי תימן. הוועדה לא העמיקה כמצופה מוועדה כמותה על פרשת ילדי תימן ולמעשה טייחה את הפרשה.

פרופ. בועז סנג'רו ביקר את עבודת הוועדה במאמרו "באין חשד אין חקירה אמיתית: דוח ועדת החקירה בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן" שפורסם ב"תיאוריה וביקורת" מס' 21 2002. מסקנתו המרכזית, המבוססת על כלי הניתוח המקובלים של טקסט משפטי היא ש"עבודת הוועדה לוקה בליקוי היסודי ביותר שוועדת חקירה עלולה ללקות בו: העדר אפיסטמולוגיה של חשד". לטענתו לא היה חשד באף אחד משלבי עבודת הוועדה וכל צורת עבודתה, החקירה, ההיקף, אופני הדיבור והדו"ח הם רק "מראית עין" של טיפול.

הודאה באשמה – "קיסרית הרשעות השווא" – מאמר מאת פרופ. בועז סנג'רו

רומן זדורוב כמשל

מההודאה שהיא "קיסרית הרשעות השווא", ההתבססות על טביעת הנעליים שהיא "מדע זבל" ועד לשכנוע העצמי של השופטים. האם בית המשפט יתקן את הטעות?
פרופ. בועז סנג'רו , מאיר 2013 , nrg

משפט רצח תאיר ראדה, מלבד ההיבטים האנושיים והטראגיים שלו, יכול לשמש גם כמקרה-מבחן מצוין ללימוד מערכת המשפט הפלילי שלנו.

ראשית, ההרשעה מבוססת בעיקר על הודאת החשוד בחקירתו במשטרה. בניגוד למה שחשבו בעבר כשהכתירו את ההודאה כ"מלכת הראיות", היום – בעקבות מחקרים חדשים, לרבות השוואות גנטיות של DNA מזירות הפשע ל-DNA מגופם של אסירים שהורשעו בטעות – אנו כבר יודעים שלצד הודאות-אמת יש גם תופעה משמעותית של הודאות-שווא, ונראה שהגיע הזמן לראות בהודאה את קיסרית הרשעות-השווא.

שנית, בית-המשפט מתבסס בהרשעתו על טביעת נעליים – ראיה המתחזית להיות מדעית, אלא שלפי המחקרים החדשים בנושא יש לראותה כ"Junk Science" (מדע זבל או מדע פגום). בדו"ח מפורט בנושא של האקדמיה הלאומית האמריקנית למדע משנת 2009 נקבע שאין לתחום זה כל בסיס מדעי, אך מתברר שבבתי-המשפט שלנו עדיין חולקים לו כבוד.

שלישית, לאחר שבמהלך הערעור לבית-המשפט העליון הוגשו שתי ראיות משמעותיות מטעם ההגנה המצביעות על חפותו של זדורוב, הוחלט להחזיר את התיק לאותו הרכב של שלושה שופטים שהרשיעו את זדורוב בבית-המשפט המחוזי (מלבד אחד שנפטר בינתיים והוחלף), כדי שדווקא הם ישמעו את הראיות החדשות ויחליטו לגביהן. אך הם הרי כבר כתבו בפסק-הדין הראשון שהם משוכנעים מעבר לכל ספק סביר שזדורוב הוא הרוצח. והם לא רק שופטים, אלא גם בני-אדם. כמה מאיתנו אוהבים להודות שטעו?

ראש ההרכב אפילו הקדיש כ-50 עמודים מפסק-הדין לתיאור שקריו של זדורוב, כאילו הוא נאשם באמירת שקר ולא ברצח, וכאילו לא צפוי שנאשם ברצח ישקר גם אם הוא חף-מפשע. ועתה, אותו שופט שחרץ את גורלו של זדורוב בנחרצות כה גדולה, אמור לפי שיטתנו המשפטית לדון בפתיחות ובאובייקטיביות בראיות החדשות. זוהי אשליה המובנית בתוך השיטה.

רביעית, נכון שניתן יהיה לערער על הקביעות של המחוזי לבית-המשפט העליון, אך קיימת שם ההלכה מעקרת הערעורים לכדי מס שפתיים, שלפיה בית-משפט בערעור אינו נוטה להתערב בממצאים העובדתיים, אלא בעיקר בשאלות המשפטיות. דומה הדבר לחולה המבקש חוות-דעת נוספת ("second opinion") אך הרופא השני אינו טורח לבדוק אותו ומסתפק בעיון חוות-הדעת של הרופא הראשון ובאישורה.

לבסוף, כבר כשקראתי את כ-400 העמודים של פסק-הדין המרשיע, התרשמתי וכתבתי שההרשעה ממש לא משכנעת, ודאי לא מעבר לספק סביר. עתה, לנוכח הראיות החדשות, צריך לקוות שבית-המשפט העליון יזכה את זדורוב. משני השופטים של בית-המשפט המחוזי שהרשיעו את זדורוב אין לי, לצערי, ציפיות גדולות. אני מקווה שהציפיות שלי מבית-המשפט העליון אינן מוגזמות בשיטת משפט שבה, ככלל, מתכחשים לתופעה של הרשעת חפים מפשע ולא נוטים לתקן טעויות.

פרופ' בועז סנג'רו הוא ראש החטיבה למשפט פלילי ולקרימינולוגיה במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ומחבר הספר "הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם: גורמים ופתרונות", העומד להתפרסם בהוצאת "רסלינג".