המדינה עירערה על זיכוי פסיכיאטר הילדים ד"ר מרסלו שפיץ – בית חולים נהריה – "הדרכת בילד", ממעשה מגונה בנער

אוגוסט 2007
הפסיכיאטר ד"ר מרסלו שפיץ המשמש מנהל מחלקת אשפוז פסיכיאטרי לילדים המכונה "הדרכת הילד" – בית חולים נהריה, הואשם בעבר בהאשמות חמורות, אך זוכה מחמת הספק. המדינה אף עירערה לבית המשפט העליון בעניינו.

להלן הכתבה המדינה עירערה על זיכוי פסיכיאטר הילדים ד"ר מרסלו שפיץ ממעשה מגונה בנער , אוגוסט 2007 , הארץ
.
פרקליטות המדינה עירערה אתמול (חמישי) לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, לזכות את הד"ר מרסלו שפיץ, פסיכיאטר ילדים ונוער, מעבירות של מעשים מגונים בקטין. בעקבות הערעור ייתכן שיוטלו מגבלות על עבודתו של שפיץ ועל רשיונו לעיסוק ברפואה. לאחר זיכויו הודיעו משרד הבריאות ונציבות שירות המדינה כי ישקלו מחדש את החלטתם להשיבו לעבודה אם יוגש ערעור.
.

פסיכיאטר ד"ר מרסלו שפיץ
פסיכיאטר - דוקטור מרסלו שפיץ - האשמות חמורות
מרסלו שפיץ – האשמות חמורות

שפיץ מואשם כי ב-1999 בעת שהנער, בן 15, אושפז במחלקה, נהג להניח את ידו של הנער על אזור חלציו ואת ידו שלו על חלציו של הנער, מעל לבגדים; הצמיד את ראשו של המתלונן לאזור חלציו, ואת פיו לאזור חלציו של הנער; ואף הורה לנער המטופל לקום, הצמיד אותו כשפניו לשולחן, נצמד למתלונן עם אגן ירכיו כשהוא נוגע באבר מינו מעל לבגדים ומניע את אגו בצמוד לישבנו של הנער. המדינה מציינת בערעור, כי כל שופטי המחוזי התרשמו שהמתלונן אמין, שלא היה במצב פסיכוטי, ושלא סבל ממחשבות שווא. ? בניגוד למה שטען שפיץ.

שופטי בית המשפט המחוזי זיכו שפיץ מחמת הספק ברוב דעות של שני שופטים נגד אחד. הם קבעו כי ייתכן שמצבו הנפשי הרעוע של הנער ורצונו העז להשתחרר מאשפוז גרמו לו לבנות גרסה מפלילה שהוא עצמו האמין בה, או שהנער פירש באופן מוטעה את המעשים שביצע בו שפיץ. השופטים העלו כמה ספקות, ובהם – העובדה שלפי גרסת הנער, המעשים נעשו בחדר שלא היה נעול, בעת שאמו של המתלונן המתינה לו מחוץ לחדר וכן שהנער סיפר לאמו על המעשים רק לאחר התקרית החמורה ביותר.

בערעור נטען כי בית המשפט התעלם מהעובדה שמרסלו שפיץ שיקר שקר בוטה בעדותו בעניין מהותי, כשטען כי איבחן את הנער כמי שנמצא במצב פסיכוטי וסובל ממחשבות שווא ? בניגוד למה שנכתב ברישומים הרפואיים שלו ושל שאר הרופאים שטיפלו בנער. המדינה אף טוענת כי הפער העצום בין התלונה לבין גרסתו של שפיץ, שהעיד שלעיתים שם יד על כתפו של המתלונן ולעתים על ברכו, אינו פער שניתן לגשר עליו באמצעות הסבר של טעות בפרשנות.

בערעור נטען כי אין כל מקום לספקות אלה. בנוגע לעיכוב בהגשת התלונה נטען כי הדבר אופייני לקורבנות עבירות מין. הנער אמר בעדותו שבטח ברופאו, ולא האמין שינצל אותו: "הייתי במצב של מבוכה וקיפאון, מאוד בטחתי בו באותה תקופה ראיתי בו מישהו שיכול לעזור לי. אמא שלי גם אמרה שהוא רופא טוב ויעזור לי, ולא יכולתי להאמין שרופא יכול לעשות כזה דבר", העיד הנער, "פחדתי להגיד למישהו כי חשבתי שהוא יעזוב אותי ולא ירצה לטפל בי." הוא גם סיפר שהיה נבוך לספר על המעשים, ורק בהדרגה הבין שמדובר במעשים מיניים. בערעור נטען, כי סביר שהנער העדיף שלא לפרש את המעשים כבעלי קונוטציה מינית, והתלונן בפני אמו רק לאחר האירוע האחרון, שהיה החמור מכולם.

כן נטען, כי המעשים בוצעו מאחורי דלתות סגורות, כאשר לא היתה לאיש סיבה להיכנס ולהפריע להם, ולעתים אף מאחורי דלת נעולה; וכן שהיו כאלה שאפשר להפסיקם מיד בלא לעורר חשד, ולכן ייתכן שהתרחשו, ולא היו כרוכים בסיכון רב לנאשם.

קישורים:

אבחון, תיוג, טיפול – לעולם לא תדע מה שירותי הרווחה מבשלים לך

.
פגישה עם שירותי הרווחה
.

לפני

לפני פגישה עם שירותי הרווחה.

אחרי

אחרי פגישה עם שירותי הרווחה
שירותי הרווחה ברשויות המקומיות הנם גופים כוחניים, הכופים את האבחונים, התיוגים, והטיפולים על האזרח. כל אזרח המוכר להם הנו מסכן את שמו הטוב, בריאותו ונפשו.
בכתבת תחקיר: "הכי משתלם להגיד מפגרים, ואז לסגור להשפיל להכות" , ידיעות אחרונות , יאנה פבזנר , אוקטובר 2009, סופר על ילדים נורמליים שהושמו ע"י שירותי הרווחה במוסדות לילדים מפגרים, הושפלו והוכו במשך עשרות שנים. וכך נכתב: עובדת במוסד:
"הרי עם ילדים נורמליים יותר קל להסתדר. בגלל זה הם נשארו שם. היה אחד שהיינו נותנים לו להוציא לנו כסף מהכספומט, לפרוט את הצ'קים של המשכורת. הם היו אנשים עצמאיים ובטחנו בהם".

מהאבחון שנערך לדודו דהאן (חוסה במעון) : "הוועדה הוכתה בתדהמה על כך שאדם שאינו מפגר נמצא במעון. אין פלא שהוא הגיע למצב הנפשי הקשה שהוא נמצא בו".
סוף ציטוט.
.
קישורים:

אשפוז כפוי – מונולוג של אישה מתוך מחלקה סגורה ואטומה

סיפורה של אשה שאושפזה בבית החולים שלוותה, במגדיאל – המחלקה הסגורה למבוגרים.

המאמר מונולוג של אישה מתוך מחלקה סגורה ואטומה , חנה איסלר , ספטמבר 2009
.
היא לא שיתפה את משפחתה בהתמכרותה לכדורים, החליטה כי נמאס לה מתחושת ה"באסה" שאלו מביאים עליה וזרקה אותם לפח. התאשפזה מרצונה במוסד לחולי נפש ונ-ח-ר-ד-ה סיפורה של מאושפזת ב"קן הקוקיה"

▪ ▪ ▪

חברתי במצוקה, מנסה להיגמל מכדורים פסיכיאטריים לדיכאון, ונתקפת חרדה. מצד אחד היא מבינה שפיתחה בהם תלות, והיא חסרת אנרגיות, כבדה ו"זומבית", ומאידך-גיסא הייתה רוצה לשוב ולהיות כמו פעם: ערנית, נמרצת שהרבתה לקרוא ולצחוק. בקיצור – רוצה לחזור לחיים.

היא זורקת את הכדורים בבת אחת, בניגוד להוראות, ואחרי לילה קשה מתייצבת באחד מהמוסדות הממלכתיים לטיפול בחולי נפש לקבלת עזרה. שיעזרו לה להיגמל. מכאן, מתחיל הכדור להתגלגל. אחרי יממה במיון, ושיחה קצרה עם הרופאים כשהיא אומרת שרע לה
ובא לה למות, היא מתקבלת ונסגרת במחלקה הסגורה. קן הקוקיה.

מכיוון שהתביישה במה שקורה לה, לא שיתפה את משפחתה. רק סיפרה לחברה. הנה הגיעה לה עוד משוגעת חסרת קרובים, שאיש לא דואג לה, ועוד מרצונה הטוב, והחופשי – אפשר לעשות בה, שם, מה שרוצים. ככל העולה על רוחם.

על דעת עצמי, מודה באשמה, דיווחתי למשפחתה – ועל כך זכיתי לקיתונות של רותחין מחברתי, ואף לניתוק יחסים. אך לשמחתי, משפחתה התעשתה ופעלה במהירות לשלוף אותה מהסיוט לפני שהוועדה תכניס אותה לאשפוז כפוי. והרי המונולוג שרשמתי מפיה, משבוע במחלקה המופלאה, זועק בפני עצמו:

"חנה, היה לי כל כך רע, הרגשתי רע, כל כך חלשה, כל כך פגיעה, לא היה לי כוח לרחוץ כלים. רציתי שיעזרו לי, שיטפלו בי כמה ימים, עד שארגיש יותר טוב. כדי שיקבלו אותי, סיפרתי דברים קשים על עברי, שרק יעזרו לי ולא אצטרך להדאיג את בתי היחידה. אחר כך אחזור לבית שלי שאני אוהבת.

"לא ידעתי מה זה מחלקה סגורה. לא היה לי מושג-עד שנכנסתי. בגלל שאמרתי שאני רוצה למות, הכניסו אותי לשלושה ימים לחדר בידוד – קוראים לזה – יחידה מיוחדת. את לבד, יכולה לדבר לקירות החשופים. יש חלון כזה קטן עם וילון, ובחוץ כוח עזר – שומר שהולך אחרייך לכל מקום. גם לשירותים ולאמבטיה.

"כשאת התקשרת אלי, ושמעת צעקות ברקע, זאת הייתה בחורה צעירה ושמנה כזאת, קשורה למיטה בחדר בידוד, היא צעקה שעות 'שורף לי, עשיתי פיפי, שחררו אותי בבקשה, מים מים, אני צמאה, רחמנות! תפתחו לי…'. אף אחד לא מגיב, לא מתייחס. הכל סגור! כמו בימי הביניים.

"אחר כך בא לשם אחד החולים, הציץ בחלון ושאל אותה: 'את רוצה למצוץ זין?' וצוחק – 'את רוצה זין?'. גם ממני היא ביקשה מים ושאשחרר אותה. אבל לא יכולתי. אחר כך, גמרו עליה – מילאו אותה בתרופות והשתיקו אותה. בלילה, כולם מקבלים כדורי שינה שיהיה שקט. אמר לי אחד שהוא מגיל 8 שם, מאז הוא על כדורים. קלטתי שאני בבית משוגעים – נכנסתי לטראומה. איך יוצאים מפה? איך שהם הפחידו אותי… חנה.

"אמרתי לעצמי: אהיה ילדה טובה, אהיה זומבי, רק שלא יעשו לי משהו עם הזריקות והקשירות ומכות החשמל. הייתי ב-ו-ב-ה! לא ניג'סתי, לא הפרעתי – כאילו אני לא קיימת. את יודעת איזה מפחיד??? עדיף בית סוהר, שם לפחות לא דוחפים לך תרופות וקשירות.

"השומר, הכוח עזר, עמד לידי ובדק לי בפה אם אני בולעת – אין חוכמות. תיזהרי להגיד 'אני רוצה', תיזהרי להגיד שיש לך ביטחון. כולם אמרו לי: 'תתחנפי אליהם' – איזה מפחידים! הביאו גבר צעיר, על כסא גלגלים, אזוק בידיים וברגליים. היה קשור כמה ימים למיטה. אמר לי: 'אם תראי את התיק שלי, תבכי'.

"יש כאלו שמקבלים 25 כדורים ליום! אני עוד קיבלתי הכי פחות כי התנהגתי יפה. שמעתי אחות אחת אומרת: 'נתתי לו כאלו כמויות של זריקות שפיל היה נופל, שילמד להתנהג יפה ולא לומר מילה'. אין שפת דיבור פה – מדברים איתך בכדורים. שיחות? את שואלת? ביקשתי פסיכולוג, אמרו לי שלא נותנים מטעמים כלכליים. המושלם גם לא נותן.

"אם תגידי מילה – עוטים עלייך קבוצה של אנשים ומשתיקים אותך. כשבתי הגיעה, הייתה בהלם. הלכה לקנות אוכל וממתקים לחולים. אחות אחת לחשה לה: 'הבת שלך לא צריכה להיות כאן', תיקחי לה עורך דין מהסיוע, זה לא יעלה לך כסף. 'הסיוע חרא', אמר לי הבחור הערבי – 'לא עזרו לי בכלל, תראי איפה אני'. כולם אמרו לי, החולים: 'את לא מתאימה לפה. מה את עושה פה?'

"לצאת? את שואלת? לא יוצאים לשום טיול. יש חדר קטן לעישון – זהו. אי-אפשר לצאת. השומרים יושבים מול הדלת. חשבתי לברוח עם בתי, לבשתי בגדים שלי, אבל הוא תפס אותי ושאל – 'מה פתאום התלבשת?' – אמרתי לו: 'זה חג! רציתי להיות חגיגית…'. תחזרי לפיג'מה מיד!

"בערב יש ספירה – כמו בבית סוהר, בדיוק. לברוח? תיק פלילי. אמרו שישחררו אותי לחגים, אבל שיחררו רק ל-4 שעות, בערב ראש השנה, וכל הזמן צלצלו והפריעו בארוחה. חזרתי לבדי, נהגתי, בוכה… מפחד שיבואו עם שוטרים ויקשרו אותי ויעשו לבתי בושות.

"את שואלת אם יש שיחות ופעילות? יש אחת יעני, ריפוי בעיסוק, למי שרוצה, מציירים משהו. אין לה קליינטים, היא שותה קפה ומעשנת. סיפרתי לה על הספר שלך והיא מאוד רצתה שאביא לה… אז אמרתי לה – טוב, תני לי לצאת ואביא לך. זה מקום בלתי צפוי! כל רגע יכול לקרות משהו. כשמישהו עושה משהו, קבוצה של אנשים קופצים עליו, עטים עליו, ומזריקים לו. ראיתי את זה בטלנובלות. ווי, אלו ששומרים עלינו – שטינקרים, ומעבירים הכל לרופאים. אז התיידדתי איתם, ודיברתי איתם בשכל. הייתי רגועה. לא יכלו עלי כי שיתפתי פעולה. אבל מ'הזה נחרדתי!

"כולם רואים את אותו הערוץ בטלוויזיה הישנה. בכלל, הכל שם מוזנח וישן, על הפנים. לא מה שראית במיון. איזה מזל שבתי הגיעה עם חתני ועם פסיכיאטר בכיר ועורך דין חזק, ואיימו עליהם, על הרופאים, שישחררו אותי על אחריותם. ואני חשבתי לתומי שהם הקשיבו לתחנוניי ללכת הביתה. התחנפתי אליהם, אמרתי: 'טיפלתם בי יפה, כעת אני מרגישה טוב, אפילו ש-מ-ח-ה! למדתי את הלקח, יותר לא אפסיק את התרופות, על דעת עצמי'. אז הם הציעו לי מחלקה פתוחה ואני, שספרתי את השעות והדקות ליציאה, אמרתי: 'לא! אני רוצה הביתה. לא תראו אותי יותר פה בחיים!'. בתי אמרה שאני אחראית מאוד ושומרת על הנכדים, מתפקדת.

"לא מאמינה שנחלצתי משם. לא מאמינה. עד שנתנו לי לצאת – עד שפתחו. יש כאלו שכבר לא מסוגלים לצאת. לא מאמינה שאני בבית, 20 דקות מהמקום הזה. אני בטראומה נוראית. איך אני אתאושש מזה? תעשי משהו, חנה, כמה נשמות שם זועקות לשמים – הצילו! ולא מקבלות את הישועה שלהן. את תעשי מצווה גדולה. תספרי מה הולך פה. הלוואי. טעיתי, כאן לא מטפלים – כאן גומרים עליך!".
.

אשפוז כפוי – מולעטים בתרופות בפחד וייאוש
אשפוז כפוי - מולעטים בתרופות בפחד וייאוש

מטופלים חולים מגיעים לייאוש – למה???הרבה שאלות קשות מתבקשות מהמונולוג המזעזע הזה. היום, כשחצי עולם בדיכאון, והשימוש בפרוזאק ובשאר מדכאים ומעוררים הולך וגדל לממדים אדירים – עלינו לשאול מה קורה במוסדות הממשלתיים הללו; על מה שקורה בהם; על קשר השתיקה; על משרד הבריאות המשותק; על האכזריות ועל מה ולמה יש עוד במדינתנו הנאורה, כביכול, מוסדות מדכאים ומשפילים את כבוד האדם וחירותו, שאינם מתאימים לגישה המתקדמת לטיפול בנפש האדם ואת התפתחות הפסיכולוגיה בארץ ובעולם. מדינת ישראל חתומה על אמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות מ-31 במרס 2007, האמנה נמצאת בתהליך אישרור במשרד המשפטים. חוק טיפול בחולי נפש, על פיו פועלים המוסדות הללו, נוגד את אמנת האו"ם עליה אנו חתומים.

להלן כמה שאלות המופנות לכל השותפים למלאכת "הטיפול" במחלקות חולי הנפש:

  • למה נמנעות זכויות החולה המעוגנות בחוק מחולה הנפש?
  • איך זה שלא פונים ומודיעים למשפחתו של אדם שבא לטיפול, אך נוטלים את זכויותיו וממנים לו אפוטרופוס לדין?
  • איך זה שחולים במחלקות הסגורות לא יוצאים לפעילות בחוץ?
  • איך ייתכן שאין פסיכולוגים לטיפול ולשיחות והיכן התקציבים?
  • האם מחיר האשפוז אינו כולל יותר מריפוי בעיסוק שאיננו חובה?
  • האם לחולה נפש אין זכות לגופו? להביע דעתו? ולזעוק את מכאובו?
  • מדוע הנמלט ממחלקה סגורה נחשב לפושע ועבריין, ונפתח לו תיק פלילי?
  • הכיצד המשטרה מגלה להיטות כזאת לרדוף אחרי חולי נפש ולא אחר עבריינים, ומשתפת פעולה עם המוסדות הפסיכיאטריים?
  • מדוע אין שקיפות ומצלמות ופיקוח על הנעשה שם?
  • מדוע אסור לצלם ולהקליט אם הכל כל-כך נפלא ותקין במחלקות הסגורות?
  • היכן שר הבריאות, שלא מונה? היכן שר המשפטים? היכן מבקר המדינה? השר לביטחון פנים…?
  • מדוע הסיוע המשפטי והרווחה משתפים פעולה בהכנסת אנשים למוסדות הללו מבלי לקחת אחריות על מה שקורה עמם בהמשך וחוסר היכולת לשקמם?
  • האם הטיפול בפחד, בדיכוי, בקשירות ובסימום אכן מונע התאבדויות או גורם להם?
  • למה ישראל במקום הראשון בעולם באשפוזים כפויים? העל כך גאוותנו?
  • מדוע הרוב שם צעירים, וכמה מהם נפגעו נפשית בשירות הצבאי?
  • היכן משרד הביטחון המתנער מאחריות לחיילים החולים ושנפגעו נפשית?
  • למה על חולה נפש לשכב קשור ולהתהלך רק בפיג'מה? היכן חופש הפרט?
  • למה גברים ונשים באותה מחלקה, כפתח למעשי אונס שלא נחקרים בדרך כלל?
  • למה גבר משמש ככוח עזר שהולך אחרי אישה כביכול אובדנית לשירותים ולמקלחת, האם לא ניתן למצוא אישה לתפקיד?

אין לכם מושג באיזו מהירות נגזלים מהאנשים כבודם וצלם האנוש שלהם והם מושתקים ומגיעים עדי ייאוש. קריאתי אליכם, לקראת יום הכיפורים – לבטל את האשפוזים הכפויים ולסגור את המחלקות הללו לקטינים, לנוער ולמבוגרים כאחד. וכן לדאוג לשיקומם של כל הקורבנות האומללים. כמו-כן, לחקור את חלקן של חברות התרופות, הממכרות את החולים לשנים רבות, בידיעה שהתרופות יוצרות מחלות מלוות שיגבירו את צריכת התרופות, ומעשירות אולי את חשבונות הבנק של הרופאים הפסיכיאטרים – וכמובן של חברות התרופות. בערב שלאחר יום הכיפורים הקרוב – תתקיים בביתי פגישה עם אנשים מאוד רציניים ומחויבים לביטול האשפוז הכפוי בישראל. בתקווה שנשמש אור לגויים.

קישורים:

פקידי סעד חולניים – שולחים ילדים למוסדות פסיכיאטרים ללא צורך, ושוכחים אותם שם

ישראל 2009 – עשרות ילדים "נתקעים" למשך חודשים, שנים, במוסד פסיכיאטרי בגלל תכנון תקציבי לקוי?
.

הכתבה "כלואים באשפוז" , עיתון "ישראל היום" 22.09.2009

כלואים באשפוז

עשרות ילדים "נתקעים" בבתי חולים פסיכיאטריים בשל בעיות תקציב בפנימיות יו"ר המועצה לשלום הילד: "מקומם לא שם"

ליאת עזר, כתבתנו לענייני רווחה

מחסור בתקציבים בפנימיות הטיפוליות מביא לכך שעשרות בני נוער וילדים שאמורים לעבור לטיפול בפנימיות אלו נותרים למעשה באשפוז בבתי חולים פסיכיאטריים – כך עולה מפרטי הפנייה שהעביר יו"ר המועצה לשלום הילד יצחק קדמן אל משרד הרווחה.
על פי הערכות בפנימיות הטיפוליות חסרים לא פחות מ- 100 מקומות מה שמותיר עשרות ילדים באשפוז בעל כורחם. לדברי קדמן מדובר בבזבוז משווע של כספים שכן יום אשפוז יקר בהרבה מיום שהייה בפנימייה.

"מקומם לא במוסד הפסיכיאטרי" מתריע קדמן ומציין כי לצד מקרים של ילדים שאושפזו ושלאחר איזון מצבם נמנע שחרורם מסיבה זו קיימים מקרים חמורים יותר של ילדים שהגיעו אל בתי החולים רק לצורך אבחון לאחר שהתפרצו בכיתה למשל.
"במוסד הפסיכיאטרי אומרים 'הילד אמנם זקוק לטיפול אבל ממש לא כאן' ומפנים אותו לשירותי הרווחה אבל בזמן האחרון יש פקק והמנהלים לא יכולים לשחרר אותם."

.
מנהל במוסד פסיכיאטרי במרכז הארץ שביקש להישאר בעילום שם מתריע אף הוא כי במוסד "נתקעים" בני נוער וילדים רבים שמקומם אינו באשפוז. "זה בלתי נסבל לחשוב שילד נמצא
במסגרת שלא מתאימה לו" אמר וציין מקרים שבהם נשלחים ילדים למקום בשל רקע משפחתי בעייתי. "היו מקרים של ילדים שהגיעו במצב סוער על בסיס של משפחה לא תפקודית למשל אחרי התפרצות זעם ואחרי בדיקה מגלים שמדובר במשבר משפחתי כמו ילד מוכה ואנו ממליצים על פנימייה אבל הילד נשאר כי לא מוצאים לו מקום." לדבריו הנושא "נעצר" בשלב שבו נאלצות הרשויות המקומיות להעביר התחייבות כספית למען הילד. ממשרד הרווחה נמסר בתגובה כי "משרד הרווחה ומשרד הבריאות פועלים בשיתוף פעולה על מנת להגיע לפתרון בעיה זו."
 

קישורים:

מי שומר על הילדים בבתי החולים הפסיכיאטרים?

להלן המאמר "מי שומר על הילדים בבתי החולים הפסיכיאטרים?" צבי לביא, ינואר 2008 , YNET

בהעדר בתי חולים פסיכיאטרים מיוחדים, מאשפזת המדינה צעירים בבתי חולים כלליים, וזה יוצר לא מעט בעיות. השבוע העידו משפחות של ילדים בכנסת וסיפרו על התעללות נפשית ופיזית בילדיהם, כליאה בחדרים חשוכים למשך זמן רב וחשיפה של הילדים למראות הקשים במוסד.

האם ילדים בישראל המאושפזים בבתי חולים לחולי נפש מקבלים "טיפולי הרגעה" לא רפואיים או חשופים למעשי אלימות במבוגרים מהם שמתרחשים לנגד עיניהם? הכנסת נדרשה השבוע לסוגיה זו בעקבות עדויות הורים שהתקבלו בוועדה לפניות הציבור. מדבריהם עלה כי האשפוז הפסיכיאטרי בישראל לא פוסח גם על ילדים בני 6 אם אובחנו אצלם ליקויים נפשיים. הורים טענו כי ה"טיפול" בהתנהגות פרועה של הילד בשעות הבוקר נעשה בזריקת הרגעה שהוא מקבל בשעות הערב כשהוא כבר רגוע ממילא, וזה במקרה הטוב. במקרה הגרוע – כופתים את הילד או סוגרים אותו בבידוד במשך שעות רבות.
.
הורים שביקרו בבתי חולים הפסיכיאטרים סיפרו כי ילדיהם המאושפזים שם היו עדים להתעללות בחולים אחרים, שנעשתה לנגד עיניהם והשפיעה קשות עליהם. חולים אלה ספגו מכות ובעיטות או שנגררו בכוח. אחד המתלוננים טען כי המטפלים עצמם מודים שהטיפול איננו מועיל ואם הזריקות וכדורי ההרגעה לא עוזרים נועלים את הילדים בחדרים חשוכים ומפגישים אותם עם ההורים רק לאחר שהכינו את הילד למפגש. "הילדים מתחננים שיוציאו אותם משם", אמר האיש.
.
אם לילד בן 15 שהתנהגותו שקטה אבל אובחן כ"לא חברותי" סיפרה איך אשפזו אותו למשך חצי שנה במחלקה סגורה לאחר שהסתגר בביתו בעקבות פגישה עם פסיכולוג
שנערכה ביוזמת יועצת בית-הספר, אך מבלי ליידע קודם את ההורים לגבי ילד בן שש מאושפז במוסדות של מבוגרים החשד לבעיה שקיימת אצלו. לדבריה, הוא שהה בחדר סגור בבית החולים, בסביבת נרקומנים, התקלח במים קרים בלבד ולא נתנו לו לאכול. לאחר שחרורו הוא לא חזר לבית הספר אלא נמצא בבית ללא מסגרת. כשניסתה לשחרר אותו מבית החולים ופנתה לבית המשפט, לא היה לה עורך דין ואיש לא הסביר לה את זכויותיה. דרישתה לאפשר את טיפולו במסגרת הקהילה נדחתה לדבריה בטיעון ש"הילד הוא של המדינה ולא שלה" והמדינה יודעת מה טוב בשבילו.
.

ילד בן שש מאושפז במוסדות של מבוגרים

ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, ד"ר יעקב פולקביץ הגיב בקריאה לכל מי שנכחו בהתעללות בילדים בבתי החולים הפסיכיאטרים להגיש תלונה למשטרה. "אנחנו לא חוטפים ילדים ולא סוגרים אותם בחדרים חשוכים", אמר וטען כי להורים יש זכות ערעור על כל החלטה שמתקבלת לגבי ילדם. הוא אמר כי על האשפוז מחליט פסיכיאטר מחוזי לאחר שבדק את הילד בהסכמת ההורים. אם ההורים מתנגדים לבדיקה, היא מתבצעת לאחר התערבות של פקידת סעד. הוא הודה שגם ילדים בני שש צריכים אשפוז כשהם מסוכנים לעצמם, וכי הקטינים מוחזקים בבתי חולים פסיכיאטרים למבוגרים, אבל במחלקות נפרדות בהעדר מוסד לבני גילם. דבריו הדהימו את עדינה מרקס יו"ר האגודה לזכויות החולה. עוד במהלך הדיון היא תבעה ממשרד הבריאות לקבוע מבחנים שקופים לאשפוז קטינים. היא התריעה על המחסור בתחום שירותי הטיפול הנפשי בקהילה בכלל, שגורם לעלייה במספר האשפוזים החוזרים גם של ילדים ונוער. בהקשר זה היא תקפה את תכנית הממשלה להפריט את התחנות לבריאות הנפש ביוזמת האוצר ובהסכמת משרד הבריאות. "על אסון של אנשים לא עושים כסף", אמרה, "מערכות הבריאות והרווחה צריכות להיות יותר קשובות לצרכי הילדים והוריהם, ומודעות לחובתן להסביר להם את זכויותיהם ולהדריך אותם למי לפנות בעת צרה".
מהדיון בוועדה עלה כי היקף הבעיה איננו רחב. ד"ר פלקוביץ ציין כי בבתי החולים יש רק כ-50 מיטות לילדים בני 6-13, ובשנה האחרונה אושפזו בכפיה לא יותר מ-20 ילדים. פקידת הסעד הארצית לקטינים במשרד הרווחה, חנה סלוצקי, חיזקה את דבריו ש"הפסיכיאטרים אינם ממהרים לאשפז ילדים, וידם איננה קלה על ההדק". לדבריה, יש למשרדה חלופות טיפוליות לאשפוז בפנימיות תחת ייעוץ פסיכיאטרי.

הילדים אינם מוגנים משפטית

סוגיית הטיפול נותרה בסימן שאלה. עם זאת הדיון חשף בעיה כואבת לא פחות עליה רמזה אחת המתלוננות: לילדים המאושפזים אין הגנה אם יד ההורים איננה משגת לשכור עורך דין פרטי. עו"ד אייל גלובוס ממשרד המשפטים גילה שקיימת בעיה בחוק שלא מאפשרת לאגף לסיוע משפטי לייצג קטינים בוועדות הפסיכיאטריות המחוזיות. החוק אמנם תוקן לפני 4 שנים אבל העניק את הסיוע המשפטי רק למאושפזים מעל גיל 18. עו"ד דורית רובין מהסנגוריה הציבורית הודתה כי "ברגע שיש עורך דין פרטי המסייע למשפחה, התמונה משתנה לחלוטין".
.
יו"ר הוועדה ח"כ סופה לנדבר (ישראל ביתנו) קיבלה את הזמנת ד"ר פלקוביץ לסייר בבית חולים פסיכיאטרי לא לפני שתקבל ממשרדי הבריאות הרווחה והמשפטים, תגובות מפורטות לעדויות המצמררות שהגיעו לוועדה. היא תבעה משר הבריאות להדק את הפיקוח על בתי החולים הפסיכיאטריים בביקורים תכופים של צוותים המשותפים למשרדי המשפטים והרווחה, ולפרסם על גבי שלטים בולטים במחלקות הילדים את זכויות ההורים והילדים לפני טיפול ואשפוז פסיכיאטרי. משרד המשפטים דרשה לפעול מיד לתיקון החוק שיאפשר סיוע משפטי לקטינים.

נקודות:


קישורים: