אשפוז, אונס, השתקה. פחד במחלקה הסגורה

גדי לובין, חנה סלוצקי - פשעים נגד האנושיות
אשפוז, אונס, השתקה. פחד במחלקה הסגורה , עו"ד רוני אלוני סדובניק, ynet , דצמבר 2013

מאחורי המנעולים והבריחים של המחלקות הסגורות מתרחשים מעשי אונס כדבר שבשגרה. איך יכול להיות שגברים פסיכוטיים מאושפזים ביחד עם נערות חסרות ישע, ומה יש למנכ"ל משרד הבריאות לאמר על זה? עו"ד רוני אלוני סדובניק על מציאות קשה ועל אטימות הממסד.

בימים אלו מתנהלת בבית משפט השלום בתל אביב תביעתה של צעירה, שנסיבות ילדותה הקשות הובילו לכך שאושפזה בכפיה ע"י הפסיכיאטר המחוזי. על אף היותה קטינה, היא נכלאה במחלקה סגורה המיועדת למבוגרים ונאנסה על ידי אחד החולים. לאחר שהתלוננה במשטרה, הוחזרה לאותה מחלקה ונאנסה בפעם השנייה, בידי מטופל אחר.

מאז קום המדינה מתנהלות מאחורי דלתיים סגורות תביעות של ילדים, מתבגרים ונשים, שאושפזו בכפייה במחלקות הסגורות ועברו שם תקיפות מיניות חמורות ביותר על ידי פסיכוטים, שנחשבים לבלתי אחראים למעשיהם ולא כשירים לעמוד לדין.

מחלקות האשפוז הסגורות מחולקות לשלוש קבוצות גיל: עד 14, עד 20 ומ-20 ומעלה. המשמעות היא, שנערות בנות 20 במצבים נפשיים קשים – אנורקטיות, מי שניסו להתאבד ומי שחוו אלימות מינית או אחרת – סגורות באותה מחלקה עם גברים פסיכוטיים בגילאי 50-70. התוצאה קשה: זה עשרות שנים שבכלובים הנעולים הללו מתרחשים אונס ותקיפות מיניות בעוד המדינה עוצמת עיניים ומסרבת לפעול להפרדה מגדרית במרחבי האשפוז הסגור.

לא רואים, לא שומעים

למיטב ידיעתי, אין פיקוח ציבורי ומידע אמין על המתרחש בבתי החולים הפסיכיאטריים. גם הדיווח על מקרי אונס במחלקה הסגורה נתון לשיקול דעתם של מנהלי המוסד. מקרי אונס ותקיפות מיניות רבים כלל אינם מדווחים, מאחר שצוותי הטיפול מעדיפים לא לעורר מהומות מיותרות.

אלא שזכויות החולים ונפשם נרמסות פה, במקום שאמור להגן עליהם אך מפקיר אותם ואת גופם. החמור מכל הוא, שגם מי שעברו תקיפות חמורות עוד קודם לאשפוז והם מוכרים כנפגעים פוסט טראומטיים, גם הם לא זוכים להגנה ולהפרדה וגופם מופקר לאלימות המתפרצת של החזקים מהם.

על התרשלות יש לשלם

מוסד רפואי השולל את חירותו של האדם בהנמקה רפואית, חייב לגונן על החוסים בו מפני החמרת מצבם וגרימת נזק נוסף, שלא לקו בו כשהגיעו לקבל טיפול. כל מצב בו חוסים במוסד תוקפים מינית חוסים אחרים מעיד על התרשלות חמורה ביותר, על אחת כמה וכמה כשמדובר במי שאינם שפויים או שנחשבים לחסרי שיקול דעת. על ההתרשלות הזאת יש לשלם.

מי שעברו ניצול מיני או תקיפה מינית במסגרת אשפוז כפוי פסיכיאטרי, ודיווחו עליה בזמן אמת, זכאים לפיצויים מטעם המדינה. ואיך ידווח מי שאמינותו מראש מוטלת בספק? המותקף חייב להתעקש ולדרוש פינוי לחדר 4 בבית החולים הסמוך, לצורך בדיקה רפואית לפי נהלי אונס. בדיקה זו מסייעת בשימור הראיות בהמשך ההליך. בד בבד, חובה להגיש תלונה במשטרה: ניתן לקדם תביעת פיצויים רק אם הנפגע התעקש על הגשת תלונה בזמן אמת, המחייבת את המשטרה לערוך חקירה ולגבות עדויות. כך, גם אם הפרקליטות מחליטה שלא להגיש כתב אישום נגד התוקף, הרי שהראיות שאספה המשטרה מספיקות לתביעת פיצויים ממוסד האישפוז.

הפסיכיאטר: "את נראית טוב, בגלל זה אונסים אותך"

"לפני 4 שנים השתתפתי בדיון בוועדה בכנסת על הצורך במחלקה ייעודית נפרדת לאשפוז נפגעות תקיפה מינית, וכבר 4 שנים דנים על אותו דבר וכלום לא קרה… כשהייתי במיון פסיכיאטרי, הפסיכיאטר אמר לי 'את נראית טוב, בגלל זה אונסים אותך.", אמרה ורד, נפגעת תקיפה מינית שהגיעה באוקטובר האחרון לדיון בנושא בוועדה לקידום מעמד האישה. "כדי שנפגעות תקיפה מינית לא יופקרו בידי אנשים כאלה, שאין להם את הרגישות לטפל בנו, ברור שצריך מסגרת שמתאימה לנו. לאדם ששובר רגל יש מקום. מה אתנו?".

בתגובה אמר מנכ"ל משרד הבריאות, רוני גמזו: "פתרון אשפוז ייעודי לנפגעות תקיפה מינית יהיה רק ב- 2016. עד אז הועדנו 6 מיטות בצפון, במרכז ובדרום הארץ".

קישורים:

כמו ב"קן הקוקיה" – ד"ר גדי לובין – מדיניות הטיוח אגף בריאות הנפש – המאמר כמו ב"קן הקוקייה" , ישראל היום , רן רזניק , פברואר 2013 – אני מצטער מאוד לומר זאת, אבל נראה שחלק מראשי האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות נכשלים להבין ולהפנים את האחריות העצומה המוטלת על כתפיהם: אחריות ניהולית, חוקית ומוסרית לדאוג למתן טיפול איכותי, מסור, הוגן וראוי לעשרות אלפי חולי נפש – בני האדם היותר חלשים בחברה האנושית, אשר למרבה הצער קל מאוד לתמרן אותם ולפגוע בהם…

בית חולים פסיכיאטרי מזרע – אדם אושפז במשך 29 שנה בכפייה בניגוד לחוק – הכתבה חולה נפש שאושפז 29 שנה בכפייה ישוחרר , יונתן הללי , יוני 2010 , nrg – בית המשפט המחוזי בחיפה קבע היום (ד') כי חולה נפש בן 52, שאושפז בכפייה במשך 29 שנים, ישוחרר מבית החולים הפסיכיאטרי בו שהה. האיש נשלח למסלול של אשפוז פלילי, לאחר שריצה שלוש שנות מאסר בעקבות הרשעתו באיומים על חיי אביו…

 הונאות משרד הבריאות: "אישפוזיות"- גמילה מאלכוהול או התמכרות לסמים פסיכיאטריים – פברואר 2013 – הגיש ארבע תלונות למשרד הבריאות כנגד פסיכיאטרים במרכזי גמילה. עמותת "מגן לזכויות אנוש": ה"אישפוזיות"-הונאה פושעת של הציבור…

הפסיכיאטר מומחה לפסיכוגריאטריה – ד"ר איתן חבר – חוות דעת פסיכיאטרית "מקצועית" ואלימה – ע"פ המשתמע מתעודת הרופא הפסיכיאטר איתן חבר כיוון לתייג את הנבדקת כבע"ח ללא הבנה שיפוט או רגשות, שאינו מבין מה נעשה סביבו ויש להרעיל אותו בריספרדל וסמים פסיכיאטרים אחרים עד סוף ימיו, ולכלוא אותו באחד המוסדות הפסיכיאטריים לתשושי נפש. בעוד הנבדקת באה אליו בהנחיית לשכת הרווחה בת ים לחוות דעת למינוי אפוטרופוס בלבד. חוות הדעת של הפסיכיאטר איתן חבר הייתה מנותקת מהמציאות…

 פנייה למבקר המדינה: בדוק התנהלות ראשי האגף לבריאות הנפש – גדי לובין מטייח התעללות בחוסים  – האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות בראשות גדי לובין מטייח הזנחה קשה של חוסים בהוסטל "בית ידידים" שבירושלים. – הכתבה  פנייה למבקר המדינה: בדוק התנהלות ראשי האגף לבריאות הנפש , רן רזניק , ישראל היום , פברואר 2013 – בעקבות הפרסום ב"ישראל היום", משרד הבריאות בביקורת על ראשי האגף עקב הסחבת בטיפול בהוסטל בירושלים..

למה הם מתעללים – פשעי משרד הבריאות נגד חוסים במוסדות סגורים

המאמר למה הם מתעללים , אסף פלג , הארץ , נובמבר 2013

לאחרונה נגזרו עונשי מאסר קצרים – רובם בצורת עבודות לתועלת הציבור ומאסרים על תנאי – על מי ששימש מנהל בית החולים הפסיכיאטרי "איתנים", ועל מספר אנשי צוות, שנמצאו אחראים להתעללות במאושפזים.

הפרשה נחשפה לפני כמעט עשור, והיא מסתיימת כעת בקול ענות חלושה. אין זה המקרה הראשון של התעללות במוסדות פסיכיאטריים בישראל. בשנת 2006 פורסם תחקיר על התעללויות בילדים בבית החולים הפסיכיאטרי נס ציונה, וב–2010 פורסם תיעוד של הזנחה שיטתית בבית החולים אברבנאל בת ים.
נראה כי גם הפרטת מוסדות פסיכיאטריים לא מונעת הישנות מקרי הזנחה והתעללות. השנה נשלחו למאסר מטפלות מהמוסד הפסיכיאטרי הפרטי אילנית, הפועל תחת חסות משרד הבריאות, לאחר שהורשעו בהתעללות בחסרי ישע לפני כשנתיים. ומעל לכל אלה זכורה פרשת ההתעללות בבית החולים הפסיכיאטרי נווה יעקב בפתח תקוה. היקף החקירה הנרחב – כ–70 חברי צוות נחקרו, 13 מתוכם הוחזקו במעצר יותר מיום אחד – מלמד על רף חדש של אלימות כלפי מאושפזים במוסדות פסיכיאטריים.

נאמני המערכת הפסיכיאטרית הציבורית – ד"ר רוחמה מרטון, למשל – מפנים אצבע מאשימה להפרטת המערכת. לטענה זו יסודות רעועים משני טעמים: האחד, שגם במוסדות הציבוריים ההתעמרות בחולים הפסיכיאטריים נפוצה יחסית ואינה נעלמת עם השנים. השני הוא, שהמערכת הציבורית היא זו המאצילה סמכויות והמפקחת על היחידות הפרטיות, ובמובן מסוים עדיין מתחרה בה. לכן סביר להניח שמשרד הבריאות לא יגן בכל מחיר על הנעשה במערכת המופרטת, אך ינסה ללמד סניגוריה על המערכת הציבורית שבתחום אחריותו הישירה.
החוק הישן לטיפול בחולי נפש, שנחקק בראשית ימיה של המדינה, עבר מקצה שיפורים משמעותי בשנת 1991, ונוסף לו סעיף המחייב ניבוי מסוכנות אצל חולה נפש, כתנאי לאשפוז כפוי. הרציונל היה להגביל את שיקול הדעת של הפסיכיאטר המחוזי למקרים חריגים, בהם אין ברירה אחרת פרט לאשפוז הכפוי. התיקון נועד, בין היתר, לחסוך מהפסיכיאטרים את הסיכון המשפטי בתביעות על אשפוזי שווא, או לכל הפחות להקטינו.
הצפי היה כי יפחתו האשפוזים הכפויים, אך מנתוני משרד הבריאות עולה, כי מאז יש עלייה עקבית במספר האשפוזים בכפייה. משנת 1992 ועד 2009 הוכפל שיעור האשפוזים של פגועי נפש (בהשוואה לחלקם באוכלוסייה), בניגוד לרוח החוק ולמטרותיו. המתאם שמסתמן בין הגידול בשיעור האשפוזים הכפויים לבין האלימות הגואה במוסדות הפסיכיאטריים באותן שנים צריך להדליק נורת אזהרה.

ניתן להניח, שמקרי ההתעללות הנחשפים בתקשורת הם קצה קרחון של תופעה נרחבת הרבה יותר. זאת, בשל כמה מאפיינים ייחודיים של בתי החולים הפסיכיאטריים בכלל והמחלקות הסגורות בפרט: היכולת המוגבלת לפקח על הנעשה בין כותליהם מחמת כללי החיסיון הרפואי, האיסור הגורף על כניסת עיתונאים, והנחיתות המובנית של החולים ביחס לצוות המטפל. על כל אלה יש להוסיף את המובן מאליו: על פי רוב, עדותו של חולה נפש מאושפז תהיה בעלת משקל נמוך בבית המשפט, שמן הסתם ייטה לקבל את גרסתו של הרופא החשוד בהעדר ראיות נוספות.

אפשר היה, אולי, לקרוא להידוק הפיקוח ולהגברת ההרתעה באמצעות הכנסת שינויים בחוק, אך אני נזכר בספרו של אמיר גוטפרוינד, "שואה שלנו", שבו עורך דין ניצול שואה חדל לעסוק במשפט לאחר שאיבד את אמונו בתקפותם של החוקים, והוא מכלה את ימיו בחנות זעירה לממכר חלפי אלקטרוניקה.
קשה שלא להרהר בדמיון מסוים שיש בין התיאורים בכתבי האישום שמגוללים את פרשות ההתעללויות בנווה יעקב, איתנים ואילנית, לבין הניסוי בכלא של הפסיכולוג פיליפ זימברדו מאוניברסיטת סטנפורד, שהמחיש את תופעות הלוואי הבלתי נמנעות הכרוכות במוסדות סגורים, ואת ההשלכות שיש למערכות שבהן לקבוצה אחת מוענק כוח בלתי מוגבל על אנשים הכפופים למרותה.

נדמה שבבתי החולים הפסיכיאטריים בארץ, לא מדובר בפרוורסיה שדבקה בקומץ רופאים ואחיות. כמו הזובור בצבא, האלימות במחסומים בשטחים והבריונות בכבישים, המקרים שהתרחשו בבתי החולים היו לא יותר מביטוי של הליכה בתלם, ולעתים, מילוי הוראות. נראה כי זה היה השיקול שעמד בבסיס ההחלטה שלא להגיש כתב אישום נגד כמה מעדי התביעה בפרשת איתנים, אנשים ששימשו כאנשי כוח עזר במחלקה. בהכרעת הדין הם מתוארים כמי ש"מעשיהם הסתכמו במילוי אחר הוראות הממונים במחלקה", אך לא הוסיפו "דבר משל עצמם". הנה כי כן, גם הפרקליטות והשופטים מבינים שרובנו היינו נוהגים באופן דומה לו היינו בנעליהם.

כמו בשטחים ובכביש, גם בבית החולים אנשים פועלים בהתאם לנסיבות ולתכתיבי המסגרת. מחלקה סגורה, מבודדת, רחוקה, עם מעט ביקורים מבחוץ, ועבודה אינטנסיבית ושוחקת בפנים, היא פלנטה אחרת אבל היא עדיין כאן. אנשי הצוות שהתעללו במאושפזים בנווה יעקב היו אנשים רגילים. רופאים ואחיות כמו אלה שפוגשים מדי יום בקופות החולים ובמיון. גם הקורבנות, חרף מחלת הנפש, היו אנשים רגילים למדי.

הכותב הוא סטודנט לתואר שני במשפטים בבר־אילן

מוסד פסיכיאטרי לב השרון – זוועות האשפוזים הפסיכיאטריים

קישורים:

משרד הבריאות כופה על חולי הנפש את מקום אשפוזם

יולי 2013 – העיתונאי רינו צרור והכתבת לענייני בריאות עמית תומר מדברים בתכנית "מה בוער" בגל"צ הבוקר על נושא אפליית חולי הנפש בזכות הבסיסית של בחירת בית החולים, ומראיינים את "גל", שחוותה על בשרה עוול גדול וסבל רב כתוצאה מהשיוך האזורי הכפוי.

סמי פיצוציות גורמים נזקים קשים

המאמר תופעה: פגיעות קשות מצריכת סמי פיצוציות , דורון סולומון , יולי 2013

חופשת הקיץ אך החלה וסמים שנמכרים ברשת או בחלק מהפיצוציות עושים שמות. צעירים וצעירות שלעיתים רק התנסו בפעם הראשונה, מגיעים לחדרי המיון בעיר ולעיתים אף למחלקות האשפוז בבית החולים לבריאות הנפש בטירת-כרמל. בת 23 שצרכה במסיבה סם מסוג נייס גאי ואושפזה לחודש וחצי – עדיין מתקשה לחזור לשגרה: "היא החלה לדבר, שלא כהרגלה, על חייזרים ועל מדע"

על אף שסמי הפיצוציות נאסרו להפצה ולמכירה, עדיין בני נוער וצעירים מצליחים להשיג אותם בקלות ולצרוך את הסמים הסינתטיים ללא כל בעיה. במשטרה אומרים כי הסמים שנעלמו מהחנויות עברו למכירה באמצעות סוחרים שאינם נמנעים ממכירתם גם לקטינים.

התוצאה היא הגעתם של לא מעט בני נוער וצעירים למחלקות לרפואה דחופה בבתי החולים בעיר ולעיתים גם לאשפוז בבתי החולים ובמחלקות לבריאות הנפש. מדובר בסמים כמו "חגיגת", "חלום מתוק", "רקפת", "תותי פרוטי", "חגיגת קיץ", "סם האונס", "מבסוטון", ו"מיסטר נייס גיא", שניתן להשיגם ללא מפרע. הסכנה חמורה עוד יותר כאשר בני הנוער צורכים סמים שאינם יודעים מה הרכבם, אשר לא אחת גורמים לפרכוסים, להזיות ומעבר לזה, להפרעות פסיכיאטריות כמו הפרעת חרדה.

הפגיעה של סמי הפיצוציות עלולה להיות הרסנית, כפי שעולה מסיפורה של א' בת ה-23. אמה אומרת ל"ידיעות חיפה" כי בתה החלה לעשן גראס לפני כשנה, לפני מספר חודשים לקחה סם מסוג LSD וימים אחדים לפני שהגיעה לאשפוז צרכה לראשונה סם פיצוציות מסוג נייס גאי. הסם, לדברי האם, ניתן לה במסיבה בתל-אביב. "יש מקומות שאם אתה לא לוקח היום סמים במסיבה אתה נחשב מרובע", אומרת האם, "יש לחץ חברתי חזק מאוד לצרוך סמים. זו הייתה טעות".

לאחר התנסותה של א' היא החלה לדבר, שלא כהרגלה, על חייזרים ועל מדע. התנהגותה עוררה חשש בקרב אחיותיה כי היא תפגע בעצמה והן יעצו לה לשוחח עם פסיכיאטר במרכז לבריאות הנפש בטירת-כרמל. לאחר מכן בתה אושפזה במרכז לבריאות הנפש במשך כחודש וחצי.

אמה של א' טוענת כי רגע אשפוזה של הבת היה קשה עבור המשפחה כולה, שנאלצה לראות כיצד צוות האחים בבית החולים מאשפז בכוח את הבת. א' אושפזה בכפייה במחלקה 8 הסגורה. בשבועיים הראשונים, טוענת האם, היא קיבלה שתי זריקות חזקות וכעשרה כדורים פסיכיאטריים בכל יום. "התרעתי במהלך האשפוז בפני הצוות הרפואי שבתי סובלת מתופעות לוואי חמורות ונמצאת בסכנת חיים: התנפחו לה העיניים, היא סבלה מצרבות, מעלייה בחומצה בגוף, מחוסר יכולת לישון ולהזיז את הגוף. היא דיווחה על-כך שחוותה פעמיים מצב של מוות קליני, תחושה של יציאה מהגוף מרוב תרופות וסימום. הבת שלי הייתה בסכנת חיים אמיתית".


אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

אחרי כדור אחד במסיבה מצאו עצמן האם והבת בסיטואציה שבה א' מאושפזת במחלקה סגורה בלי יכולת להשתחרר וצוות רפואי נותן לה סמי הרגעה. כל פניותיהן ותחנוניהן לשחרר את נ' לא צלחו והצוות הרפואי התעקש שמצבה לא מאפשר זאת. האם, שמשוכנעת כי בתה אושפזה ללא סיבה, פנתה לקבלת ייעוץ משפטי לייצוג בוועדות רפואיות.

"בוועדה סיכיאטרית שנייה שנערכה בעניינה של בתי נעזרנו בעורכת דין מטעם הסיוע המשפטי. היא שוחחה עם א' לפני הוועדה ואמרה שהתרשמה מכך שהיא בחורה חכמה ולא צריכה להיות מאושפזת, אך במהלך הוועדה היא עמדה מהצד ולא הגנה על א' כדי לשחרר אותה. במהלך הוועדה נכנסתי והרמתי את קולי מתוך תסכול על חברי הוועדה שישחררו את בתי, ועורכת הדין הוציאה אותי החוצה כדי שלא אחמיר את המצב. הוחלט שהיא תישאר מאושפזת".

מספר ימים לאחר מכן התקשרה א' לאמה ואמרה כי מישהו במחלקה מנסה לגעת בה. פניית האם לצוות המטפלים נענתה שהנושא טופל. היא פנתה לבית המשפט כדי לנסות ולשחרר את בתה, אך שוב נקבע כי א' תישאר באשפוז. חודש וחצי לאחר אשפוזה שכרה האם פסיכיאטר פרטי שהמליץ על שחרור לאלתר. האם נדרשה לחתום כי בתה משתחררת מרצונה. בימים אלה נמצאת א' בבית אמה ולטענתה, סובלת מסיוטים בלילה ואינה מצליחה לחזור לשגרת חייה.

עניינה הפרטי של א' וטענות אמה על אשפוז שלא לצורך ועל טיפול רשלני מצד בית החולים, נמצא בימים אלה בבדיקה של משרד הבריאות וגופי הפיקוח הרלוונטיים שעודכנו בפרטי המקרה השבוע. ל"ידיעות חיפה" נמסר מבית החולים כי תלונתה של האם הגיעה למנהל בית החולים לפני מספר ימים. מבירור ראשוני עולה שהבת אושפזה במרכז לבריאות הנפש טירת-כרמל בתוקף הוראת אשפוז של הפסיכיאטר המחוזי, ונשארה באשפוז בתוקף החלטה של הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית. ערעור שהגישה המשפחה נדחה הן על-ידי הוועדה והן על-ידי בית המשפט המחוזי. כל תהליך האשפוז הכפוי היה במסגרת החוק לטיפול בחולי נפש תוך כיבוד מלא של החוק.

כדור אחד – פגיעה לכל החיים

ד"ר אנטולי קריינין, יו"ר ועדת התמחויות במרכז לבריאות הנפש בטירת-כרמל, אומר בצער כי המקרה של א' הוא שכיח בכל הנוגע לנסיבות הגעתה לאשפוז. לדבריו, בני נוער וצעירים ממשיכים להגיע למיון ולאשפוז בעקבות שימוש בסמי פיצוציות ואינם מודעים לחומרים שהם צורכים. ד"ר קריינין: "כל שימוש בסמים גורם לנזק. לא תמיד הנזק מוחשי ומורגש מיד. לעתים התגובות השליליות מופיעות מאוחר יותר, אפילו שנים לאחר מכן, וכוללות שינויים ממשיים בתפקוד של אתרים במוח האחראים לחשיבה, לזיכרון, למצבי הרוח ולשליטה על דחפים למיניהם.

"סמי פיצוציות אינם חומרים שעברו בדיקה על-ידי מוסדות רפואיים המופקדים על שמירת בריאות הציבור. לאחרונה אנו נחשפים לתופעה של אנשים המגיעים לאשפוז, בבתי חולים בכלל ובבתי חולים פסיכיאטריים בפרט, בעקבות שימוש בסמי פיצוציות. מגוון התגובות הנפשיות הוא רחב ונע בין עוצמות חרדה משתנות שמגיעות אף להתקפי פאניקה של ממש, ועד למצבים פסיכוטיים קשים. שימוש בסמי פיצוציות עלול לגרום להתפתחות הפרעות נפשיות שיצריכו טיפול של שנים רבות. הרשויות חייבות לעשות מאמצים גדולים יותר לאסור את הפצת הסמים המסוכנים הללו ולהסביר לבני הנוער על הסכנה שבהם".

סמי פיצוציות

ועדה במשרד הבריאות: ביקורת קשה על מוסד נווה יעקב – לסגור המחלקות הסגורות בבתי החולים הפרטיים

המאמר ועדה במשרד הבריאות: לסגור את המחלקות הסגורות בבתי החולים הפרטיים , דן אבן , יולי 2013
דו"ח על פרשת ההתעללות בבית החולים הפסיכיאטרי נווה יעקב מותח ביקורת קשה על ההפרטה: "אשפוז זול על חשבון האיכות והמקצועיות"

בסוף שנת 2012 פשטה המשטרה על בית החולים הפסיכיאטרי נווה יעקב ועצרה בו עשרות עובדים בחשד למעשי אלימות והזנחה כלפי מאושפזים. כעת מתפרסם דו”ח חמור של ועדה שמונתה במשרד הבריאות לחקור את הפרשה. הדו"ח לא חולק על החלטת המשטרה לפשוט על המקום, אולם טוען כי הפשיטה גרמה נזק רב לחולים. הדו”ח גם מעלה תמונת מצב מדאיגה של הזנחה ארוכת שנים עם סטנדרטים נמוכים של טיפול בחולים פסיכיאטריים בישראל והשלמה עם תנאים פיזיים קשים. הדו"ח ממליץ על סגירת מחלקות אשפוז סגורות בבתי חולים פסיכיאטריים פרטיים והקמת מחלקות ייעודיות בבתי החולים הציבוריים לטיפול בחולים עם תחלואה כפולה – הסובלים מעבר למחלתם הנפשית גם מפיגור, חבלת ראש או הפרעות התנהגותיות. בנוסף, הדו”ח ממליץ על הוספת כלי אכיפה למשרד הבריאות כנגד מוסדות אשפוז שאינם עומדים בסטנדרטים מקצועיים.

דו"ח וועדת הבדיקה, בראשה עמד ד"ר ישי אוסטפלד – עוזר רפואי לראש מינהל טכנולוגיות במשרד הבריאות – קובע כי פשיטת המשטרה על נווה יעקב נעשתה בתיאום עם הנהלת משרד הבריאות, כנדרש, ואף קובע כי ההחלטה שלא להעביר את המידע על הפשיטה המתוכננת למנהלים בכירים במשרד הייתה נכונה, לטובת החולים. עם זאת, הדו"ח מותח ביקורת על "האופן האגרסיבי בו בוצעה פשיטת המשטרה", וקובע כי "צוות הבדיקה אינו מתווכח עם המשטרה על האופן שבחרה לניהול חקירת אירועי האלימות בנווה יעקב ואפילו לא על הצורך לפשוט על בית החולים. עם זאת, על פי התיאורים ששמענו, נראה שהפשיטה האגרסיבית והמתוקשרת גרמה לערעור מצבם של חולים רבים, העמידה בסכנה את שלומם וסיכנה את המשך הטיפול הרפואי בהם". הצוות ממליץ להסדיר את חובת המשטרה להתייעצות עם גורמים רפואיים מוסמכים בטרם פעולה בתוך מוסד רפואי, בדומה לדרישה לקבלת אישור של היועץ המשפטי לממשלה לפני חקירת עורכי דין ושופטים.

הדו"ח ממליץ על סגירת מחלקות אשפוז סגורות בבתי חולים פסיכיאטריים פרטיים. לפי הצוות, הטיפול בחולים בתנאי מחלקה סגורה הכולל שלילת חופש צריך להיעשות על ידי גורמים ציבוריים, בדומה להחלטה שלא להפריט בתי כלא בישראל. הצוות ממליץ בנוסף לפתוח מחלקות ייעודיות לחולים בתחלואה כפולה בתוך בתי חולים הציבוריים.

בנווה יעקב שנסגר בסוף נובמבר 2012 על ידי משרד הבריאות, שהו בזמן הפשיטה 155 מאושפזים, בהם 115 חולים פסיכיאטריים שחלקם סובלים מתחלואה כפולה. 36 מחולים אלו שהו במחלקה סגורה לאחר שנקבע כי אינם מסוגלים לעבור שיקום, והשאר חולים עם בעיות קוגניטיביות שהיו באחריות משרד הרווחה. בדו"ח נקבע כי בשנת 2006, אז זכה נווה יעקב במכרז של משרד הבריאות לאשפוז חולים פסיכיאטריים, תנאי המכרז ביטאו "דרישה למחיר נמוך תוך העדפת המרכיב הזה על פני מקצועיות, ניסיון רפואי ואיכות תשתיות האשפוז, והם מגלמים העדפה של אשפוז זול על חשבון האיכות והמקצועיות".

הדו"ח אף מותח ביקורת על פעילות הבקרה של משרד הבריאות במוסדות אשפוז פרטיים כדוגמת נווה יעקב, בקרה שלא הצליחה לאתר את החשדות לאלימות והזנחה לאורך השנים עד לפשיטת המשטרה. בדו"ח נטען כי גם אם מאותרים כשלים, למשרד אין כלים להתמודד עימם, פרט להחלטה על סגירת המוסד שהיא מרחיקת לכת ועלולה לפגוע במאושפזים בהעדר חלופות. הדו"ח ממליץ להקנות למשרד סמכויות להפעיל סנקציות נגד מוסדות שאינם עומדים בסטנדרטים מקצועיים, לרבות באמצעות סנקציות כספיות בחוזים מול המוסדות, העמדה לדין משמעתי במקרים של התנהגות מקצועית לא ראויה ואף הטלת קנסות ישירות כנגד מוסדות שחרגו מהכללים שנקבעו להם.

הוועדה קובעת כללים למניעת גילויי אלימות במוסדות פסיכיאטריים, לרבות קביעת תקני מקסימום לצפיפות באשפוז, קביעת הכשרות לכוחות העזר המטפלים במאושפזים – למניעת גילויי אלימות והכנסת מצלמות המתעדות את הנעשה במחלקות ובחצרות המוסדות, כדי למנוע אלימות מצד אנשי צוות ובין מאושפזים. "במקרים מסוימים התיעוד המצולם יכול אף להגן על הצוות מפני תלונות שווא", קובע צוות הבדיקה ומוסיף כי "הובהר לנו שקיימות בעיות משפטיות המשפיעות על יכולת השימוש במצלמות תיעוד. על כן הצוות ממליץ למשרד הבריאות לבחון בהקדם את הנושא בהתחשב בסוגיות האתיות והמשפטיות".

שרת הבריאות, יעל גרמן, מסרה כי קראה בדאגה רבה את הדו"ח על נווה יעקב וכי היא מוטרדת "מנורות האזהרה שעולות ממנו. גרמן אמרה כי "המדינה לא נתנה עד היום את תשומת הלב הראויה ואת המשאבים המספיקים כדי לטפל בתחום בריאות הנפש, ובפרט בבתי החולים הפסיכיאטרים, בין היתר משום שמדובר באוכלוסייה נעלמת ונאלמת שקולה לא נשמע. התחום כולו מחייב חשיבה מחודשת, ובכללה השקעה של משאבים כספיים ומשאבים אנושיים, לרבות השקעה גם בחולים עם תחלואה כפולה- מחלת נפש ופיגור". ח"כ אילן גילאון (מר"צ), שחשף עוד במאי 2011 את פרשת נוה יעקב, מסר בתגובה לדו"ח משרד הבריאות כי "הדו"ח ומסקנותיו הם נחמה פעוטה בלבד. הטיפול בפרשה מראשיתו ועד סופו היה באיחור רב ובחוכמת הבדיעבד". גילאון הוסיף כי בכוונתו לתבוע ממשרד הבריאות לוחות זמנים ליישום המלצות הדו"ח בטווח המיידי ולדאוג לסגירתם של בתי חולים הפסיכיאטריים הפרטיים.

פלייליסט מעון נווה יעקב של משרדי הרווחה והבריאות

גדי לובין – ראש אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות זורה חול בעיני הציבור

ינואר 2012 – ד"ר גדי לובין זורה חול בעיני הציבור בראיון בערוץ הכנסת. הוא מודה כי יש תקלות חמורות במערך בריאות הנפש אך מבקש עוד כסף ומשאבים, חרף העובדה שלכל מאושפז מוקצים 500 שקל ליום לכיסו של המוסד הפסיכיאטרי. גדי לובין מתחמק מהשאלה מהו סל הטיפול לכל מאושפז שהמוסד הפסיכיאטרי מקבל עבורו 500 שקלים. גדי לובין מתייג ומכפיש את המאושפזים במוסדות וטוען שמדובר באנשים עם פיגור סכיזופרנים ובכך למעשה שולל עדויות שלהם על התעללות והזנחה במוסדות. צפו בראיון

קישורים:

  • כמו ב"קן הקוקיה" – ד"ר גדי לובין – מדיניות הטיוח אגף בריאות הנפש – המאמר כמו ב"קן הקוקייה" , ישראל היום , רן רזניק , פברואר 2013 – אני מצטער מאוד לומר זאת, אבל נראה שחלק מראשי האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות נכשלים להבין ולהפנים את האחריות העצומה המוטלת על כתפיהם: אחריות ניהולית, חוקית ומוסרית לדאוג למתן טיפול איכותי, מסור, הוגן וראוי לעשרות אלפי חולי נפש – בני האדם היותר חלשים בחברה האנושית, אשר למרבה הצער קל מאוד לתמרן אותם ולפגוע בהם….
  • ד"ר גדי לובין, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות מודה – חוות דעת פסיכיאטריות לא שוות כלום – יולי 2010 – שלוש חוות דעת פסיכיאטריות קבעו שאיתי בן דרור יכול לקחת את עומר, רוני ואור – והוא רצח אותם. כיצד מתרץ זאת ד"ר גדי לובין, ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות? לובין טוען כי החלטה מחוות דעת פסיכיאטרית "לעולם נכונה לרגע נתון" – כלומר, לאחר שעה יום או שבוע יכולה להינתן חוות דעת פסיכיאטרית שונה לחלוטין לאותו אדם, ע"י אותו פסיכיאטר. כתיבת חוות דעת פסיכיאטרית כמוה ככתיבה על המים. למשל, אם המטופל נבדק ע"י פסיכיאטר, הלך למופע קומי, וחזר לבדיקה, תוצאותיה עשויות להיות שונות לחלוטין… 

פשעים נגד האנושיות – משרד הרווחה מאשפז ילדים במוסדות פסיכיאטרים שלא לצורך

 משרד הרווחה משתמש בילדים במוסדות פסיכיאטריים כבני ערובה לקבל תקציבים.

הכתבה בלי סיבה: אבי מאושפז שנים בבי"ח פסיכיאטרי , עומרי אפרים , פברואר 2013

זה שנים מבטיחים בממשלה להקים פנימייה לנוער שמשתחרר מאשפוז פסיכיאטרי, אך בהיעדרה נאלצים עשרות ילדים להמשיך לגור בבתי החולים, ללא צורך. "הנזק אדיר", קובעים המעורבים, אך הרשויות לא ממהרות: "כשיאושר התקציב נפרסם מכרז"

כשהיה אבי בגיל העשרה, הוא נאלץ להתאשפז במוסד פסיכיאטרי. לאחר שחווה רצף של טראומות, בהן אובדן אדם קרוב בתאונת דרכים, מצבו הנפשי הידרדר והוא מצא את עצמו חוזר שוב ושוב לבית החולים. לפני שנתיים הודיעו רופאיו כי מצבו הוטב וכבר אין לו צורך באשפוז – אך בהיעדר מסגרת אחרת שתתאים למצבו הוא נותר דייר קבע במחלקה הפסיכיאטרית, נודד שלא לצורך מבית חולים אחד למשנהו.

המקרה של אבי מייצג במידה רבה את סיפורם של עשרות ילדים ובני נוער בסיכון שמאושפזים במוסדות פסיכיאטריים אף שלא סובלים מבעיה נפשית המצריכה זאת. מדובר בקטינים הסובלים מתחלואה כפולה (ילדים הלוקים במספר מחלות או הפרעות נפשיות – ע"א), יתומים, נערים בעלי תיק פלילי או כאלו שהוריהם אובחנו כ"חסרי מסוגלות הורית".

כל אלו אמורים למצוא מחסה בפנימיות טיפוליות פוסט-אשפוזיות לקליטת נערים המשוחררים ממוסדות פסיכיאטריים, אולם ל-ynet נודע כי זה למעלה משנתיים מתעכבים משרדי הרווחה והבריאות בפרסום מכרז להקמת הפנימיות. עוד ב-2011 העריך משרד הבריאות כי כתוצאה מהסחבת ובהעדר מחסור במקום במסגרות הקיימות, מדי שנה כ-30 נערים ונערות נותרים "תקועים" במשך חודשים ארוכים בבתי החולים הפסיכיאטריים.

מוסד פסיכיאטרי נס ציונה – התעללות בילדים

במקרה של אבי אף מדובר בשנים. בשנתיים האחרונות פנו למשרד הבריאות ולמשרד הרווחה שני בתי חולים שבהם אושפז אבי, והודיעו כי "מצבו של אבי ממשיך להיות יציב, אך בהיעדר השמה הוא ממשיך להתגורר במחלקה הפסיכיאטרית". הארכת אשפוז של קטין מצריכה לפי הנהלים את אישורו של בית המשפט לנוער, ובתיק של אבי נאלץ השופט לאשר זאת בלית ברירה, לאחר שמתח ביקורת חריפה על רשויות הממשלה.

"לא אחת נאמר כי מסגרת כזו אמורה להיפתח", ציין השופט, "אך דבר לא התקיים מעבר להצהרות האלה. אין זה ראוי שהקטין ימשיך וישהה במסגרת בית החולים רק משום שאין מסגרת חלופית בנמצא". בתגובתן, העריכו הרשויות כי רק בעוד שנה תפתח מסגרת מתאימה, ובית המשפט לנוער הבהיר כי המתנה כזו אינה מקובלת עליו, אך כאמור, לאבי לא נמצא פתרון אחר.

באגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים, שטיפל בתיק של אבי, מייצגים עוד כמה מקרים של ילדים שנותרו באשפוז שלא לצורך במוסדות פסיכיאטריים, בהם נירה (שם בדוי) בת ה-15, שנשארה באשפוז פסיכיאטרי במשך שנה שלמה אף שבית החולים ביקש לשחררה. בית המשפט קבע כי נירה אינה יכולה לשוב לבית הוריה, שכן שם היא נתונה בסיכון רב ומיידי, אולם בהיעדר מסגרת אחרת המתאימה לצרכיה ועקב התנגדות ההורים להמשך אשפוזה, נאלץ לבסוף בית החולים לשחררה לביתה לפני כחודשיים.

"מעבר לממד של שלילת החופש שיש באשפוז ללא צורך בבית חולים פסיכיאטרי", ציין עו"ד אייל גלובוס, הממונה על האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים, "מדובר בילדים וילדות אשר במקום לגדול במקום מותאם ובחברת בני גילם – מיטת בית חולים הופכת למיטת הנעורים שלהם, תוך פגיעה בהתפתחותם התקינה".

משרד הרווחה מבטיח זה שנים: המכרז בעוד כמה חודשים

במשרד הרווחה מסרו בתגובה כי "קיימת הסכמה בין משרד הבריאות ומשרד הרווחה להקמת מסגרת משולבת של בריאות הנפש והרווחה, ומכרז להקמת מסגרת זו ותקציב להפעלתה קיימים – אולם בהעדר תקציב מדינה לא ניתן לצאת למכרזים חדשים. כשיאושר תקציב המדינה לשנת 2013 יפורסם המכרז", הבטיחו הגורמים הרלוונטיים. עם זאת, נוכח הסחבת שאפיינה את הסוגיה בשנים האחרונות, לא ברור עד כמה מהימנה הצהרה זו.

עוד במרס 2011 הצהירו במשרד בתשובתו לוועדה לזכויות הילד של הכנסת שבחנה את הנושא, כי "המשרד פותח בהליכים לפרסום מכרז חדש למסגרת פוסט-אשפוזית הצפויה להיפתח בעוד חודשים אחדים, זאת לאחר שמכרז קודם שפרסם המשרד נכשל". תשובה דומה ניתנה על-ידי משרד הרווחה למבקר המדינה כבר במהלך 2009. בדו"ח שפרסם המבקר באותה שנה על שירותי בריאות הנפש נקבע כי "יש עשרות ילדים ומתבגרים שמאושפזים על אף שנקבע כי הם יכולים לעבור למסגרת אחרת או לקהילה. הדבר נובע בעיקר בגלל אי-העברתם לפנימייה טיפולית שבאחריות משרד הרווחה".

"מדובר בשערורייה מתמשכת", אמר ל-ynet מנכ"ל המועצה לשלום הילד,

ד"ר יצחק קדמן. "היינו מצפים לראות שיתוף פעולה בין משרד הבריאות למשרד הרווחה בנושא הקריטי הזה אך בפועל יש נתק ביניהם, על הגב של הילדים". "אלו ילדים של אף אחד", הודתה עידית סרגוסטי, רכזת תחום בריאות הנפש בארגון "בזכות", שהוסיפה כי "הנזק באשפוז שלא לצורך הוא אדיר. בית חולים פסיכיאטרי הוא לא מקום שילדים יכולים לגדול בו".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה כי "לצערנו ישנם מקרים שבהם השחרור של קטינים מתעכב בהעדר אפשרות לשובו של הקטין לביתו והעדר מסגרת קולטת חלופית. ככלל, האחריות לקטינים בקהילה אינה של משרד הבריאות, אלא של הרווחה, אך קיימת עבודה בין-משרדית שוטפת בנושא וגם נפתחות מסגרות חדשות. התקציב למסגרת חדשה שאמורה להיפתח השנה כבר אושר וצפוי להקל על המצב".

קישורים: