"תמיד אמרו לנו הוא רק מחפש תשומי"

29.07.2019 – קרן נויבך משוחחת עם קלייר בן ברוך אחות החוסה אפרים בן ברוך שמת עקב אלימות קשה מצד המטפלים שלו במוסד רמת חיפה מעמותת רמות של משרד הרווחה.
אחותו של אפרים אומרת לקרן נויבך כי כאשר אפרים היה מתלונן על יחס לא טוב במעון, היו עובדי המעון טוענים בפניה כי הוא מחפש תשומי.

מודעות פרסומת

משרד הרווחה מטייח אונס קטינות במוסדותיו

אונס
אונס קטינה במוסדות משרד הרווחה – אילוסטרציה

משרד הרווחה מטייח כל עבירה פלילית הנעשת על ילדים שהוצאו מביתם בצו בית משפט כולל עבירות של תקיפה, ואונס קבוצתי. התיק נסגר על ידי פקידות הסעד ואינו מטופל על ידי המשטרה. כך עולה מהכתבה להלן ועוד אירועים רבים אחרים שקורים מידי יום.

חשיפה: מנהלת הוסטל הכניסה בדואים למוסד – קטינה נאנסה , אלחנן גרונר ,  ז' אדר ב תשע"ט – 14/03/2019 , הקול היהודי

חשיפת הקול היהודי: מנהלת הוסטל "בית קשת" של משרד הרווחה מכניסה דרך קבע בדואים וערבים לבקר את הקטינות. לאחר אונס בת ה-13 המנהלת לא עירבה את המשטרה והקטינה לא קיבלה טיפול רפואי עד להתערבות בני משפחתה

הקטינה בת ה-13 שנאנסה לפני כחודש הכירה בדואים וערבים לאחר שאלו הוכנסו להוסטל בו שהתה בידי מנהלת המוסד, כך נודע לקול היהודי.

הקטינה, שהוצאה מביתה בצו בית משפט ונכנסה להוסטל בית קשת בראשון לציון מכח צו נזקקות, נאנסה בידי שלושה צעירים בדואים, אשר נעצרו בעקבות האירוע ושוחררו לאחר שהרשויות טענו כי קיים קושי ראייתי בתיק.

אלא שמתחקיר הקול היהודי עולות טענות קשות ביותר כלפי התנהלות מנהלת ההוסטל בו שהתה הנערה, הן בנוגע להכנסת בני מיעוטים בגירים לביקור הקטינות השוהות בהוסטל, והן על כך שלא יידעה את המשטרה בדבר האונס למרות בקשת אם הקטינה, ואף לא דאגה שתפונה בהקדם לקבלת טיפול רפואי.

מדובר בהוסטל אשר מעניק שירותים למשרד הרווחה.

הקטינה שוהה במקום בחודשים האחרונים, ולמשפחתה התברר כי מרבית הקטינות השוהות בהוסטל נמצאות בקשר עם בדואים וערבים, ואף מבלות איתם בסמוך למוסד ב"אפטרים" (חופשה בת מספר שעות המוענקת לקטינות מספר פעמים בשבוע), תוך שתיית אלכוהול.

אמא של הקטינה התריעה שוב ושוב בפני מנהלת המוסד, אולגה שושני, ודרשה כי ביתה לא תצא לאפטרים לבלות עם אותם ערבים, אלא תצא מהמוסד בליווי מדריכה שתפקח על צעדיה.

אלא שהמנהלת לא נענתה לה וטענה כי הדבר יוביל לניתוקה מהחברות.

הסיבה להכנסת ערבים להוסטל – "עצמאות בקשרים זוגיים"

עוד מתברר כי המנהלת מכניסה ביודעין צעירים בני מיעוטים בגירים לבקר את הבנות בהוסטל, וכך הכירה אותה קטינה בת 13 בדואים וערבים, מהלך שהביא לטענת משפחת לאונס האכזרי שחוותה.

לדברי המשפחה, הקשר לאותם בדואים שאנסו את הקטינה הגיע דרך בדואים שנכנסו להוסטל, וכי באופן כללי הבדואים שנכנסים להוסטל "משדכים" חברים שלהם לבנות נוספות.

המנהלת לא מכחישה את הטענות ולדבריה היא מכניסה את הצעירים הבדואים למוסד כחלק מתהליך פיתוח עצמאות אצל הקטינות שכולל יצירת "קשרים זוגיים".

מאידך, בשיחה אחרת עם האם אמרה המנהלת כי היא מכניסה את הערבים כדי לדעת עם מי הבנות בקשר, והדגישה כי ברור לה "ש-80% מהערבים האלה הם פוגעים בהם. זה ברור לי".

בנוסף עולות תהיות בנוגע לעמדות האידיאולוגיות של המנהלת, אשר אינה רואה בעיה בכך שקטינות יהודיות יהיו בקשר זוגי עם ערבים.

בשיחה בין האם למנהלת שהגיעה לידי הקול היהודי, נשמעת המנהלת פורסת את משנתה, לאחר שהאם דורשת כי לא תאפשר לבתה לצאת לאפטרים עם הבנות האחרות מתוך חשש שביתה תייצר קשרים עם ערבים שינצלו אותה.

המנהלת יוצאת כנגד טענתה של האם על כך שקשר בין ביתה לערבים הוא בעייתי.

"יש הבדל בין ערבים שלוקחים אותם לכפרים ומנצלים אותן ומתעללים בהן, לבין ערבי שהוא שנה מעל הגיל והוא יכול להיות אחלה בחור והכל", אומרת המנהלת ושואלת: "ואם זה היה בן 19 אבל יהודי זה היה בסדר?".
האם משיבה: "לא לא לא, זה לא בסדר! אבל שתינו יודעות שהערבים שמתקרבים לבנות שלך (בהוסטל) באים לנצל אותן.
המנהלת: לא נכון, רובם, לא כולם, היו לי גם נערות, אמנם אחת שתיים, לא הרבה, עם זוגיות מאוד בריאה וטובה לנערות יותר מכל יהודי שהם יצאו איתו.
האם נחרדת ומשיבה: ה' ירחם!
המנהלת: כל אחת בדעותיה נישאר וזה בסדר שזה הקווים שלך.

האם הזהירה: חוששת שהילדה תיאנס

בליל שבת לפני כשבועיים וחצי ברחה הקטינה מהמוסד, וכך גם למחרת.

כאשר הדבר נודע לאם, היא התחננה בפני שושני כי הקטינה תקבל פיקוח הדוק יותר או תועבר למוסד עם פיקוח הדוק, ואף ציינה במפורש כי היא חוששת שבתה תיאנס, דבר המתועד בהקלטות.

המנהלת השיבה שאחרי בריחה אחת לא מחליטים כאלו החלטות וניסתה להרגיע את האם.

אלא שכיממה לאחר מכן, ביום שני בלילה, שוב ברחה הקטינה מהמוסד, יצאה לבילוי עם בדואים שאספו אותה מאזור ההוסטל, ואז התרחש אירוע האונס הקשה.

אך גם התנהלות המוסד בנוגע לטיפול בקטינה לאחר האונס מעלה תהיות קשות.

למרות האונס הקבוצתי הברוטאלי מנהלת המוסד לא העבירה דיווח למשטרה, לא פינתה את הקטינה לטיפול רפואי וזאת במשך כ-36 שעות, עד אשר בני משפחתה של הקטינה הגיעו למוסד והוציאו את הקטינה לקבלת טיפול רפואי, ובית החולים דיווח מידית למשטרה.

המנהלת לאחר האונס: הקטינה צריכה לקחת אחריות

לקול היהודי נודע כי לאחר האונס, הקטינה חזרה להוסטל ובשעה 23:00 בלילה שוחחה אמא של הקטינה עם המדריכה שסיפרה כי הקטינה "כעיקרון בריאה ושלמה, נראה ששתתה קצת אלכוהול, אנחנו לא עושים איתה בירורים בשעה כזו, אמרתי לה שתלך לישון, העיקר שהיא חיה ובסדר ומחר נראה מה קרה".

לטענת המשפחה, הקטינה חזרה להוסטל כשהיא מגואלת בלכלוכים שונים, חול, וקיא וכי לאור מצבה ביקשו חברותיה מהצוות להזעיק אמבולנס ולפנותה לטיפול רפואי אך הדבר לא התבצע.

בבוקר נודע למנהלת על האונס, אולם זו לא עדכנה על כך את המשטרה או את האם באופן מיידי.

רק בשעה 13:00 בצהריים וללא התרעה מוקדמת או עדכון מקדים לאם, ניהלה המנהלת שיחה בה ביקשה מהקטינה לספר לאמא על שהתרחש, כביכול הילדה עומדת לספר לה שנכשלה במבחן.

הדברים עולה כי המנהלת אף ביקשה להטיל על הקטינה את האחריות.

"אני ו****** עוברות הרבה שיחות היום על הדברים שהתרחשו והיא יודעת שמסילה (מוסד נעול א"ג) על הפרק…", אמרה המנהלת לאם בהקלטה שתוכנה הגיע לידי הקול היהודי.

"אחד הדברים שדיברנו בשיחות זה שהיא צריכה לספר לך מה קרה אתמול. היא נורא מפחדת להגיד לך מה קרה אתמול כי היא מבינה שאת תכעסי ותתעצבני, והיא רצתה שלא אני אספר לך אלא היא תספר לך ממקום של לקיחת אחריות… וזה מעשה מאוד בוגר מבחינתי".

הילדה נשמעת בוכה והמנהלת אומרת לילדה: "תגידי מה קרה אתמול? חלק מלקיחת האחריות זה להתמודד עם המעשים ולהתחיל לתקן ולעשות סדר".

המנהלת סירבה לערב את המשטרה

הילדה התחילה בשלב זה לתאר את האונס בפרצי בכי ולאחר שסיימה דרשה האם כי המשטרה תיכנס לסיפור באופן מיידי, אולם המנהלת סירבה לכך.

האמא: "אני מצפה שמידית תיקחי אותה לתחנת המשטרה להגיש תלונה".

המנהלת: "אבל אם היא לא רוצה אני לא יכולה להכריח אותה. אני הצעתי לה, הצעתי לה בדיקות רפואיות, אני לא יכולה להכריח אותה להגיש תלונה.

אני גם חייבת להגיד שלהגיש תלונה זו דרך אחת לטפל בזה, אני חושבת שיש הרבה דרכים לטפל בזה, ואחד זה קודם כל לדאוג לה ולדאוג איך היא לא נכנסת למצבי הסיכון האלה ואיך היא שומרת על עצמה ולדאוג לה מבחינה בריאותית… זה מה שכרגע אותי מעסיק.

המנהלת אף המשיכה לתאר ליד הקטינה כמה מורכבת הגשת תלונה במשטרה, ובכך להרתיע אותה מהגשת תלונה כנגד החשודים באונס.

בשלב זה כוחותיה של האם לא עמדו לה והיא החלה לצרוח, והתמוטטה.

עוד כ-24 שעות עברו עד שקיבלה הקטינה טיפול רפואי, וגם זאת רק לאחר התערבות אקטיבית של בני משפחתה.

רק יום למחרת – כ-36 שעות לאחר האונס – ורק לאחר שאם הילדה הגיעה להוסטל ולקחה את הילדה פיזית לקבלת טיפול רפואי, והמרכז הרפואי עירב מיידית את המשטרה על פי חוק חובת דיווח ולבקשת המשפחה, נכנסה המשטרה לתמונה.

צוות ההוסטל אף רצה למנוע מההורים לקחת את הבת לטיפול רפואי, וזאת בטענה שהם מפירים צו בית משפט.

יש לציין כי בהמשך טענה המנהלת כי עדכנה את פקידת הסעד במקרה מיד כאשר התגלה, וקיבלה הוראה לקבוע לקטינה תור לרופא נשים, אך הוחלט כי רק למחרת יקבע התור על מנת "לתת לקטינה להירגע מהחוויה".

מריבות בין העובדות הסוציאליות פוצצו את הוועדה

בארגון להב"ה המסייע לקטינה ובני משפחתה העלו טענות גם כנגד שירותי הרווחה במקום מגוריה של הקטינה.

לקול היהודי נודע כי וועדה בדנה עוד קודם לאונס במצב הקטינה "התפוצצה" לאחר מריבה בין עובדות מחלקת הרווחה על רקע אישי.

בעקבות כך, טענות האם על כך שהקטינה לא מוגנת במוסד ונחשפת לבני מיעוטים הנכנסים למוסד, לא נשמעו, וכן לא התקבלה בעקבות כך החלטה בעניין צורת הטיפול בקטינה.

בנוסף, ברווחה אף ביקשו להחזיר את הקטינה לאחר האונס לאותו המוסד בו נחשפה לקשר עם בני המיעוטים, אולם מאבק עורכת הדין ורד לוי המייצגת את המשפחה מטעם ארגון להב"ה מנע זאת.

בארגון להב"ה ביקשו מהרשויות לבדוק מניע לאומני לאונס, שכן לפי תיאור הקטינה האונס כלל השפלות קשות.

בלהב"ה אומרים כי בידם עדויות רבות על הנעשה בהוסטלים ומוסדות של הרווחה, ועל אג'נדות שמאל החודרות לחלק גדול מהמוסדות, ומשפיעות על יחס אנשי הצוות לקשר של בנות רבות עם ערבים המנצלים אותן.

עו"ד ורד לוי המייצגת את משפחת הקטינה מטעם ארגון להב"ה מסרה בתגובה לקול היהודי: "לפני מספר שבועות פנתה אלי באמצעות ארגון להב"ה אם שבתה הקטינה נאנסה ע"י קבוצה של בני מיעוטים בגירים, כאשר ככל הנראה ההכירות עמם נוצרה במהלך שהותה בהוסטל, שאמור היה להוות עבורה מעון סגור ומגן מפני סיכונים. מבלי להכנס לפרטי התיק המצוי כעת בחקירה, אוסיף כי אנו ממשיכים לטפל בקטינה ובמשפחתה, עוקבים אחרי טיפול הרשויות בעניינה, ומקווים כי כל הפרשת תיבדק באופן יסודי תוך מתן דגש על הסיכונים להם, לכאורה, נחשפה הקטינה".

משרד העבודה והרווחה מסר בתגובה לקול היהודי: "גורמי הפיקוח פתחו בתהליך של בדיקת עומק יסודית מול העמותה המפעילה את ההוסטל, במידה והטענות יתבררו כנכונות יופקו לקחים והמשרד ינקוט בכל הצעדים הנדרשים אל מול האחראים לכך. בשל החסיון וצנעת הפרט איננו יכולים להרחיב".

מהמשטרה נמסר לקול היהודי: "עם קבלת התלונה במשטרה נפתחה חקירה שנוהלה ביסודיות ובמקצועיות. פעולות החקירה הביאו לאיתורם ולמעצרם של החשודים ומעצרם הוארך על ידי בית המשפט. עם התקדמות החקירה ובהתאם לממצאיה, שוחררו החשודים בהנחיית הפרקליטות. אין בשחרורם של החשודים להעיד על תוצאות החקירה בעניינם, משטרת ישראל תמשיך בחקירה במטרה להגיע לחקר האמת".

ת1ת2

 

רשויות הרווחה רצחו את אודל שולמית אמבש בת ה- 15

02.07.2018 – מחוייב המציאות: רשויות הרווחה שולחות ילדים בחסותם והורים לאבדון כדי להעלים פשעיהם נגד האנושות.
הפרקטיקה האלימה של רשויות הרווחה
אודל שולמית אמבש מתה כתוצאה מהפרקטיקה האלימה של רשויות הרווחה המקבלת גיבוי מבתי המשפט, רשויות האכיפה ומומחים מטעמם (פסיכולוגים, פסיכיאטרים וכדו').
בשלב הראשון תוקפות רשויות הרווחה את הורי הקטין ומציגים אותם כבעייתיים, ומסוכנים, תתי אדם, וכאלה שאינם מסוגלים לגדל ילד ויש לנתק מהם את הקטין. לאחר מכן מממשים גורמי הרווחה המלצותיהם לצווים שיפוטיים להרחקת הקטין מהוריו במוסד מרוחק וסגור. בתי המשפט משמשים "חותמת גומי" לתסקירי פקידות הסעד.
מוסדות מרוחקים וסגורים של משרד הרווחה מקבלים גיבוי מלא ממשרד הרווחה ומשטרת ישראל ויכולים לעשות בילדים בחסותם ככל העולה על על רוחם. הקטינים בחסותם עוברים אבחונים באופן שוטף ומתויגים עם הפרעות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות. אין מצב שתיחקר תלונה של קטין נגד המוסד בצורה כלשהי. כל התלונות נסגרות והממצא הוא כי המוסד פעל כנדרש.
הקטינים במוסדות משרד הרווחה חסרי אונים מנותקים מהוריהם ומשפחתם.
קטינים בורחים לעיתים ממוסדות אלו נרדפים על ידי משטרת ישראל שאינה חוקרת לעומק מדוע ברחו. חלק מהקטינים מתדרדרים לתעשיית הזנות, סמים ופשע, וחלק מוצאים את מותם.
רשויות הרווחה מסתירות המידע מהציבור בתואנות חיסיון שונות.

דמם של הקטינים הותר במוסדות משרד הרווחה

רשויות האכיפה נמנעות מלחקור התעללויות והזנחת קטינים במוסדות משרד הרווחה כל עוד רשויות הרווחה ממליצות לא לחקור. האינטרס של רשויות הרווחה הוא לא לחקור מאחר והם אחראים על הקטינים במוסדות אלו, וכך נוצר מצב של ניגוד עניינים: הגוף האחראי על שלומם של הקטינים הוא גם הקובע בפועל אם תהיה חקירה במצב של פגיעה בשלומם.

בוגר בית הנער עין ורד מספר על הפנימיה

מתוך דף פייסבוק של ‎Jeremy Artia , 05.04.2018 , על בית הנער עין ורד
שלום לכולם,אני רענן, בוגר בית הנער עין ורד. הגעתי לשם בשנת 2003, בהיותי בן 13. בית הנער הוצג בפני הוריי כמסגרת חינוכית ושיקומית לנערים שאינם יכולים לשהות בחסות הוריהם מסיבה זו או אחרת. לאחר דיונים בבית המשפט הוחלט שזו המסגרת המתאימה לי ביותר.

חייתי בבית הנער כשנתיים, במהלכן ספגתי אלימות קשה, הן מילולית והן פיזית מצד הצוות החינוכי במקום. בנוסף, הייתי עד למקרי אלימות רבים, חוזרים ונשנים, גם כלפיי השוהים הנוספים בבית הנער.

דרך נוספת בה מתיימר הצוות החינוכי לשקם את הנערים הינה מתן כדורים פסיכיאטריים. נערים רבים נטלו תרופות שונות ובעקבות כך הפכו למעין "זומבים". בצורה זו היה קל יותר לצוות להשתלט על הנערים ולמנוע התנהגויות לא הולמות. גם לי המליצו ליטול כדורים אך אימי אינה הסכימה לדבר ונלחמה על כך.

חלק ניכר מהצוות החינוכי, אותו צוות שאמור להגן ולשמור, ויחד עם זאת לחנך ולשקם את הנערים, השתמש בשיטות אלימות שכללו ניטרול גוף הנער ומניעת יכולתו לזוז, השלכתו אל חלל חדרו כאילו היה חפץ, שימוש בשפה אלימה מאוד והטלת סנקציות כגון מניעה מהנער ליצור כל סוג של קשר עם משפחתו וחבריו הנמצאים מחוץ לבית הנער.

לאחר שנתיים סיימתי את שהותי בבית הנער, מצולק פיזית ונפשית. אין ספק ששיקום לא היה שם, גם ממש לא חינוך. רק פחד ואובדן אמון במערכת ובחברה בכלל.

כיום, הנני מנהל חיים נורמטיביים בחברה, הנני מחזיק בעבודה קבועה ואיש משפחה. אין ספק שאת ילדיי לעולם לא אחנך לאלימות מכל סוג שהוא. ואותו מטען מבית הנער ילווה אותי על מנת לזכור איך אין לחנך, ללמד ולהתנהג לעולם.

בית הנער עין ורד

מאומץ נדקר למוות בפנימיה, המאמצים תובעים את משרד הרווחה במיליוני שקלים

משפחת הנער שנדקר למוות בפנימייה תובעת מהמדינה 8.5 מיליון שקלים
אביו של אדיר רוהקר: "המדריכים ישבו בחוץ ועישנו, היה כאן מחדל". עורך דינם של המשפחה: "משרד הרווחה צריך לשאת באחריות לאחר הפרטת המרכזים האלה" , אסף פוזיילוב , 02 באפריל 2018 , כאן (בהרצה).

משפחתו של אדיר רוהקר, בן 17, שנדקר למוות במהלך ריב בפנימייה במושב רווחה שבדרום לפני כחודש וחצי תובעת 8.5 מיליון שקלים מהמדינה. "היה כאן מחדל. אנחנו רוצים שילמדו מזה לקח", אמר אביו שמעון.

רוהקר נדקר על ידי נער בן גילו, לאחר עימות שפרץ ביניהם בעקבות חתיכת לחם שנפלה רצפת חדר האוכל בפנימייה. הדוקר הואשם בהריגה ומכתב האישום עלה כי בשלב מסוים בעימות בין השניים הנאשם נטל סכין מטבח שהייתה מונחת על השיש ודקר את אדיר דקירה בודדת ויחידה שהביאה למותו.

"אמרו לי נערים בפנימייה שבאותו זמן לא היו במקום מדריכים, היו שניים שישבו בחוץ ועישנו. במיוחד כשעשר דקות לפני כן היה ריב בין אדיר לאותו נער, מדובר בנערים בסיכון. למה הם עזבו את השטח?" אמר אביו.

"משרד הרווחה הוציא להפרטה את נושא המעונות, אם נתת לאחרים – צריך לפקח עליהם", אמר עו"ד דוד מנע שמייצג את המשפחה בתשובה לשאלה מדוע תבעו רק את משרד הרווחה, ולא את העמותה הפרטית שמפעילה את רשת ההוסטלים. "משרד הרווחה הוא הגורם הבלעדי למחדלים האלה. מבקר המדינה הביעה ביקורת גדולה על הניהול של המרכזים האלה רק לפני שלוש שנים".

בעבר אמר מנכ"ל עמותת "כנף של אהבה", המפעילה את המוסד, כי היו מדריכים במספר מספיק, כמו שקובע התקן. לאחר המקרה הודיע משרד הרווחה על הקמת ועדת בדיקה. סכום התביעה נקבע על פי "הלכות השנים האבודות" שאישר ביהמ"ש העליון לפני כמה שנים – חישוב המשכורת הממוצעת והפנסיה, כפול שנות חייו של אדם מיום מותו, ובנוסף פיצויים למשפחה.

במשרד הרווחה בחרו שלא להגיב.

ילד מאומץ נרצח בפנימיית "כנף של אהבה" משרד הרווחה

גם אימוץ וגם פנימיה לילדים בסיכון של משרד הרווחה – הילד שנרצח השבוע בפנימיה של משרד הרווחה היה ילד מאומץ שנלקח בגיל שנתיים מהוריו למאמצים. המאמצים שלחו אותו לאחר תקופה מסוימת לפנימיה של משרד הרווחה שם נרצח.

מתוך חדשות וואלה , 8 בפברואר 2018 , יניר יגנה
"ואז שאלתי את השוטר: מי מת, בני היחיד? הילד השני שאני מאבדת?"

אחרי שעופרה וסימון איבדו את בנם בגיל שנה ושלושה חודשים בגלל מחלה, הם אימצו את אדיר בגיל שנתיים – הילד שהיה כל עולמם. כשהשוטרים דפקו על דלתם, הם חשבו שיגידו להם באיזו תחנה נמצא הבן שלא ענה משעות הצהריים – אך הייתה זו בשורת האיוב על הירצחו בפנימייה

כשהשוטרים דפקו אתמול בשעת לילה מאוחרת על דלת ביתם של סימון ועופרה ישראל באופקים, הם ציפו להתעדכן באיזו תחנה בדיוק מוחזק בנם, שלא ענה להם משעות אחר הצהריים. אלא שהפעם, הייתה זו בשורת איוב שנחתה על ביתם: אדיר נרצח. בן יחיד הוא היה, ואומץ בגיל שנתיים על ידי הוריו, זמן קצר לאחר שאיבדו את בנם הראשון בעקבות מחלה קשה בגיל שנה ושלושה חודשים. אדיר הוא למעשה אובדן שני עבור עופרה וסימון, שמנסים להתמודד עם האבל הכבד שנפל עליהם.

"רצו שמועות, לא יכולתי להתקשר כי לקחו לו את הטלפון. הייתי בטוחה שהוא זה שדקר מישהו אחר. הפנימייה לא ענו, העובדת הסוציאלית לא ענתה, המדריך לא ענה. הבנתי מכל השיחות שמשהו חמור קרה. התחילו לרעוד לי הרגליים, אף אחד לא יידע אותנו", סיפרה אתמול (רביעי) עופרה. "ב-23:00 הייתה נקישה בדלת. כשהשוטר נכנס לא חשבתי על הגרוע מכול, השאלה שלי, בראש, הייתה 'איפה הוא עצור'. ואז השוטר סיפרה שהייתה תקרית בין הילדים, ואני רק שמעתי את המילים האחרונות במשפט: 'הוא מת'. אמרתי לו: 'מי מת? לא הבנתי'. אמרתי לו: 'אל תגיד לי את זה. זה הילד המאומץ שלי. הילד היחיד שלי. הבן השני שאני מאבדת. חיכיתי לו בכיליון עיניים'".

ההורים מספרים על נער חכם שסבל מהפרעות קשב וריכוז. "הוא אינטליגנט ברמה מדהימה. ביסודי המורה ביקשה שיוריד את היד כי היה עונה על כל השאלות. היה לו זיכרון צילומי, הוא למד לבגרות במתמטיקה פעם אחת והצליח", סיפרה אמרה. אביו מתאר נער שהתכונן ללכת למכינה קדם צבאית ותכנן את חייו העתידיים, "גלש וניגן בגיטרה, אהב כדורגל ולרכב על אופניים". "אדיר קיבל הכול", אמרה אמו בצער. "כל כך חיכינו לילד הזה".

אתמול הוארך מעצרו של הנער בן ה-17 שדקר למוות את אדיר. בית המשפט באשקלון הורה להאריך את מעצרו בשישה ימים "לטובת המשך פעולות החקירה הנדרשות". "גם הילד שדקר מסכן", אומרת עופרה. "הוא פשוט ברח מהזירה. מהיום הראשון אמרתי שאין שם משמעת".

בסביבת הנערים ובמושב רווחה, שבו נמצאת פנימיית "כנף של אהבה" לנוער בקצה הרצף שזקוק למסגרת מתאימה, מתארים "רצח על כלום". ככל הנראה מדובר היה בוויכוח על סיגריות שהתלהט מהר לאלימות קשה. "הם הכינו ארוחת ערב והיה ויכוח בין אדיר לרוצח. ויכוח שטותי", אמר חבר המשפחה. "ואז היה ריב, הנער לקח סכין, רדף אחריו ודקר אותו בגרון".

דודתו של אדיר הביעה זעם על התנהלותה של הפנימייה והמחדל, לדבריה, שעומד מאחורי הרצח. "אין שם מצלמות, אין שמירה, איך זה יכול להיות עם נערים כאלה? זה לא באשמתם, הם בעייתיים. אמרו לי 'אין מצלמות, רוצים לתת להם הרגשה של חופש'. לילדים מהסוג הזה? זה מחדל. אני לא יודעת מי הבן אדם שתכנן מקום כזה שיהיה פתוח. אלה נערים בסיכון, הם מסוכנים לעצמם ולאחרים. היו שם ארבעה או חמישה תלמידים ושלושה מדריכים. הם אומרים שזה קרה בשניות".

הבוקר כינסו הגורמים החינוכיים בפנימייה את התלמידים לשיחות על הרצח. חלק מהורי הנערים הגיעו אמש לפנימייה ונפגשו עם ילדיהם ועם הצוות, וקציני המבחן של כל אחד מהנערים יעבדו עמם לאורך התקופה הקרובה באופן אינטנסיבי בניסיון לעבד את הטראומה. הפנימייה נותנת מענה חינוכי-טיפולי ל-20-15 בני נוער בקצה הרצף בגילאי 18-14, הכולל בתי ספר, חוגים וטיפולים משלימים. משך השהות בפנימייה כשנתיים עד שלוש שנים, ובמהלכן עוברים הנערים תהליך טיפולי סביב הסוגיות שהביאו אותם למצבי סיכון ולביצוע עבירות, במטרה להשיבם לקהילה לאחר שהשלימו תהליך שיקום מלא.

תושבי המושב החליטו להתערב בעצמם בנעשה בפנימייה שבשטחו, ופנו במכתב לראש מועצת שפיר, אשר אברג'ל, ודרשו שהיא תהיה תחת פיקוח צמוד כדי שילדיהם לא ייפגעו. "אנחנו מבקשים שהמקום יהיה תחת פיקוח ושמירה 24/7 על מנת שאירוע חריג שכזה, ראשית לא יחזור, ושנית, חלילה, לא יצא מכותלי הפנימייה. ילדנו מבלים את שעות הצהרים בגן השעשועים שבסמיכות לפנימייה, הנערים משתמשים במבנים הציבוריים, ישנם נערים שמסתובבים ללא השגחה כלל וללא פיקוח של מדריך, והדבר מאוד מאוד מדאיג לאחר האירוע אמש", נכתב.

ממנכ"ל משרד העבודה והרווחה, ד"ר אביגדור קפלן, נמסר: "הוקמה ועדה לחקירת המקרה. הבוקר גורמי הטיפול במסגרת ובמשרד ממשיכים בליווי צמוד של הנערים ומגבשים תכנית טיפול מקיפה לשבועות הקרובים, בכדי לצמצם את השפעת הטראומה של הנערים".

כ0
זירת הרצח בפנימיית כנף של אהבה – צילום דוברות המשטרה

כ1

כ2
הפנימייה "כנף של אהבה שבה אירע הרצח (צילום: רועי עידן)

אלימות נגד חוסים בהוסטל בראשית של משרד הרווחה

03.07.2017 – סדר יום עם קרן נויבך אורחים רן רזניק , דקלה אהרון שפרן ובני משפחה של חוסים הסובלים מאלימות במוסד בראשית של משרד הרווחה הממוקם בבית חולים שער מנשה.

טענות ליחס נוקשה הגובל בהתעללות ואף גילויים של אלימות מצד אנשי הצוות למטופלים, בהוסטל "בראשית" הנמצא בתוך מתחם בית החולים הפסיכיאטרי שער מנשה, אבל מפוקח ע"ח משרד הרווחה. מעדויות שהגיעו לידי מערכת סדר יום, ראש התחום החברתי דקלה אהרון שפרן ופרשן הבריאות של ישראל היום רן רזניק, עולה כי המטופלים במקום ננזפים בצעקות באופן תדיר ע"י הצוות, המקום מתנהל באווירה של פחד וכי הצוות נוהג באלימות כלפי המטופלים. במקרה אחד שנביא כאן הבוקר של צעירה על הקשת האוטיסטית, נמנעה מבני משפחתה האפשרות לראות אותה במשך תקופת אשפוזה, היא קיבלה כמות גדולה של תרופות שפגעה בבריאותה ונגרמה לה פגיעה נפשית קשה. במקרה נוסף, מטופל פגוע ראש אושפז בחדר המיון של בית החולים זיו בצפת, עם חבלות בידיים ובצלעות, לדבריו בשל אלימות של הצוות כלפיו.