שיחה עם ענבל חרמוני על פרשת הבלוגרים

יוני 2019 – יעל דן משוחחת עם ענבל חרמוני יו"ר איגוד העו"ס על פרשת הבלוגרים. חרמוני טוענת כי העובדות הסוציאליות סובלות מאלימות קשה מצד המטופלים שלהן והיא מאשימה בכך את הבלוגרים.

במהלך השנים החל מפרשת העלמות ילדי תימן, ילדי הגזזת ועד ימינו, פועלות העובדות הסוציאליות כחלק ממנגנון דורסני המפעיל פרקטיקה של הרשויות וביניהן העובדות הסוציאליות לפגיעה חמורה בכבוד האדם, חירותו, פרטיותו, צנעת חייו וקניינו. פרקטיקה זו חולשת החל מהוצאת ילדים מהבית למסגרות ללא פיקוח וללא מורא החוק, הוצאת קשישים מהבית לבתי אבות שם סובלים מסימום והתעללות והשתלטות על רכושם באמצעות אפוטרופסים. הפרקטיקה מלווה בסימום המטופלים במסגרות הרווחה בסמים פסיכיאטריים קשים להוזלת עלות החזקתם. הפרקטיקה כוללת גם השפלת הורים במרכזי קשר עד ניתוק הילדים מהוריהם, והשפלת הורים בוועדות החלטה.

מודעות פרסומת

צפרא דוויק מציגה עובדות סוציאליות

פברואר 2017 – חדשות 2 – צפרא דוויק מנכלית איגוד העובדים הסוציאלים מדברת על עובדות סוציאליות: "העובדות הסוציאליות חוטפות כל שנה כ- 7,000 ילדים מבתיהם. מקצוע העבודה הסוציאלית דורש אישיות של בהמה, נבזיות, נרקסיסטיות, מדובר בכלבות שטניות…"

תגובית על שביתת השרלטנים הסוציאליים – מרץ 2011

השרלטנים הסוציאליים מיללים בחוצות העיר על שכרם ומאיימים בשביתה, בעוד שכרם מהגבוהים במשק, הם נהנים מביטחון תעסוקתי, תנאים סוציאליים, קורסים, השתלמויות, כנסים במלונות מפוארים עם ארוחות מדושנות ועוד.

העובדים הסוציאליים גוזלים רכושם של המוחלשים תוך שהם מעלילים עליהם. הם חוטפים ילדים כי הם "סבורים" שהם בסיכון, ואז ההורים נאלצים לשלם מאות אלפי שקלים להחזיר את הילד.

הם עושקים קשישים, מלאימים את רכושם ומפקירים אותו בידי עמיתיהם האפוטרופוסים, ומסממים אותם עד יומם האחרון.

העובדים הסוציאליים בזויים ומושחתים – היזהרו מהם.


.
קישורים:

מי אתם עובדי ציבור סוציאליים – תרבות השקר

איציק פרי - מאדריכלי תרבות השקר המופקרת של העובדים הסוציאליים02 במרץ 2011 – העובדים הסוציאליים בשירות הציבורי מאיימים כי יחלו בשביתה החל מיום א הקרוב. לטענתם הם מרויחים כ- 2,500 או 3,500 שקלים בחודש. טענה זאת התבררה כשיקרית. בדיקה שערך ממונה על השכר באוצר העלתה כי שכר ממוצע של עובד סוציאלי בשירות הציבורי הנו מעל 10,000 שקלים. עובד סוציאלי המועסק בביטוח לאומי משתכר כ- 18,500 שקלים בחודש, ובמשרד הביטחון 21,000 שקלים. מדובר בקמפיין מסולף ושיקרי במהותו אשר מונע ע"י תאבת בצע וכבוד, תוך שימוש במונחים מעולם הפולחן.


תרבות השקר ועלילות הדם של העובדים הסוציאליים
במכתב שכתבה חברת הכנסת מרינה סולודקין (ינואר 2011) לשר הרווחה דאז יצחק בוז'י הרצוג מתארת את הערכים הבזויים של העו"סים ב"שירות הציבור" וכך כתבה חה"כ סולודקין: "עובדים סוציאליים בשטח נותנים תשובות שקריות ומטעים את הדרג הבכיר במשרד (שר, מנכ"ל, פקידת סעד ראשית לחוק הנוער וכו'). היו מקרים בהם הוכרזו ההורים כסובלים ממחלת נפש ועל בסיס זה הוצאו ילדים מחזקתם וזאת למרות שישנה חוות דעת פסיכיאטרית המוכיחה שהם בריאים ומסוגלים לגדל את ילדיהם. טוענים שילדים רוצים לעבור מבית לפנימייה כשבפועל הילד פורץ בבכי קורע לב כששואלים אותו: האם אתה רוצה לעבור בפנימייה או לא. מאלצים ילדים לתת עדות שקר על אלימות במשפחה כביכול ללא נוכחות עו"ד או פסיכולוג מטעם המשפחה. משקרים לגבי התנאים האמתיים במסגרות חוץ ביתיות כדי לקבל הסכמת הורים להוצאת הילד מהבית. לפחות במקרה אחת העבירו שירותי רווחה מידע שקרי אודות נער (טענו שהוא בעל התנהגות עבריינית, דבר שלא היה ולא נברא) לפנימיות, בהן היה מעוניין הנער ללמוד כדי לאלץ אותו לעבור לפנימייה שנבחרה ע"י שירותי הרווחה. ואלה רק חלק מהדוגמאות".

קורטוב מפשעי העובדים הסוציאליים "בשירות הציבור"

לא פלא שמידי פעם עולים לכותרות יתומי הרווחה האומללים שהעובדים הסוציאליים שמו ידיהם עליהם, כגון בתי בושת ליחסים סאדו- מאזוכיסטיים. נותנות ה"שרות" הן נערות חוסות מפנימיות. מי שתיווך בין הנערות ללקוחות, היה סרסור, שניצל את מסכנותן של נערות הפנימיות.

העובדים הסוציאליים מוציאים מידי שנה אלפי ילדים בכפייה מבתיהם למסגרות מופרטות ללא פיקוח, השתלטות על גופם ורכושם של קשישים באמצעות אפוטרופוסים מפוקפקים, המשחיתים נפשות: אונס ילדה חוסה במעון של אקי"ם בשרון , אינספור פרשיות התעללויות אלימות ואנס קשים בילדים במסגרות הרווחה פנימיות, אומנה: בית טף , בני ארזים , גיל עם , השלושה , כפר נחמן , מסילה , מצפה ים , מקי"ם , צופיה , רננים , שדה בר , שקמה … ועוד. משרד הרווחה קורע ילדים מביתם ומשפחתם ומפקיר אותם לתעשיית המין , גירוש משפחות דרות רחוב מגנים ציבוריים, רדיפת קשישים, אשפוז עשרות ילדים במוסדות פסיכיאטריים שלא לצורך, התעללות בקשישים, ועוד דוגמאות רבות אחרות.

קישורים:

השקרים של עובדת סוציאלית מיכל גומלו – קמפיין שביתת השכר

רשת ב – פברואר 2011 – העובדים הסוציאליים של השירות הציבורי הכריזו על סכסוך עבודה בתואנה ששכר עובד סוציאלי מתחיל הנו כ- 2500 ש"ח בחודש – סילופים ועוות נתונים מפיה של העובדת הסוציאלית מיכל גומלו. לימים יתברר כי את תוספת שכרם יגבו העובדים הסוציאליים מקשישים וילדים חסרי ישע.

בפועל מתברר כי שכר ממוצע של עובד סוציאלי בשירות הציבורי הנו מעל 10,000 שקלים.
עובד סוציאלי המועסק בביטוח לאומי משתכר כ- 18,500 שקלים בחודש, ובמשרד הביטחון 21,000 שקלים.

מדובר בקמפיין מסולף אשר שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון תומך בו מבלי להתייחס לעובדות.

מאז משמש כחלון כשר רווחה פורסמו אירועים מצמררים של התעללות והזנחת חסרי ישע: במוסד הסגור אילנית בפרדס חנה, והוסטלים לניצולי שואה בפרדסיה ושער מנשה. כחלון ועמיתיו ממשרד הרווחה הסתירו פניהם נוכח כאבם החרישי של חסרי הישע. זהו המשך מדיניות משרד הרווחה המפקירה אזרחים ומשתיקה אותם ומנגד מגבה עובדים סוציאליים ומלכר"ים של הרווחה ללא סייג או בדיקת העובדות.
.


.
קישורים:

משרד הרווחה קורע ילדים מביתם ומשפחתם ומפקיר אותם לתעשיית המין

שיווק אגרסיבי של איגוד העובדים הסוציאליים להוצאת ילדים מביתם ומשפחתםזה מתחיל מ"טובת הילד", "סיוע" סוציאלי, עובדת סוציאלית, "ביקור בית" פקידת סעד, ועדת החלטה, בית משפט לנוער, משפחת אומנה, אימוץ, פנימיות ומעונות וירידה לרחוב לתעשיית המין.

מאי 2010 – פרשת השידול לזנות בתל אביב: תמורת סכומי כסף זעומים מכרו הנערים והנערות, יתומי משרד הרווחה, שירותי מין שונים ומשונים, כדי לקבל מקום לינה ואוכל, וכדי שלא יסגירו אותם חזרה למכלאות משרד הרווחה • בראיון מיוחד הם משמיעים תיאורים על חיים קשים ללא מוצא שהידרדרו לשפל קשה מנשוא • אנחנו מזהירים מראש – התאורים האלה קשים.

נ' מספרת על אחת מחברותיה שגם היא נפלה קורבן בפרשה: "אין לה לא בית ולא משפחה, אין מי שיחזיק אותה והיא לא רוצה להיות סגורה וכלואה במוסד. כשמישהו מציע לה לבוא הביתה ולספק לה מקום שינה, היא מסכימה לעשות כמעט הכל כי אין לה ברירה".

.
למה הקטינים הסכימו לעשות את כל זה, אתם שואלים? "עשינו את זה בשביל כסף ואוכל", מספרת אחת הצעירות. "הוא אמר לנו שנקנה בזה אוכל ו-וודקה ונצא לבלות". הקטינים מספרים שהוא נתן להם סמים ואלכוהול לשתייה. "הוא שכב עם קטינים באורגיות", מספרת י' בתום הראיון.
י', אחת הקטינות, מספרת לחדשות 10 על מה שהתבקשה לעשות מול לקוחות: "הייתי אמורה לקחת שוט, להצליף בהם ולהשפיל אותם. הם היו עירומים. הם היו אמורים לעשות ביד מולי ולגמור". מ', קטין נוסף, אומר: "זה נקרא עבדים, עבד זה מישהו שמשפילים אותו. ככה זה הכסף הכי מהיר והכי קל".

"יש כאלה שהיינו אמורים גם לעשות בהם ביזאר", אומרת י'. נ', קטינה נוספת ששודלה על פי החשד לזנות, מספרת על הדירה שבה בוצעו האירועים: "זו לא דירה, זה כוך. השירותים מלוכלכים משתן וקונדומים שזרוקים שם. יש שם עכברים וג'וקים".

לדברי אחד הקטינים, שי ארביב, החשוד שנעצר במסגרת הפרשה, היה מדבר איתם בצ'ט באינטרנט. "היו מגיעים בערך שני אנשים ביום, וזה היה מספיק. כל אחד שילם 300 שקלים".
.
כתב אישום נגד שי ארביב – בתאריך 27.05.2010 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום נגד שי ארביב, בן 24, המכונה אייל בן פורת, בגין ניצול קטינות לזנות והדחת קטינות לסמים מסוכנים. הפרקליטות ביקשה להאריך את מעצרו עד תום ההליכים.

בבקשת המעצר כתבה הפרקליטות כי "המשיב ניצל את מצוקתן האישית והכלכלית של אותן נערות, חלקן חוסות שברחו ממעונות של רשות חסות הנוער" וכי "המשיב נטל מכספי האתנן בעד מעשי הזנות כולם, וחי על רווחי מעשי הזנות של אותן הנערות".

התובע, עו"ד חיים ויסמונסקי, אמר כי "מדובר בכתב אישום חמור, נדיר וחריג בכך שרשויות החקירה הצליחו לחשוף מקרים של ניצול קטינות לזנות. שתיים מהקטינות נמצאו בבריחה ממעונות. הן היו רעבות ללחם. על מנת להישאר לישון אצל הנאשם ולרכוש אוכל למחייתן, נאלצו לעבוד בזנות על ידו".

קישורים:

"ועדת החלטה" ופקיד הסעד – שיקולים זרים וניגוד עניינים להוצאת הילד מהבית

בעיות ניגוד העניינים והשיקולים הזרים של פקידי הרווחה ו"ועדת ההחלטה" ברשות המקומית מביאה להחלטות שגויות אשר פוגעות באופן קשה ביותר הקטין/חסוי ובני משפחתו. על מנת להתמודד עם תקלות קשות אלו נדרשת המשפחה להשקיע משאבים אדירים להציל את יקירם. בית משפט לענייני משפחה המקיים את הדיונים בדלתיים סגורות משמש כחותמת גומי של מערכת הרווחה הקלוקלת.
הרווחה בישראל היא הנכשלת בעולם המערבי במספר גורמים:

  • השיעור העצום (5% מכלל הילדים היהודים בארץ) המוערך כגבוה פי חמשה עד עשרה של הילדים החיים מחוץ למשפחתם. מדובר בהערכה של כשבעים וחמשה אלף ילדים אשר מרביתם חיים במסגרות של פנימיה – לקוח מהספר "ילדים רחוקים" של יעקב אליה.

  • חלוקת תקציב – 70% מתקציב שרות לנוער, כלומר רובו, מיועד להחזקת ילדים בפנימיות ובמשפחות אומנה. שאר הכסף מיועד לשירותים בקהילה בעבור ילדים בסיכון. לדברי מר מוטי וינטר, ראש השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, חלוקה זו של התקציב יוצרת עיוות מתמשך, אידיאולוגי וכלכלי, במדיניות הטיפול בילדים בסיכון. לעומת מדינות אחרות, המקצות את רוב התקציב לילדים בסיכון לשירותים קהילתיים, ורק את מיעוטו לפנימיות, בישראל קיים "לחץ תמידי להגדיל את מספר המכסות לפנימיות – מרשויות מקומיות, מפוליטיקאים, מגורמים שונים – ואף פעם אין כסף לשירותי תמיכה בקהילה, כך שאין לנו ברירה אלא לשלוח ילדים לפנימיות כדי להרחיק אותם מסכנה". מתוך מסמך רקע בנושא:מסגרות להשמת ילדים בסיכון של מרכז מחקר הכנסת.
  • התעללות בילדים בפנימיות, בתי אמנה, נקמנות של פקידי סעד ועוד …

    .
    פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי המטפלים בילד בסיכון מגישים לוועדת החלטה דו"ח סוציאלי לפיו ועדת ההחלטה מתכננת מחליטה את גורלו של הילד בסיכון, לאן יופנה לטיפול במסגרת קהילתית, או לטיפול במסגרת חוץ-ביתית. החלטתם מוגשת לבית משפט לענייני משפחה בתסקיר סעד, והשופט ברב המכריע של המקרים מאשר את החלטת ועדות מקצועיות אלו ב"דלתיים סגורות". מתברר כי פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי, וועדות החלטה אלו אינם נקיים מניגוד עניינים ושיקולים זרים בבואם להחליט על גורלו של הילד בסיכון:

    • ניגוד עניינים של הרשות המקומית – ועדת ההחלטה ופקיד הסעד מורכבת בעיקר מאנשים המקבלים משכורתם מהרשות המקומית. החלטה לטיפול במסגרת הקהילתית תעמיס על תקציב העיריה, לעירייה אינטרס ל'זרוק' את האחריות התקציבית על משרד הרווחה, לכן יש לחצים על הועדה להוציא את ה'בעיה' מחוץ לקהילה כלומר לפנימיה של משרד הרווחה. ראה לעיל דברי מר מוטי וינטר: בישראל קיים "לחץ תמידי להגדיל את מספר המכסות לפנימיות – מרשויות מקומיות, מפוליטיקאים, מגורמים שונים – ואף פעם אין כסף לשירותי תמיכה בקהילה, כך שאין לנו ברירה אלא לשלוח ילדים לפנימיות כדי להרחיק אותם מסכנה"
    • ניגוד עניינים של חברי ועדת ההחלטה כעובדי הרשות המקומית – אם יחליטו חברי הועדה כי הקטין ישאר בקהילה הרי הם או חלקם יצטרכו לפקח ו/או לטפל בו, לעומת זאת אם ישלח לפנימיה הפיקוח ו/או טיפול הנדרש מהם יהיה פחות בהרבה וכך יהיה להם פחות עומס בעבודה.
    • ניגוד עניינים של פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי כעובדי הרשות המקומית – פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי המופיע בועדת ההחלטה, ולפי ממצאיו מקבלת הועדה החלטות הוא עובד בלשכת הרווחה של הרשות המקומית שבה גר הקטין/חסוי. פקיד הסעד ו/או העו"ס יעדיפו את חלופה של הוצאת הקטין מהבית, פתרון אשר ידרוש מהם בעתיד מינימום פיקוח/טיפול ובכך יוקטן העומס בעבודתם. לפיכך ימליצו על פנימיה, אימוץ סגור, אומנה וכו'.
    • ניגוד עניינים של פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי ו"ועדת ההחלטה" כעובדי משרד הרווחה – משרד הרווחה הוא המנחה המקצועי של ועדת ההחלטה, פקיד הסעד, והעו"ס. משרד הרווחה הוא גם הממונה על הפנימיות בשירות לילד ולנוער והוא מקבל תקציב עבור כל ילד המגיע לפנימיה.
    • ניגוד עניינים של פקיד הסעד ו/או העובד הסוציאלי ו"ועדת ההחלטה" כחברי וועד עובדים של ההסתדרות – פקידי הסעד, עובדים סוציאליים, רכז ועדת החלטה ורב החברים בה, הם עובדים סוציאליים חברי איגוד העובדים הסוציאליים המצייתים להוראת יו"ר האיגוד. ידוע על פקידת סעד שהפרה צו בית משפט בגין אי התייצבות לדיון עקב שביתה גם כאשר מדובר בדיני נפשות. השופט פאול שטרק: "פקידת הסעד במכתבה ציינה שפנתה לאיגוד העו"סים לשם קבלת אישור לטפל בעניין נוכח חלוף הזמן הארוך מאז שהאב ראה את הקטין. תשובת האיגוד הייתה שלילית בנימוק שלא מדובר בסכנת חיים. תמוהה תגובת האיגוד אפילו אם מדובר בהנהגת המאבק. הרי קשר בין אב לבין קטין הנו דיני נפשות, "סכנת החיים" משתמעת מכך שתסכול הורה שנמנע ממנו לראות את בנו יכול לגלוש לאפיקים אחרים." ידועה גם פרשת מעון "גיל עם" שבה ועד העובדים וההנהלה במשרד הרווחה פעלו לפי שיקולים זרים על גבם של הנערים החסויים במעון".
    • שימוש בהוצאת ילדים מהבית כדי 'להעניש' הורה או ילד בגין חוסר שיתוף פעולה עם הרשויות או 'לכפות' שיתוף פעולה – בחודש יולי 2004 ביטל בית-המשפט העליון, בהרכב של חמישה שופטים, החלטה של פקידי סעד להעביר שני ילדים, בני 8 ו-10, מחזקת אמם למוסד המיועד לילדים בסיכון גבוה, במסגרת אמצעי חירום הכלולים בחוק הנוער.
      השופט אהרן ברק קבע בפסק-הדין שפקידת הסעד טעתה בפירוש כוחה וסמכויותיה. לדבריו, מטרת סמכות החירום בהוצאת ילד מביתו היא "לעולם שמירה על שלום הקטין. אין לעשות שימוש בהליך כדי להסתייע בו בקבלת החלטות שיפוטיות. לשימוש זה אין עיגון לא בלשון החוק ולא בתכליתו. ודאי שאין לנקוט הליך כדי 'להעניש' הורה או ילד בגין חוסר שיתוף פעולה עם הרשויות או 'לכפות' שיתוף פעולה כאמור".
      השופט ברק אמר עוד: "כדי להצדיק הוצאתו של קטין מרשות הוריו הטבעיים צריכה להתקיים עילה מיוחדת ויוצאת דופן. הילד יוצא מרשות הוריו, ללא הסכמתם, רק כאשר הדבר מחויב המציאות ובלתי נמנע. טובת הילד משמשת נדבך מרכזי בגדר בחינתן של דרכי הטיפול השונות, ובהן טיפול הכרוך בניתוק הילד מהוריו. טובתם של ילדים דורשת, לרוב, כי יימצאו ברשות הוריהם, במסגרת התא המשפחתי הטבעי".

    קישורים