משרד הרווחה – תפיסה מיושנת של השמת אנשים עם מוגבלויות במוסדות סגורים הרחק מהקהילה

להלן קטע מהמאמר "דיור בקהילה" של ארגון "בזכות", על מדיניות משרד הרווחה להשמת אנשים עם מוגבלויות הרחק מהקהילה במוסדות סגורים:

"במדינת ישראל חיים אלפי אנשים עם מוגבלות במסגרות חוץ-ביתיות. רובם המכריע חיים במוסדות המוניים המרוחקים מן הקהילה, בקבוצות של עשרות ואפילו מאות דיירים יחד. מתוך כ – 7500 אנשים עם מוגבלות שכלית החיים מחוץ לבית, 6500 נמצאים במוסדות, ומעל אלף בהוסטלים. רק מאות ספורות של אנשים עם מוגבלות שכלית מתגוררים במערכי דיור בקהילה. לאנשים עם מוגבלות פיסית לא קיימים מערכי דיור כלל, ואם הם זקוקים לסידור חוץ-ביתי – הם מתגוררים במוסדות ובהוסטלים. אלפי אנשים עם מוגבלות נפשית חיים, לעתים עשרות שנים, בבתי חולים פסיכיאטריים, וזאת בהעדר מערכי דיור מתאימים לשיקומם בקהילה …"

"על אף שעקרון הנורמליזציה בחייהם של אנשים עם מוגבלות מיושם כבר עשרות שנים בעולם המערבי, מגמה זאת לא השתרשה בישראל. בארה"ב ובסקנדינביה נסגרים מוסדות, ואנשים עם מוגבלות עוברים להתגורר במערכי דיור קהילתיים, בתמיכת רשויות הרווחה לפי צורכיהם הייחודיים. בישראל, לצערנו ההיפך הוא הנכון. מוסדות חדשים נפתחים, ואנשים עם מוגבלות שאינם מתפקדים ברמת עצמאות מלאה ממשיכים להיות מופנים אליהם. מיעוט קטן מגיע למגורים במערכי דיור קהילתיים. הדבר נכון לגבי אנשים עם כל סוגי המוגבלות, אך בולט במיוחד בקרב אנשים עם מוגבלות פיסית. לציבור זה אין כלל אפשרות לדיור מוגן: אלו מהם הנזקקים לתמיכה מהממסד בתחום מגורים, מופנים למוסדות בלבד, על אף ששילובם בקהילה אמור להיות מובן מאליו.

את הסיבות לכך ניתן למצוא במדיניות של משרד הרווחה. המשרד מחזיק במדיניות לפיה אנשים עם מוגבלות קלה בלבד זכאים לגור הדירה בקהילה, ומקומם של אנשים עם מוגבלות קשה יותר הינו לרוב במוסדות ולעתים בהוסטלים. מדיניות זאת מושתתת על תפישות מיושנות ביחס ליכולתם של אנשים עם מוגבלות ליהנות מחיים בקהילה, וביחס לתגובת הקהילה שבקרבה מתגוררים אנשים עם מוגבלות. כמו כן, קיימת תפיסה לפיה אנשים עם מוגבלות החיים במוסדות סגורים, פחות חשופים לסכנות מאשר אלו הגרים בקהילה, וקל יותר לפקח על מספר מצומצם של מסגרות גדולות מאשר על מספר גדול יותר של מסגרות קטנות. "

נקודות:

  • משרד הרווחה בישראל נמצא בפיגור של עשרות שנים בהשמת אנשים עם מוגבלויות מחוץ לקהילה, בעוד שאר העולם פועל להשמתם בקהילה.
  • לאנשים עם מוגבלות פיסית אין כלל אפשרות לדיור מוגן. אלו מהם הנזקקים לתמיכה מהממסד בתחום מגורים, מופנים למוסדות בלבד, על אף ששילובם בקהילה אמור להיות מובן מאליו.
  • במשרד הרווחה קיימת תפיסה לפיה אנשים עם מוגבלות החיים במוסדות סגורים, פחות חשופים לסכנות מאשר אלו הגרים בקהילה, בעוד הקישורים להלן מראים ההפך.

קישורים:

מודעות פרסומת

סיפורו של איציק מליק שפקידי הרווחה לקחו את נכדיו

ספטמבר 2007 – שירותי הרווחה בעיריית ראשון לציון חטפו את ילדיה של בתו של איציק מליק הלוקה בשיכלה למשפחת אומנה. בשלב כלשהו נותק הקשר של משפחת מליק עם הילדים, והם אינם יודעים על מקום הימצאם.

קריאתו של איציק מליק: "תושבים יקרים, באתי לידע אתכם על חטיפת שני נכדי, אשר נחטפו על ידי פקידות הסעד ומשרד העבודה והרווחה ובית המשפט."

פרופ. אסתר הרצוג על הוצאת הילדים מביתם וממשפחתם ע"י שירותי הרווחה: "יש פה מדיניות מכוונת, זו מדיניות שמשתמשת בתינוקות וילדים כסחורה שבאמצעותה מממשים כל מיני אינטרסים של המערכת הבירוקרטית. יש לחץ מאוד גדול על מערכת הרווחה לספק תינוקות לאימוץ, אז את התינוקות האלה לוקחים בד"כ ממשפחות חלשות יותר, חד הוריות, עניות.
המקרה של איציק מליק יוצא דופן, הזדמן לי לפגוש אותו … התרשמתי מאדם מדהים, נחוש, שקול, מסודר עם משפחה חמה ותומכת, הרקע שלו עומד בסתירה מוחלטת לכל מה שמערכת הרווחה מציגה שמאלץ אותה להוציא ילדים מתוכה. .. הרווחה לא יכולים להודות שטעו כי המשמעות של טעות כזאת היא מאוד דרמטית וחמורה"

ראה הכתבות:
.

.

.

.

.
קישורים

עמותת "אור שלום" – תזונה צמחונית רווית שומנים ופחמימות לילדים בסיכון

מרץ 2009 – עמותת "אור שלום" הנה מלכ"ר (מפעל ללא כוונת רווח) המתוקצב ע"י משרד הרווחה והרשויות המקומיות, ופועל באחריותן וע"פ הנחיותיהם. העמותה מפעילה מעונות משפחתיים, משפחות אומנה, מעונות "רעות" ובית גולדשמידט. ילדים שהוצאו מבתיהם ומשפחתם ע"י עובדים סוציאליים של משרד הרווחה והרשויות המקומיות נשלחים למעונות של העמותה.

העמותה החליטה כי הילדים המטופלים בה יאכלו אוכל צמחוני. בבדיקת משרד הרווחה נתברר כי העמותה נותנת לילדים במשפחתונים תזונה לקויה המבוססת על בעיקרה על שומנים ופחמימות.

נחום איצקוביץ (מנכ"ל משרד הרווחה): "הילדים במקום לאכול את מגוון המוצרים הצמחוניים, מתמקדים בסוג מסוים של מזונות שעיקרן שומנים ופחמימות". איצקוביץ מודה: "ילדים שהתזונה שלהם לא מאוזנת יש בכך פגיעה מסוימת"
לפי הממצאים הילדים ב"אור שלום" קיבלו אוכל תעשייתי רווי שומן, ולזה יש השלכות על התפתחותם התקנית.

הילדים שהוצאו מביתם ומשפחתם נאלצו בניגוד לרצונם וצורכיהם להיות צמחונים.

נקודות:

  • ילדים המוצאים מביתם ע"י משרד הרווחה ועובדים סוציאליים של הרשויות המקומיות הופכים להיות ילדים בסיכון עקב המזון הדל שהם אוכלים.
  • משרד הרווחה מאפשר למלכ"רים שלו לכפות על הילדים מזון צמחוני.
  • משרד הרווחה לא קבע מנות מזון יומיות סטנדרטיות עשירות באבות המזון, לילדים שאותם הוא מוציא מבתיהם.
  • הפיקוח של משרד הרווחה על הנעשה בפנימיות ובמעונות לקוי.

קישורים:

החיים בהוסטל למפגרים "בית אנדרו" בראשון לציון : רעב ומקלחת במים קרים

הורים ללוקים בשכלם: ילדינו סובלים מהזנחה קשה בהוסטל בראשון לציון; משרד הרווחה הגיש תלונה למשטרהמצפונה של ריינה בן חביב מייסר אותה עד כדי כך שהיא לא ישנה בלילות. היא מלקה עצמה על כך שלא ראתה שבנה רעב, לא הבינה כי הוא מתקלח במים קרים, לא ידעה עד כמה הוא נסער מהתחלופה התמידית של המטפלים בו.
בנה, בן 24, מתגורר בבית אנדרו, הוסטל לאנשים עם פיגור שכלי בראשון לציון. הוא חי שם עם 22 דיירים הסובלים מרמות פיגור המוגדרות קל עד בינוני. ההוסטל, מבנה נאה המכיל ארבע דירות, מנוהל על ידי איש עסקים שזכה במכרז של משרד הרווחה להפעלתו. הזכיין, גל אזואלס, מפעיל הוסטל נוסף ומרכז יום לאנשים עם פיגור, גם הם בראשון לציון.
בן חביב, יו"ר ועד ההורים של ההוסטל, תתייצב היום (שלישי) במשטרה יחד עם קבוצת הורים ותגיש תלונה בשם ההורים נגד אזואלס על האופן שבו הוא מנהל את בית אנדרו בשנתיים מאז פתיחתו. ההורים גם פנו בחודש שעבר להנהלת משרד הרווחה ובתגובה הגיש המשרד תלונה למשטרה על חשד לפגיעה בחסרי ישע בבית אנדרו.
אבל ההורים לא מתרשמים מתגובת משרד הרווחה – לא מצוות הליווי שמונה להוסטל וגם לא מהוועדה שמונתה לבדוק את טענותיהם. יצוין שבצוות הליווי חברה המפקחת שגם במשרד הרווחה מודים שהיתה אמורה לראות את הבעיות בהוסטל ולא ראתה, וועדת הבדיקה מורכבת רובה מעובדי המשרד. כמו כן, על אף החשדות, החליט משרד הרווחה לאפשר לאזואלס להמשיך להפעיל את שלוש המסגרות בראשון לציון ונדחו בקשות ההורים להשעותו עד תום הבדיקות. "אם אפשר לתקן, עדיף לתקן", אומר הדובר נחום עידו.
במשרד הרווחה אומרים שאזואלס תיקן ליקויים בשבועיים האחרונים. ההורים מספרים על פרחים שנשתלו, על מעדנים שהופיעו על שולחן האוכל, על ילדיהם שמדווחים בהתרגשות שקיבלו קציצה ונקניק לארוחת ערב, על יציאה לבאולינג. אבל לדבריהם, לא כך היה עד כה ואין כל ערובה שהמצב יימשך ברגע שהזרקורים יכבו.
טענות ההורים מתמקדות במחסור חמור בעובדים – כ-50% פחות ממה שדורש משרד הרווחה, תחלופה גבוהה של מנהלים, עובדים סוציאליים ומטפלים, מחסור קשה במזון ובמוצרי היגיינה ודיווחים כוזבים למשרד הרווחה. "הוא מעל באמון של ההורים ושל משרד הרווחה, סיכן את הילדים שלנו, ולא ייתכן שימשיך לנהל את ההוסטל", אומר אחד ההורים.
עובדים לשעבר והורים מדווחים כי במשמרת אחר הצהריים, למשל, כשהחניכים מתחילים לשוב ממקומות עבודתם, היתה רק מדריכה אחת ל-23 הדיירים במקום שתיים שדורש התקן. הוטל עליה לקפל ולמיין כביסה, לסייע ברחיצה וגילוח ולהכין ארוחת ערב. "אין סיכוי שהיא תוכל להכיר את החניכים, להקשיב להם, לחבק אותם", אומרת אם שבתה מתגוררת בהוסטל. ההורים מספרים שאחד החניכים נפל מכיסא הגלגלים שלו והמדריכה נאלצה לעצור אדם ברחוב ולבקש שיעזור לה להרים אותו.
הם מספרים עוד שמכניסת השבת עד יום ראשון בבוקר הועסקה רק מטפלת אחת.
"יש חשד שהוגשו דו"חות כוזבים ודיווחים על עובדים שאינם נמצאים כדי להציג מצג שווא שהתקנים מולאו", כתבו ההורים בתלונה שתוגש במשטרה. כמו כן דווח שלכל הוסטל יש מנהל נפרד בעוד שבפועל המנהלים של בית אנדרו ניהלו גם את בית מיכל, ההוסטל הנוסף שאזואלס מפעיל.
.
מי שחזק מצליח לחטוף
ההורים טוענים שאזואלס חסך במזון וכל דרישותיהם ממנו ומן המפקחת של משרד הרווחה לבדוק את כמויות האוכל שמקבלים הדיירים במהלך 24 שעות לא נענו. הורים רבים מספרים שילדיהם באים הביתה בסופי שבוע מורעבים.
אחד ההורים כתב לוועד שבנו מתקלח במים קרים, אינו מקבל עזרה ברחצה למרות שהוא זקוק לה, ישן בחדר רטוב משום שהמים זורמים מהמקלחת לחדר השינה שלו, בגדים שהוריו מביאים לו נעלמים ובגדים שנקרעים אינם מתוקנים. "הכי חשוב לנו שבזמן האחרון הוא רזה מאוד וכשהוא בא הביתה הוא מאוד רעב ולא מפסיק לאכול", כתב ההורה. הורה אחר מספר שבנו ירד 6-7 קילו. הורים נוספים מספרים שהמכנסיים של בנם נופלים ממנו וכשהוא מגיע הביתה לסופי שבוע הוא לא מפסיק לאכול. את הכריך שהוא מביא לעבודה הוא אוכל מיד כשהוא מגיע כי הוא רעב, הם מספרים.
זאת משום שהחניכים לא מקבלים ארוחת בוקר כדי שאזואלס לא יצטרך להביא מדריכה נוספת לשעות הבוקר, לדברי ההורים. הם אוכלים ארוחת צהריים ב-13:00 במקום עבודתם – מנה קטנה מחמגשית – ועד לערב לא מקבלים דבר למעט תפוחים קשים, למרות שלחלקם אין שיניים. בארוחת הערב מגישים סלט בכמות שמתאימה לכרבע מהסועדים וחמישה מעדנים שעליהם רבים 23 איש. "החזקים מצליחים לחטוף", אומר אחד ההורים. דברי ההורים מגובים על ידי תיאורים של עובדים לשעבר.
ההורים גם מתלוננים על עזיבתם של רבים מהעובדים, רובם כוח אדם לא מקצועי שמועסק בשכר מינימום. "לדיירים נגרם נזק נפשי כי הם מרגישים שהמדריכים עזבו בגללם, שהם לא היו בסדר ולכן כולם עוזבים אותם", אומרת אחת האמהות. "היציבות חשובה להם מאוד כי אין להם אפשרות לבחור את החברה שבה הם שוהים ואת המטפלים בהם", אומרת אם אחרת.
בשנה הראשונה לא מונה מנהל להוסטל ומאז היו שניים שעזבו. העובדת הסוציאלית שמועסקת כיום היא השלישית בתוך שנתיים. יותר משמונה מדריכות עזבו אף הן.
אחת העובדות שעזבו סיפרה כי הפסיכיאטר שהגיע פעם בחודש להוסטל היה לפעמים משנה מרשמים או מינוני תרופות אבל חלפו שלושה ימים עד שבוע עד שהתרופות החדשות נקנו. הורים ועובדים לשעבר מספרים על מחסור תמידי במשחות שיניים, סכיני גילוח, שמפו, סבונים ועוד מוצרים שרוב הדיירים אינם מסוגלים לצאת לקנות אותם. בשנה האחרונה לא יצאו הדיירים להצגה, סרט, טיול או קונצרט למעט לנופשון באילת שמומן על ידי קרן של משרד הרווחה.
.
הפניות לא הועילו
פניות של ההורים לאזואלס לא הועילו. בספטמבר הם כתבו אליו כדי למחות על עזיבתה של העובדת הסוציאלית ופירטו את שמותיהם של כל העובדים שעזבו. שתי מפקחות של משרד הרווחה – סילבי אוחיון והדס אביסדריס, מפקחת אזור מרכז, היו מכותבות של אותו מכתב. לפני שנה התלוננו ההורים בנוכחותה של אוחיון על המחסור באוכל, אבל גם לאחר מכן שום דבר לא קרה.
בחודש שעבר פנו ההורים למרים כהן, מנהלת השירות לאדם המפגר בקהילה, וזו זימנה אותם לפגישה בירושלים. בפגישה סיפרה אוחיון ששמעה אותן טענות מההורים כבר לפני שנה, דרשה מאזואלס פירוט על השינויים שהוא מתכוון להנהיג והעירה לו על המחסור בתקנים. ממשרד הרווחה נמסר בתגובה כי בהתאם לממצאים של ועדת הבדיקה יוחלט אם צריך או אפשר להפסיק את החוזה עם הזכיין, מהלך לא פשוט מבחינה משפטית. בינתיים תוחלף המפקחת ויוגבר הפיקוח, אומר הדובר.
"אנחנו מנהלים את ההוסטל לפי סטנדרטים של משרד הרווחה ופועלים מזה שנתיים ברמה הגבוהה ביותר", אמר אזואלס בתגובה. "טענות ההורים הם עורבא פרח. אנחנו מערכת פתוחה ומפוקחת על ידי משרד הרווחה. חלק מההורים העלו טענות. משרד הרווחה דאג לבדוק אותן. יש פה אוכלוסייה שאוהבים אותה".
טענות ההורים
מחסור בעובדים – לדברי ההורים, במקום רק כמחצית ממספר העובדים שדורש משרד הרווחה.
דיווחים כוזבים – "יש חשד שהוגשו דוחות כוזבים ודיווחים על עובדים שאינם נמצאים" כתבו ההורים.
מחסור במזון – בהוסטל חוסכים במזון והדרישות לבדוק את כמויות האוכל שמקבלים הדיירים לא נענו היגיינה , הורים ועובדים לשעבר מספרים על מחסור תמידי במוצרי היגיינה .

פלייליסט התעללות בחוסים במוסד "נווה יעקב" של משרד הרווחה

קישורים:

תביעה נגד עיריית בת ים: אין להפלות עובד סוציאלי בשל מוגבלות

לשכת הרווחה בת ים - לא מצאו עבודה מתאימה לעמיתם הנכה?2007 – התנהגותה העילגת של רחל וידל, מנהלת לשכת הרווחה בת ים, בדרך רמיה ניסתה לפטר עובד שלה נכה. עובד בעיריית בלשכת הרווחה בת ים, נכה, ותיק כ-23 שנים, בעקבות תהליך ניווני של חוט השדרה הצווארי, הוא רותק לכסא גלגלים ולקה בדיבורו. בתום תקופת השיקום ביקש לחזור לעבודתו בעירייה – בלשכת הרווחה, אך זו סרבה. העירייה הגיעה עם העובד להסדר פשרה בעקבות לחץ ציבורי וכיום הוא עובד בעירייה. מכתב התביעה עולה התייחסות לא ראויה (בלשון המעטה) לנכה אשר נתן את מפעל חייו לעבודה הסוציאלית
בלשכת הרווחה בבת ים
:

  • רמיסת הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ואת הזכויות החוקתיות וזכויות היסוד של התובע, ובכללן: הזכות לכבוד, הזכות לשוויון והזכות לעבוד.
  • תשובות לאקוניות של העירייה לפניות העובד.
  • גישה פסיבית ומזלזלת.
  • חוסר תום לב ושיקולים זרים.
  • ועוד …

מנהלת לשכת הרווחה בת ים: רחל וידל

רחל וידל - מנהלת לשכת הרווחה בת ים

האדם הסביר חושב, שייעודה הוא של לשכת הרווחה , להעניק לאנשים סעד, רגישות לבני אדם, חמלה, הקשבה ורצון לעזור, ואולם מתברר כי בלשכת הרווחה נעשים דברים קשים נגד אנשים חלשים, ניצול המצוקה של האזרח, העובד.
מקרה נוסף קשה בלשכת הרווחה בבת ים הוא התעללות ואונס עובדת ע"י מנהלה עובד סוציאלי: "מגזר הדין עולה כי האיש נהג להטריד את האישה, בשנות ה-40 לחייה, שעבדה תחתיו. הוא נהג לחבקה ולנשקה בניגוד לרצונה במהלך שהותם במשרד, ואף הציע לה לקיים עמו יחסי מין במהלך פגישות עבודה ביניהם. כשסירבה, איים כי יפטר אותה מעבודתה אם לא תיעתר לדרישותיו.מפרטי ההתעללות עולה כי האיש אנס את האישה באחת הפגישות ביניהם, לאחר שניסתה להיאבק בו. הוא הפעיל עליה כוח, הפשיט אותה בניגוד לרצונה ואז ביצע בה את זממו" …. ניצול יחסי מרות ששררו ביניהם."כל זאת על דרך הפעלתו של מעין 'סיר לחץ' עד כדי יצירת מצב דברים, בו נאלצה המתלוננת לספוג חרפתה ולשתוק, הכל כדי לתת פת לחם בפי שש ילדיה הקטינים שסמוכים היו על שולחנה באותה עת".
קישורים:

שירותי רווחה לנוער בבת ים – קידום, טיפול, הדרכה ומה שביניהם.

מדובר בעובדת ותיקה באגף הרווחה בבת ים אשר נאלצה לתבוע את עיריית בת ים בבית דין לעבודה על מנת לקבל את השכר המגיע לה מזה שנים מהיותה עובדת לקידום נוער. פסק הדין ניתן ביוני 2005 אך ההתדיינות נמשכה שנים.

נציג העירייה טען בבית המשפט כי העובדת אינה עוסקת בקידום נוער אלא: "עוסקת בטיפול בנוער בסיכון ונוער עולה, מדובר בטיפול במובן של הרווחה. והעובדים שלהם הם עובדים סוציאליים. אני לא בקיא בפרטים, אני מכיר את התמונה הכוללת. אין הדרכה ביחידה הזו. כי זה עובדים סוציאליים שעובדים בטיפול. … אגף תרבות… עוסק בקבוצות נוער למיניהן בהדרכה פרונטלית והעברת חוגים, וקבוצות חברתיות במרכזים קהילתיים. ואגף הרווחה עוסק בטיפול בנושא הרווחה. "

העובדת טענה כי היא: "מטפלת בנערים ונערות, עולים חדשים מגיל 14 עד 18. הפניות שאני מקבלת ושאני מטפלת זה נוער מנותק ונוער בסיכון, עם נטיות. בפועל אני עושה ביקורי בית, ריצ'ינג אאוט, אני נפגשת עם קצינות מבחן, קצינות ביקור סדיר ועם יועצות בבתי ספר ועם פסיכיאטרים בבית חולים ועם פסיכולוגים בשירות פסיכולוגי. אני מטפלת במקרים נסיון אובדני, גילוי עריות, חוסר תפקוד כללי, ניתוק ממסגרת לימודית, שימוש בסמים ושימוש באלכוהול וכו'"

השופטים בדקו ע"פ חוק את הגדרת עבודתה של העובדת וקבעו שהיא עובדת בקידום נוער.
העובדת פוצתה בכ-100,000 שקלים על שכרה שלא שולם לה כנדרש במהלך שנות עבודתה.

נקודות

  • עובדת רווחה ותיקה בלשכת הרווחה בעיריית בת ים נאלצה לפנות לבית דין לעבודה על מנת לקבוע את מהות עבודתה בעירייה.
  • למרות שעברו כארבע שנים מפתיחת בבית דין לעבודה טען נציג העירייה כי אינו בקיא בפרטים והוא מכיר את התמונה הכוללת.

קישורים:

ילדות של אף אחד – התעללות והזנחה במעון "צופיה" משרד הרווחה

משרד הרווחה - התעללות, הזנחה, כפייה

מתוך המאמר: "ילדות של אף אחד" מאת: בילי מוסקונה-לרמן 5.12.03, מעריב

"… הפגישה הראשונה היתה עם הנערות. הסתכלתי עליהן כשסיפרו על הדברים הכי נוראיים בעולם בטון כאילו רגיל. השפילו אותן, הרביצו להן, פלשו לגוף שלהן, נעלו אותן. למתבונן מבחוץ נדמה שלמרות הכל שמחת החיים שלהן לא התפוגגה. חולצות בטן עליזות, סיגריות, מסטיקים, עגילים, עקבים גבוהים, מיניות מלאת חיים, שהמכות שחטפו, אחת אחרי השנייה, לא הצליחו למחוק. ואולי כן. ואולי מה שבחוץ בחוץ, ומה שבפנים בפנים. החיים שלהן עברו בתחנות דומות: הבית, הרחוב, הפנימייה. שלושתן שהו ב"צופיה" (מעון לילדות של משרד הרווחה), אבל זו היתה יכולה להיות גם פנימייה אחרת. הדבר הבסיסי שעולה מסיפוריהן הוא שדרוש פה תיקון.
מי שחזר ועלה בשיחות עימן היה גבר חרדי, רזיאל נהרי. … רזיאל נהרי, בן 38, מתגורר ביישוב החרדי קרית-ספר. הוא ואשתו אוספים לביתם נערות דתיות שנזרקו לרחוב. מעבר למעשה הזה, שהוא לא ייאמן בעיני בנדיבותו, הרי שהביוגרפיה של נהרי היא סיפור מדהים בפני עצמו.

"ילדות של אף אחד" מאת: בילי מוסקונה-לרמן 5.12.03, מעריב

רזיאל מספר: "מכל הבנות שהתגוררו אצלי שמעתי אותן מילים: לא קיבלנו בחיים חום ואהבה וכשאנחנו יוצאות לפנימיות ולמוסדות, מפעילים עלינו כללים מאוד נוקשים וקשוחים שאנחנו לא יכולות לחיות בתוכם. אני מאמין להן, עברתי הכל על בשרי". המוסדות לא מכירים בעבודה שלי. יש לי טענה חמורה נגד שיטות החינוך הנוקשות במוסדות כמו 'צופיה'. נערות מצלצלות אלי משם עם סיפורים מזעזעים. המוסדות האלה רוצים פס ייצור של נערות צייתניות וכנועות, ובגלל זה מפעילים עונשים חריפים על בנות צעירות שעברו טראומה. אני מאמין באהבה, ומכיוון שאני לא איש מקצוע ופועל בהתנדבות, כל מה שאני יכול להציע לנערות האלה, שאין לאף אחד מושג כמה הן רבות, הוא רק את הבית שלי ואת הלב שלי. ותאמינו לי, הגעתי להישגים איתן בלי גבולות ובלי איסורים ובלי נעילות ובלי איומים ובלי השפלות".

א' נכנסה להריון בגיל 15 וחצי. לפני שבוע נולד בנה. היא אחת מהנערות שמצאו מפלט ונחמה בביתו של נהרי. "אני מבית חרדי עם שמונה ילדים", היא מספרת. "מגיל עשר וחצי התחילו מכות. אבא הרביץ לי על זה שהידרדרתי מהדת. ברחתי מהבית, לא הלכתי לבית ספר. בתיכון כבר לא ביקרתי. יצאתי לרחוב, הסתובבתי עד הבוקר עם בחורים. אני חושבת שהכל התחיל מזה שבגיל 11, בכיתה ו', עברתי אונס. זה היה הנהג שלקח אותי לבית הספר ובחזרה כל יום. נשארתי תמיד אחרונה באוטובוס, והוא לאט-לאט התחיל לדבר איתי, לקרוא לי בשמות חיבה. ואני, עם השכל הקטן שלי, פירשתי את זה כאכפתיות. הוא היה נפגש איתי בשעות שאחרי בית ספר, ויום אחד יצאתי איתו אחר הצהריים למקום שקט והוא אנס אותי. נורא נבהלתי, לא ידעתי איך להגיב. לא עשיתי כלום, הייתי בהלם. חזרתי הביתה ולא סיפרתי, כאילו כלום לא קרה. רק לחברה אחת סיפרתי וממנה כנראה זה הגיע להורים שלי. הם התחילו לאיים על החיים שלו ולרדת עלי ויצא לי שם של מופקרת. ההורים לא נתנו לי מנוחה. אבא היה מרביץ לי עם חגורה ואמא דרבנה אותו בצעקות. הגיעו ימים שמהבוקר עד הלילה הייתי חוטפת מכות רצח, או היו מגלגלים אותי במדרגות או מעיפים לי את כל הבגדים מהבית.
כבר לא ידעתי מה לעשות והחלטתי להגיש תלונה במשטרה נגד הורי שהתעללו בי. הגיעה פקידת סעד שלקחה אותי להוסטל חסוי בירושלים. זה היה מקום דתי ואני כבר לא רציתי להיות דתייה. ברחתי משם, החזירו אותי להוסטל וחוזר חלילה, עד שהחליטו להכניס אותי למוסד הסגור 'צופיה', שלא אוכל לברוח יותר.
חמישה חודשים הייתי ב- 'צופיה' וחטפתי עונשים חריפים ביותר. נעילה בחדר, דחיית חופשות, ביטול ביקורים. במתכונת נעילה אין לך שום זכויות. אסור לעשן, אסור לצאת לחצר. דברים הכי קטנים שאני עושה, אומרת מילה מיותרת – זאת חוצפה. סגרו אותי ימים ארוכים בלי לראות אור שמש. בלילה נועלים את החדרים. בחצר הכל מוקף גדרות. ויש את אגף הפסק זמן. למה הגעתי לפסק זמן? בכיתי וצעקתי כי היתה לי שיחת טלפון. רבתי עם מדריך, התפרצתי בצעקות ובכי והכניסו אותי לפסק זמן. מטר על מטר, ארבעה קירות וסורגים. דלת פלדה עבה. מכניסים לשם ל-20 דקות . כמו צינוק. את לבד עם עצמך. יש שם בנות ששותות אקונומיקה כדי להגיע לבית חולים. אי אפשר להשתנות שם בכלל. מה שעושים שם, העונשים, איך שמתייחסים אלייך, זה מה שגורם להידרדרות. יצאתי מ- 'צופיה' נערה עצבנית, צעקנית, זקוקה לטיפול. במקום שזה יהיה מקום שמגייס אותך, זה מקום שיוצא נגדך. שם עברתי מבחינתי עוד התעללות. הגעת ממקום של מצוקה למקום שאמור להגן עלייך ואת נכנסת למצוקה כפולה. ככל שאתה הולך עם בן אדם בכוח הוא ילך מולך יותר חזק. אותי בכל אופן השיטה לא הצליחה לשבור. אחרי ארבעה חודשים וחצי קיבלתי חופשה ראשונה וברחתי. זה היה כל כך מוזר לצאת החוצה, מפחיד, לא ידעתי אם זה מציאות או דמיון. כל הזמן מכניסים לי לראש, 'את לא תוכלי להסתדר בחוץ'. תפסו אותי ועשו לי אבחון. לפי האבחון מחליטים על הנתונים שלך ועושים דיון לאן אני מתאימה, עם פקידת סעד,עובדת סוציאלית, המנהלת וההורים. ההורים שלי דווקא קיוו שאני אשתחרר. ניסיתי להראות כאילו בסדר לי וטוב לי כדי שיוציאו אותי החוצה, אבל אמרו עלי שאני בחורה מתחצפת.

הוחלט להעביר אותי ל- 'מסילה', ואז התפרצתי, לא יכולתי. צעקתי, אמא שלי נכנסה בהם גם, התחלתי לבכות ולא הפסקתי. הפסיקה היתה עד גיל 18 ב- 'מסילה'. בגלל שצעקתי ובכיתי בלי הפסקה, העלו אותי לנעילה בחדר שלושה ימים. ואז התחילו לי מחשבות איך לברוח. רבתי עם אחד המדריכים שלא רצה להביא לי סיגריות בגלל שראה לכלוך קטן. ב- 'צופיה' מקרצפים את הקירות מרוב ניקיון, למה מה קרה? זה ממש הכעיס אותי. הצוות הולך איתך ראש בראש. 'אני לא יוצאת מפה עד שאתה לא מביא לי סיגריות', אמרתי לו, והם שוב נעלו אותי שלושה ימים. ככה הלכנו ראש בראש. אחר כך בחרתי טקטיקה אחרת. עשיתי את עצמי ילדה טובה. אמרתי למדריך, 'אני רוצה להתחיל דף חדש. רוצה להשתנות. תן לי עוד צ'אנס'. אז הם אפשרו לי לצאת הביתה ואני כבר תכננתי את הבריחה. יום שישי הגיע, דודה שלי באה לקחת אותי, מלווה אותי מדריך, רואה אותי עם כל השקיות ואומר לי: 'אני מקווה שתחזרי'. הלכתי לדודה שלי שחתמה שהיא אחראית עלי וברחתי ממנה עוד באותו ערב. הלכתי לידיד שלי והייתי אצלו במחתרת. אחרי חודש הלשינו עלי. דפקו בשש בערב בדלת. ואז הזעקתי את רזי ואמרתי לו: 'אתה חייב לעזור לי'. את רזי הכרתי ברחוב. הוא אמר, 'נצליח להוציא אותך מצופיה'. עזר לי לנסח מכתב לשופט. כתבתי שאני רוצה להיות במשפחה אומנת, שרזי מוכן לאמץ אותי ויהיה אחראי עלי. המשפט היה דרמה. השופט רצה לשמוע אותי. בכיתי: אני לא משתמשת, לא רצחתי, לא פרצתי, לא גנבתי. יצאתי לבלות. מה, זה פשע? השופט שלח את כולם החוצה ואמר שהוא ופקידת הסעד יחליטו. הם החליטו לאפשר לי חודשיים ניסיון אצל רזי. אצל רזי בפעם הראשונה מישהו הקשיב לי. היה לו חשוב מה אני אומרת ולא מה הוא רוצה לעשות איתי. במשפחה הזאת הייתי תשעה חודשים והשתקמתי. הוא שכנע אותי ללכת לטיפול פסיכולוגי ולאט-לאט חזרתי לעצמי. אני והחבר שלי גרים יחד ומגדלים את התינוק. אני יודעת שאני אהיה האמא הכי טובה".

אילנית טרבלסי, עובדת סוציאלית, עבדה בעבר במעון לנערות "צופיה" ביבנה. "הנערות שמגיעות לשם מאוד שבירות וכועסות", היא אומרת. "לא מבינות למה הן נכלאות על עוול שפשעו נגדן. מה שקורה ב- 'צופיה' זה שבעצם הפתולוגיה מתעצמת, כלומר הכעס והזעם שלהן על החברה מתעצם. במקום לתת תשובה למצוקה הרגשית שלהן עובדים איתן דרך כליאה וענישה. זה פסול בעיני.
'צופיה' מוגדר כמעון סגור לנערות הזקוקות להתערבות מיידית על מנת למנוע הידרדרות במצבן. הוא מוגדר כמעון אבחוני", היא אומרת. "שיטת החינוך של 'צופיה' מתמקדת בענישה ובכליאה. לפי ההתנהגות של הנערה ככה אנחנו נגיב, והכל מבוסס על דפוס של חובות ומעט מאוד זכויות. הנערות נענשות על כל צעד שהן עושות, כאשר יכולת התזוזה שלהן מינימלית. אסור לשתי נערות לשבת על אותה מיטה, לנעול נעליים גבוהות, נעלי אצבע, להחזיק ידיים, לצחוק בקול רם, להתאפר, ללבוש חולצות בטן וחולצות ללא שרוול, לשמוע ווקמן, לדבר עם בני משפחה יותר מעשר דקות בשבוע או לפגוש את בני המשפחה בחדריהן.
הנערות מנקות פעמיים ביום את הקומה ופעמיים בשבוע ניקיון יסודי. על בסיס זה נקבעות הזכויות שלהן שמתבטאות בקבלת עשר סיגריות ביום על עשיית התפקיד שלהן כראוי. אין אופציה לסיגריות אחרות מלבד סיגריות 'טיים' ואין סיגריות פרטיות. נערה שהכניסה סיגריית חוץ אחת, לא 'טיים', נכלאת לשלושה ימים. חלק משיטת הטיפול ב- 'צופיה' נקראת 'שוק טיפולי', שמטרתה , בהגדרת המעון לשבור אתה נערה עד הסוף מהרגליה הקודמים על מנת להקנות לה הרגלים חדשים. שיטת טיפול אחת מרחיקה לכת לבקבוק ומוצץ. ישנן נערות שחוות את זה כטראומטי ומאיים…
מההיכרות שלי עם הנערות, רובן אחרי השהות ב'צופיה', חוזרות למצוקה שאיתה הגיעו. יש כאלה שחוזרות לתקופה שנייה ושלישית ב- 'צופיה'. אין ספק שיש נערות שמסתדרות בחייהן אחרי השהייה במעון. שם יטענו שזה בזכותם. אבל אני שואלת האם את השיטה הזאת, של כליאה וענישה, החברה רוצה לאמץ לטיפול בנערות? הרי בבחירה הזאת אנחנו אומרים שכל הדרכים מקובלות, כולל האיום והפחד, במקום הולדינג -הכלה. במקום לתת תמיכה משחזרים עבורן את הפחד והאיום שחוו בסביבה החיצונית והשינוי שעובר עליהן הוא מלאכותי. 'צופיה' הוא לא המוסד היחידי בארץ שנוהג כך, והגיע הזמן לשיח ציבורי על שיטות חינוך ענישתיות. כבר היום קיימות מסגרות אחרות שנותנות תשובה טובה ובריאה יותר לסוג הזה של מצוקה. מקומות ששיטת הטיפול שלהם היא להגיע אל הילד למרות ההתנגדות שלו, דרך אכפתיות ואהבה, כשאנחנו מכירים בעובדה שהבית והחברה פשעו נגדו. הגיע הזמן שאת המענה תיתן הקהילה, ורזיאל נהרי הוא דוגמה מצוינת. למה לא להעביר את הכספים שמקבלים ב- 'צופיה' עבור כל נערה, 8,000 שקל ויותר, לאנשים כמותו? ".

מבקר המדינה – סיכון נערות במעון צופיה
בדוח מבקר המדינה על רשות חסות הנוער של משרד הרווחה לשנת 2008 קבע המבקר: מתחילת שנת 2008 חסרו במעון שני עובדי לילה, שתי עובדות סוציאליות ושמונה מדריכים. עקב המחסור בעובדי לילה לעתים היה רק עובד לילה אחד במשמרת, וההשגחה הפחותה מפני אירועים חריגים בלילה עלולה הייתה לסכן את הנערות; בשל המחסור בעובדות סוציאליות לא ניתן לנערות טיפול מתאים, והיו אף נערות שלא נפגשו כלל עם עובדת סוציאלית במשך כל תקופת שהותן במעון.
קישורים:

  • מעון מסילה – מדיניות טיפול משרד הרווחה בנערות חוסות – יוני 2010 – פרשת ההתעללות בנערות חוסות במעון מסילה של רשות חסות הנוער במשרד הרווחה שפורסמה בתחקיר מעריב ביוני 2010, חושפת עדויות של נערות החוסת במעון על מדיניות משרד הרווחה לטיפול בנערות במקום…. "לפעמים, כשנכנסתי לחדר הבטוח, היה שתן על הרצפה וקיא של הבנות מלפני", מספרת מיכל, נערה בת 19 ששהתה במוסד קרוב לשנתיים. "לפעמים את חייבת לעשות שם פיפי, פשוט אין לך ברירה. מחזיקים אותך שם בלי שירותים, והמדריכים מוציאים אותך רק אחרי כמה זמן. אני הייתי שם 48 שעות, ורק אחרי שעות הוציאו אותי לשירותים"…