אימוץ קטין על פי עיריית ירושלים

מרץ 2020 – מאומץ (כיום בן 37) תבע את המאמצת, לשכת רווחה ירושלים והשירות למען הילד, על התעללות חריגה יקבל פיצויים בסך 436,570 ש”ח תמ”ש 18770-07.
אר’ נולד ב-1982 במרוקו, כילד שישי למשפחה ברוכת ילדים. בגיל שנה עלתה משפחתו לישראל, וחיו בעוני קשה. בגיל 5 שנים (אוקטובר 1987) החל הליך אימוצו של אר' על ידי עובדות סוציאליות של עיריית ירושלים.

אר' עבר  התעללות קשה ביותר על ידי המאמצת בליווי העובדות הסוציאליות, ונשלח למוסד פסיכיאטרי איתנים בירושלים למשך תקופה ארוכה.
אר' תבע את המאמצת ואת גורמי הרווחה עיריית ירושלים ויקבל פיצוי  בסך 436,570 ש”ח, על ההתעללות וההזנחה הקשה שחווה על ידי רשויות הרווחה ירושלים והמאמת.
סיפורו של אר' הוא סיפור אימוץ טיפוסי של התעללות והזנחה של ילד שנלקח מהוריו ועבר התעללות קשה על ידי גורמי הרווחה

לצפייה / הורדת פסק דין השופטת רוזנבלט תמ”ש 18770-07 מה- 15 במרץ 2020 הקלק כאן

https://drive.google.com/file/d/1NuodotvfpzIrYZIPMKwjcpr8OVnJkih7/view?usp=sharing

התעללות קשה בבית המשפחה המאמצת

אימו המאמצת של אר’ אילצה אותו לאכול בניגוד לרצונו, עד אשר הקיא את המזון, ואז אולץ לאכול את הקיא. אר’ אולץ לעמוד מול הדלת, עם הפנים לדלת, למשך כל היום, והמאמצת נעצה את האגודל שלה בתוך גבו, על מנת להכאיב לו.

אימו המאמצת של אר’ הכעסה עליו כי הטיס מטוס מנייר דרך החלון, ובתגובה הפשילה את מכנסיו ונתנה לו מכות בישבנו. אחר כך ניערה אותו דרך החלון, ולאחר מכן החטיפה לו שתי סטירות חזקות. באחד המקרים, הפילה המאמצת את אר’ על הרצה, סטרה לו וירקה עליו, ואמרה לבעלה לצלם את האירוע בוידיאו. לאחר מכן אילצה את הילד לצפות בוידיאו ולהגיד שהוא ילד רע.

המאמצת היכתה את אר’ באוטו מכות רצח, וכששבו הביתה המשיכה להכותו.

באחד הימים המאמצת שלחה את אר’ לבית הספר עם חולצה שבה השרוולים נתפרו, כך שלא יכול היה להוציא את כפות ידיו מחוץ לשרוולי החולצה.

בנוסף, אילצה את אר’ להכין שיעורי בית בעמידה עד שעה מאוחרת בילה, ואילצה את אר’ לכתוב 500 פעמים משפטים כגון “אסור לכדרר בבית”, ואם לא מילא את הדפים לשביעות רצונה, הכתה אותו.

ארוחת הבוקר של אר’ מידי יום היתה שיבולת שועל טבולה במים, כשקערת האוכל הוגשה לו במרווח שבין הדלת החיצונית של הדירה, כשהיא מונחת על הרצפה.

באחד הימים במהלך ויכוח בין הילד לבין המאמצת, דחפה אותו המאמצת על דלת זכוכית, ומעוצמת הדחיפה, זכוכית הדלת נשברה, ואחת הזכוכיות נתקעה בגבו של אר’. המאמצת גררה את את אר’ הצורח, שפכה אלכוהול על גבו וצעקה עליו לשתוק.

באחד הבקרים ירד שלג בחוץ בירושלים, והמאמצת זרקה את אר’ החוצה, אל השלג בעודו בתחתונים בלבד. רק לאחר ששכנה שאלה את אר’ למה הוא מסתובב בלי בגדים בחוץ בשלג, הכניסה אותו המאמצת חזרה הביתה.

באחד הימים המאמצת דרשה מאר’ לעדור את כל הגינה, ולא נתנה לו להיכנס הביתה עד שיסיים את העבודה, על אף שהיה זה יום חם מאוד. אר’ נאלץ לעבוד בגינה במשך יום שלם, לבד, בחוץ, ללא אוכל ושתיה.

המאמצת הכתה את אר’ עם פסי גומי של משחק הרכבת שלו, ירקה עליו וסטרה לו. המאמצת הכתה את אר’ כמעט מדי יום גם באמצעות מחבת. בשלב מסוים, עו”ס עיריית ירושלים הזהירה את המאמצת ואסרה עליה להתעלל בא’. לאחר שהוזהרה המאמצת, היא נעלה את אר’ בחדר בבית למשך רוב שעות היום, למשך 4 חודשים, כשהוא מורשה לצאת מן החדר רק לשם אכילה, עשיית צרכים וטיול, בהמשך לא התאפשר לאר’ לעשות את צרכיו בשירותים של המשפחה, והוא אולץ במשך חודש ימים לעשות את צרכיו בדלי, כשהמאמצת נעלה אותו במקלט למשך חודש ימים. מתוך החדר שבו הוחזק, הוצאו רוב החפצים, כי אר’ החל לזרוק אותם ולהשמיד אותם. מתוך חדר זה, יצא אר’ לאשפוז בבית חולים איתנים למשך שנתיים, כשהוא ננטש על ידי המאמצת.

להלן מספר צילומי קטעים מפסק הדין:

ת1

ת2

ת3

ת4ת5

ת7

ת8

ת9
אימוץ ילד על פי עיריית ירושלים – מתוך תמ”ש 18770-07 מה- 15 במרץ 2020

עדיף סגר ביתי מהזוהמה של בית סוהר נווה תרצה

ziva_i
זיוה יצחק – מילום: גיל דור

אני אמנם בסגר בבית שלי, אבל לפחות לא פוחדת מרוצחות מסוכנות שאין להן מה להפסיד".
הסגר הביתי בעקבות התפרצות הקורונה מזכיר לי את ארבעת החודשים בהם עברתי גיהנום בכלא נווה תרצה, אבל עם הרבה הבדלים משמעותיים

זיוה יצחק | mako | פורסם 03/04/20 , צילום זיוה יצחק – גיל דור

לפני כחמש שנים קיבלתי שמונה חודשי מאסר בפועל בשל עבירת אי-דיווח בזמן על מע"מ. הייתי אישה נורמטיבית שכל פשעה היה אי יכולתה לשלם, לא גניבה ולא העלמת מס, ובמשך ארבעה חודשים וארבעה ימים עברתי בכלא נווה תרצה גיהנום בכל דקה ובכל שנייה. המראות, הצעקות, הסכנות, הריחות, האסירות מכל גווני הקשת היו סיוט מתמשך עבורי.

בימים אלה אני נמצאת כמו כמעט כל תושבי המדינה בסגר ביתי, אבל עם הרבה מאוד הבדלים בינו לבין התקופה בה שהיתי בכלא. אתחיל מכך שכאן אני בבית, בחממה הפרטית והאישית שלי, ולא חולקת את הספייס שלי עם נשים נוספות.מי שלא היה בכלא לא מסוגל לתאר לעצמו איזה רעש נוראי, מחריד ובלתי נסבל נוצר מדלתות הברזל הענקיות, וגם לא את הסיטואציה החוזרת ונשנית כשהאסירות סגורות בתאים ומישהי זקוקה לעזרה. הן יכולות פשוט לצעוק מעל חצי שעה: "סוהר, סוהר, סוהר", עד שמישהו מהסגל מואיל בטובו להגיע. אחת האסירות שהייתה בהריון קיבלה צירים ואז ירידת מים. זה היה נורא לראותה צועקת לעזרה, ואף אחד לא מגיע לעזור.

אני אמנם בסגר בבית שלי, אבל לפחות אני לא פוחדת לעבור התעללות מידי נשים נוראיות, וגם לא צריכה לחיות בקרב רוצחות מסוכנות שאין להן מה להפסיד. אני לא צריכה לראות כל היום נשים מכות האחת את השנייה, מושכות שערות ומעיפות זו על זו שולחנות וכיסאות בגלל חתיכת עוגה עלובה. אני בבית שלי ולא צריכה לסבול את הבהלה מהצפירות העולות ויורדות המודיעות על דקירות.

בשעה שבע וחצי בבוקר אני לא שומעת את צעקות הסוהרים לאסירות הנרקמוניות: "אדולן, אדולן" – טיפול תרופתי נוזלי לאסירות המכורות לסמים; בזמן ספירת הצהריים ואחר הצהריים אני לא שומעת את צעקות הסוהרים "ספירה", ולא סגורה אחר כך במשך שעה שלמה בתא בזמן הספירה; אני לא שומעת את המילה "חובש" נצעקת כאשר חובש מגיע לחלק תרופות באגף שלוש פעמים ביום. לעתים הסוהרים צועקים "חובש, חובש" גם פשוט כדי שכל האסירות יגיעו לעמדת הסוהר.

אני אמנם לא יכולה לצאת מהבית, אבל אני לא צריכה לחכות שבועיים כדי לרכוש מוצרים בקנטינה. יש לי ארון נורמלי ולא ארונית קטנה שכל מה שיש בה הוא מספר זעום של בגדים ולבנים, תמונות של חלק מבני משפחתי וסיגריות. אני לא צריכה להתחלק בזמן צפייה במכשיר טלוויזיה אחד בתא המיועד ל-6-4 אסירות. בכל תא יש את האחת ה"שולטת", ובדרך כלל היא זו שמכתיבה באילו תוכניות צופים.

אני לא צריכה לראות חתולים מטיילים על תבניות אוכל המוגשות לאחר מכן לאסירות, ולא להריח את ריחות העובש והפטריות על הקירות. אני כבר לא צריכה להתקלח במקלחת מעופשת מלאת בקטריות וחיידקים, אלא חיה בביתי הפרטי שלי. אמנם בסגר, אבל מרגישה הכי בסדר שאפשר.

זיוה יצחק היא סופרת ומשוררת, שבימים אלו יוצאת בקמפיין מימון המונים לספר הילדים "שוקי ומוקי מספרים 8 סיפורים" המוקדש לזכר אביה פנחס.

זיוהממצאי ביקורת לשכת עורכי הדין בנווה תרצה – דצמבר 2016

מחלקה פנימית בית חולים שערי צדק

רישום כוזב ושעות עבודה רבות: תיעוד מהמחלקה הפנימית בשערי צדק
כתבתנו התקבלה לביה"ח בי-ם וגילתה כיצד המטפלים מזניחים את המטופלים הסיעודיים, מנתקים את לחצני המצוקה ומנהלים רישום שגוי: "קצת שקר זה לא בעיה" • "משבר הקורונה בבתי החולים", חלק ג'
אריאלה שטרנבך , חדשות 13 , 31.03.2020.

כתבת חדשות 13 , אריאלה שטרנבך התקבלה לעבודה במחלקה הפנימית בבית החולים שערי צדק שבירושלים, ותיעדה כיצד נראית מערכת בקריסה: משמרות של 16 שעות עבודה רצופות, רישום כוזב של מעקב אחר מאושפזים וניתוק של לחצני המצוקה כדי שהחולים לא יפריעי לצוות לנוח.

במצלמה הנסתרת תיעדה שטרנבך כיצד בזמן שאחת המאושפזות במחלקה תלויה באוויר על מנוף הרמה, אשר מיועד להעביר חולים סיעודיים שמתקשים בקימה, מי שאמורה לטפל בה עסוקה בשיחת טלפון שבה היא מנסה לשדרג את החדר שהזמינה במלון. התמונות הקשות מראות את החולה חסרת אונים ומפוחדת – ואף איש צוות לא ניגש לסייע. הזלזול הזה עלול לסכן חיים – אבל ההתנהלות הזאת חוזרת על עצמה מצד אנשי הצוות.

בתיעוד נוסף ניתן לראות את חדר ההמתנה של המחלקה הפנימית אשר הוא הוסב לחדר אשפוז שאליו הודחקו שישה חולים. העניין הזה לא זר בישראל – והרי בתי החולים לרוב עמוסים בחודשי החורף, אלא ששערי צדק תועד בשיא הקיץ.

"אחוז התפוסה השנתי הגיע בשנים האחרונות עד 98 אחוז תפוסה", סיפר ד"ר זאב פלדמן, יו"ר ארגון רופאי המדינה, "וזה אומר שביולי אולי יש מיטה לכל חולה בחדר, אבל החל מספטמבר, אוקטובר, נובמבר, ינואר, פברואר – חולים שוכבים במסדרון".

שערי צדק היה בית החולים היחיד שהקפיד על רישום מפורט של הטיפול בחולים ובחולות לאורך שעות היום. במחלקות הפנימיות יש חשיבות למעקב אחר התנוחות של המאושפזים שלא זזים בכוחות עצמם, ולכן מתבצע בכל כמה שעות רישום קפדני של שינוי התנוחה. הבעיה היא שלעיתים מדובר ברישום כוזב. "רק כותבים ששינינו ולא באמת משנים", אמרה אחת המטפלות.

בסוף המשמרת העובדת רושמת מעקב מפוברק על שינוי תנוחה אצל החולים ורחצה שלהם שלא התבצעה. "קצת שקר זה לא בעיה", נשמעה אחת העובדות מגלה, ואילו אחר הוסיף שהוא "לא עושה כל יום מקלחות למטופלים – אני לא פראייר".

הצוותים הרפואיים מורגלים בעבודה מסביב לשעון. בשערי צדק הם עובדים במשמרות מפרכות, 16 שעות – יום אחר יום אחר יום. "הייתי עובדת שש משמרות בשבוע", סיפרה עובדת כוח עזר לשעבר בבית חולים במרכז הארץ. "לא נתנו לי לעשות משמרת שביעית כי אמרו שזה אסור מבחינת החוק".

המציאות גרמה לה להתפטר, היא לא יכלה לשאת את התנאים הבלתי אפשריים."הייתי מגיעה הביתה רק לישון, לעשות את המקלחת ולהמשיך הלאה. לפעמים הייתי מרגישה שאני כמו אוטומט, כמו רובוט שעושה את העבודה שלו. נותן, נגמר וחוזר הביתה".

מחלקה פנימית בית חולים אסף הרופא

"העומס הוא הבעיה": תיעוד המחלקה שבה כמעט כל החולים – במסדרון
כתבתנו התקבלה תוך 10 דקות לאסף הרופא, שם החולים שבבידוד מאושפזים במסדרונות, והצוות, שלא עומד בעומס – לפעמים אפילו נרדם. "כשחולה שוכב במסדרון ואין לו פרטיות – הוא מאבד צלם אנוש" , אריאלה שטרנבך | , 30.03.2020 , חדשות 13

מגפת הקורונה: עשר דקות אחרי שהגיעה לריאיון עבודה בבית החולים אסף הרופא שבבאר יעקב, כתבת חדשות 13 התקבלה לעבודה במחלקה הפנימית ד'. במחלקה הזאת – המאושפזים שוהים במסדרון לפעמים חודש ולפעמים גם חודשיים. ד"ר זאב פלדמן, יו"ר ארגון רופאי המדינה, הסביר: "כשחולה שוכב במסדרון, ליד השירותים עם איזשהו פרגוד, עם חלוק שהוא עירום מתחת וכל אחד שעובר, בסדקים מציץ לראות מי זה ולראות מה זה, אין פרטיות – חולה מאבד צלם אנוש".

במחלקה הזאת, לעיתים קרובות, החולה יקבלו משהו לאכול ולשתות, לא לפני השעה 10:00 בבוקר. העומס על הצוות כל כך גדול שהוא פשוט לא מצליח לעמוד במשימות. כבר קרה שפשוט לא האכילו את אחת המאושפזות. אם שאלתם את עצמכם איפה משרד הבריאות, איפה הנהלת בית החולים, האם אף אחד לא מפקח על מה שקורה כאן? האחיות מספרות שיש ביקורת פעם בחצי שנה, וגם אז מספרים להן על כך שבועיים מראש, כדי שיהיו יכולות להכין את המחלקה.

בשעה 3:00 לפנות בוקר המחלקה הפכה שקטה ושאר העובדות מוצאות זמן לשתף את כתבת חדשות 13 במחשבות, במצוקות ובמה שעובר עליהן ביומיום, ואפילו מרגישות בנוח להירדם לידה. "אני עם ילדים קטנים. חזרתי אחרי שלושה וחצי חודשים מחופשת לידה, לא נשארתי יותר מזה. ואני גמורה", אמרה אחת מהן. "אם משרד הבריאות היה נותן יותר תקנים של אחיות, אז העבודה הייתה שטויות – העומס הוא הבעיה".

זו עבודה מייאשת, מתישה ולא נגמרת. מגפת הקורונה תחלוף בסופו של דבר, אבל אסור שהתמונות האלה לא יחלפו יחד איתה. אם יישאר כסף במדינה, אנחנו חייבים לשים את הבריאות הרבה יותר גבוה ממה שהיא הייתה עד היום.

מבית החולים אסף הרופא נמסר כי "בטיחות המטופלים היא בראש מעיינינו וככל שיעלו בכתבה נושאים הדורשים שיפור – נדאג לתקנם".

מחלקה פנימית בית חולים קפלן רחובות

מאושפזים במרפסות ומקלחת ל-12 איש: תיעוד ממערכת בריאות בקריסה
כתבת חדשות 13 התקבלה לעבודה בבי"ח ותיעדה במצלמה נסתרת כיצד נראית מבפנים מערכת הבריאות בישראל. כשחולה הקורונה הראשון הגיע למקום – המצב החריף • "משבר הקורונה בבתי החולים", פרק א'
אריאלה שטרנבך , 29.03.2020 , חדשות 13.

בחצי השנה האחרונה התקבלה כתבת חדשות 13 אריאלה שטרנבך לעבודה בשלושה בתי חולים גדולים. בעזרת מצלמה נסתרת היא תיעדה איך נראית מבפנים, בלי פילטרים, מערכת בריאות בקריסה. תחילה, היא תיעדה את מחלקה פנימית ב' בבית החולים קפלן שברחובות.

המצלמה של חדשות 13 תיעדה מטופלים שמתחננים לעזרה ואף אחד לא ניגש אליהם, מקצתם מאושפזים במרפסות, ומסתפקים בתא שירותים ומקלחת אחד ל-12 אנשים. כשחולה הקורונה הראשון הגיע לשם – המצב החריף עוד יותר.

מהרגע הראשון היה ברור שהמקום אינו ערוך לקליטת חולים מידבקים – ללא מסכות מגן, ללא כוח אדם מספיק וללא נוהלי עבודה ברורים. כשרואים את ההתנהלות בקפלן קל להבין איך 6,000 אנשים מתים בכל שנה מזיהומים בבתי חולים בישראל.

מגשי האוכל בכל חדר היו מונחים על הרצפה המזוהמת לפני שהם מורכבים על המיטות של החולים. המגשים עולים מהמטבח עם תווית שמתארת בדיוק מה מיועד לכל חולה וחולה. יש חולים שיש להם מנות מיוחדות, על פי תפריט מדויק שבונה הדיאטנית בהתאם למצבו של כל חולה. עם זאת, העובדות העלימו את התוויות וחילקו את האוכל בלי שום הבחנה.

עדות – מוסדות משרד הרווחה – מכות, השפלות וסמים פסיכיאטריים

מרץ 2020 – נערה שברחה מפנימיה של משרד הרווחה מעידה על מכות, השפלות וסמים פסיכיאטריים שמלעיטים את הילדים במוסדות.
מדובר בפרקטיקה של התעללות פיזית, נפשים וכימית בילדים במוסדות משרד הרווחה ובגיבוי מערכת המשפט בשל חוסר מקצועיות של הגורמים המטפלים במשרד הרווחה לטפל בילדים וגם בשל התפיסות הפרימיטיביות של משרד הרווחה ומערכת המשפט.
במקום לטפל בילד, גורמי הרווחה מעסיקים פסיכיאטר "דחליל" שרושם סמים פסיכיאטריים לילדים כדי לסמם אותם ולהוזיל עלות החזקתם במוסדות הרווחה.

אונס לכל החיים – קטינה נרדפת על ידי עובדות סוציאליות רמת אשכול

מרץ 2020 – האובססיה של עובדות סוציאליות לכלוא קטינה במכלאת מסילה של משרד הרווחה שם היא עוברת התעללות פיסית, נפשית וכימית קשה ביותר. מכתבה של הקטינה ותחנוניה כי לא יחזירו אותה למכלאת מסילה של משרד הרווחה נתקלה באוזניים ערלות של עובדות סוציאליות רמת אשכול ירושלים והם פנו למשטרה ולבית המשפט לכלוא בכפייה את הקטינה במכלאת מסילה כדי "להגן" עליה.
מדובר בפרקטיקה של מערכת המשפט ומנגנוני הרווחה לפגיעה נפשית פיזית, באוכלוסיות מוחלשות.

מצורפים:
– מכתב הקטינה לבית לבית המשפט שבו היא מבקשת לא להחזיר אותה למכלאת מסילה של משרד הרווחה עקב ההתעללות הקשה והסמים הפסיכיאטריים שם מלעיטים את הנערות הכלואות.
– פניית העובדות הסוציאליות לשכת הרווחה רמת אשכול ירושלים לבית המשפט ולמשטרה לכלוא את במכלאת מסילה של משרד הרווחה.
– דף שער כתבה על מכלאת מסילה של משרד הרווחה , ליאת שלזינגר, 11.06.2010 , סופשבוע , מעריב.

page01

משרד-הרווחה-מתעלל-בילדה-והגיש-נגדה-תלונה-למשטרה-1

המכתב

מכתב-הקטינה
מכתב הקטינה לבית לבית המשפט שבו היא מבקשת לא להחזיר אותה למכלאת מסילה של משרד הרווחה עקב ההתעללות הקשה והסמים הפסיכיאטריים שם מלעיטים את הנערות הכלואות.